כניסת חברת החשמל לשטח פרטי ללא הסכמה

בבקשה להעברת זכות שכירות נכתב תחת פרטי הנכס כי הנכס המועבר הוא גוש 19160 חלקה 55 והשטח המבונה הוא 5,595 שזה שטחה של החלקה בשלמותה כולל חדר הטרנספורמציה, שלא הוחרג בבקשה להעברת זכויות.

והתשובה היא כי היתנגדותה לקבלת התביעה נעוצה ברצונה להכשיר תביעה כספית נגד חברת חשמל לתשלום דמי שימוש בחדר שמשרת כאמור רק את אספקת החשמל למקרקעיה של אל עאמר ושאין לאל עאמר ולא יהיה לה שום זכות לשימוש בחדר ושהיא היחידה שמפיקה הנאה מהימצאותו שם. נתבעת 1 אינה מסכימה לטענות המופנות נגדה, ברם היא מסכימה למתן הסעד של הכרזת התובעת כחוכרת בחדר הטרנספורמציה ורישום הזכויות ברמ"י ובלשכת רישום מקרקעין.

מר עאמר התבקש להשיב אם כשביקר בנכס וראה את החדר של חברת חשמל שאל לגביו והשיב שלא שאל קונקרטית כי סבר שזה חדר שמשמש את המבנים והוא בתוך השטח שקנה (עמ' 43 לפרו') אבל מודה שהכניסה אליו מהכביש ולא מהמגרש והוא אף מודה שמעולם לא ניכנס לחדר הטרנספורמציה ואין לו מפתח אליו.

...

אני מורה לרשם המקרקעין לרשום את החכירה בחדר הטרנספורמציה לטובת התובעת כשהיא נקייה מכל חוב שעבוד משכנתה עיקול צו הריסה או זכות אחרת של צד ג' כלשהו ולמחוק כל הערה הנוגדת את זכות החכירה לעיל, והכל בהתאם לנהלי הרישום, תשלומי המיסים והמצאת כל האישורים הנדרשים על פי חוק והתקנות לרישום עסקה במקרקעין.

לשם כך אני מורה על מינוי עורכי הדין של התובעת בתיק זה או עורך דין אחר מטעם התובעת ככונס נכסים לצורך הרישום.

אשר לבקשה לפיצול סעדים, בשים לב להכרעה לרישום זכותה של התובעת, אינני יודעת איזה נזק עלול להיגרם שטרם נגרם עד היום, ואינני בטוחה שיש צורך בבקשה נוכח היות התביעה כאן תביעה לסעד הצהרתי, אך מכל מקום ולאור הגישה הליברלית בפסיקה, אני נעתרת לבקשת התובעת לפיצול סעדים, מבלי שאחווה דעתי בשאלות העלולות להתעורר ככל שתוגש תביעה כספית.

להשלמת חלק זה אפנה לכמה מהוראות הסכם הפיתוח, כלשונן; בסעיף ההגדרות שבהסכם הוגדרו "תשתיות צמודות" כך: "תשתיות בשטח המוגדר לפיתוח על ידי המועצה המתוחם בתשריט, נספח ח' בצבע אדום שתכלולנה עבודות פיתוח כדלקמן: כבישים ראשיים וכבישים מישניים, מדרכות, שבילים, שצ"פ, מערכות נקוז מים כולל צנרת תת קרקעית, מערכת אספקת מים וחיבורים לרשת עירונית, מערכת ביוב וחיבורים לרשת עירונית, תאורת רחוב, עבודות תשתית הכרוכות בחשמל, בזק ותקשורת וכן כל עבודות הפיתוח והתשתית האמורות בחוזה זה על נספחיו והכל עד גבולות מיגרשי המגורים ו/או המגרשים הפרטיים שבמקרקעין ובשום אופן לא בתוכם. יודגש למען הסר ספק, כי חוזה פיתוח זה עוסק אך ורק בתשתיות ובעבודות הפיתוח בשטחים הציבוריים וכי כל העבודות במגרשי הבניה מבוצעים על ידי החברה ועל אחריותה, כאשר לא ניתן לזקוף או לראות עבודות פיתוח בתחום מיגרשי הבנייה כעבודות לעניין חוזה זה". (ההדגשה שלי - ע.ז.).

בקצרה יאמר כי בסופם של הדברים סבר המומחה כי מכוח התב"ע היה על התובעת לבצע את העבודות הבאות: עבודות בתחום המיגרש הפרטי בשטח המגורים; עבודות בתחום המיגרש הפרטי בתוספת דרכי הגישה והחניות (משעול דוד ויעקב); כביש הגישה המחבר בין רחוב גורדון והכניסה למיתחם; גן המשחקים; הפיתוח הנופי ביחד עם מסלעה בשטח הגובל בכביש 525.

היא לא הסכימה שבגלל הדברים שהוטחו בה, כמו הגורם אשר בחר את שם הרחוב (המועצה), העובדה שהמועצה סימנה מדרכות בצבעים שונים; העובדה שזו מפנה שם אשפה; העובדה שזו התקינה שם פחי אשפה ועוד - לא מדובר בשטח פרטי.

עם זאת מנגד - קיים באותה הגדרה סייג לפיו - "יודגש למען הסר כל ספק כי חוזה פיתוח זה עוסק אך ורק בתשתיות ובעבודות הפיתוח בשטחים הציבוריים וכי על העבודות במגרשי הבניה מבוצעים על ידי החברה ועל אחריותה, כאשר לא ניתן לזקוף או לראות עבודות פיתוח בתחום מיגרשי הבניה, כעבודות לעניין חוזה זה". מסכימה אני עם המומחה מטעם בית המשפט כי את העבודות במשעול דוד ויעקב, יש להגדיר כעבודות "בתחום מיגרשי הבניה", בהיותן בתוך גבולות החלקה הפרטית, חלקה 25.

...

כפי שהראה ניתוחי לעיל, איני מקבלת את הטענה כי בכלל העבודות אשר הוטלו על התובעת נכלל גם משעול דוד ויעקב.

בנסיבות אלה יפנה כל צד לדרכו; התביעה המקורית נדחית וכן התביעה שכנגד וממילא אין על המועצה לשלם לתובעת, ברם זו גם אינה רשאית לטעון להשלמת עבודות נוספות, או לדרוש היטלים נוספים בגין פרויקט הבניה.

כן תשלם התובעת לנתבעת בגין שכ"ט באי כוחה - סך של 75,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

תביעה למתן צו עשה להורות לחברת החשמל להעתיק עמוד קו מתח גבוה מהשטח אותו חוכרים התובעים ממנהל מקרקעי ישראל, בטענה שהוקם שלא כדין, בסטייה מתוכנית המקור ובשטח פרטי.

העדויות והמומחים מטעם הצדדים: עדויות התובעים: התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית ואת חוות דעתו של המודד המוסמך יאיר איזבוצקי; בחוות דעתו קבע המודד יאיר איזובוסקי שהנתבעת העמידה את עמודי החשמל בשטח פרטי ללא כל היתייחסות לגבול חלקת התובעים 36 בגוש 6839.

כעקרון הם לא מקימים עמודי חשמל בשטח פרטי, אלא אם זה נעשה בהסכמת הבעלים או המחזיקים בקרקע, ואם הבעלים מיתנגד יש להם אופציה להוציא צו דרך רשות החשמל.

לדעתו כביש האספלט בתמונות שצרף לחוות דעתו הוא תוספת ולא דרך החיטה המקורית, אין לכך תב"ע ולא מדובר בשביל מוכר, דרך החיטה נכנסת לתוך החלקה הציבורית ולא צריך תב"ע. צריך לקבל אישור מהבעלים של השטח.

...

סבור אני שיש לדחות טענה זו, שכן זיקת הנאה היא זכות במקרקעין שאין עמה זכות להחזיק במקרקעין.

אני סבור כי יש במחדלים אלו כדי לפעול לחובת הנתבעת, ומכאן כי לא הוכיחה טענתה כי העמוד הוקם בשטח ציבורי.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: הנני מורה לנתבעת להוציא על חשבונה את עמוד החשמל שמספרו 218/58b מהמקרקעין שרכשו התובעים הידועים כגוש 6839 חלקה 36 המצויים ברחוב הגפן 85 במושב צפריה.

מסכים אני עם הנתבעת באשר לטענה בדבר גרימת נזק ראייתי עקב השהוי הניכר בהגשת התביעה, בחלוף כ-9 שנים מיום התאונה, בפרט כאשר מדובר ברשות מקומית, שאינה אדם פרטי, ואשר מופקדת היא על שטח רחב ידיים, ואחריותה, הן בתור רשות מקומית והן בתור תופס מקרקעין, משתרעת על פני שטחים נרחבים כלפי כלל תושביה ובאיה.

כפי ששמענו מפי בא כוח הנתבעת, גופים נוספים פעלו ופועלים בתחומה, כגון רשות המים, חברת החשמל, קבלנים שונים, ועוד.

התובע העיד, בחקירה ראשית, כי הוא נפל עת רכב על אופניים כתוצאה מכך שהגלגל הקידמי של האופניים ניכנס לבור שהיה בכביש, ואז נפל יחד עם האופניים ( עמ' 10 ש' 6 עד 8).

...

עם זאת, אין אני סבור שלא בשלו התנאים לדחיית התביעה מחמת עצם השיהוי הניכר בהגשתה.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות משלא עלה בידי התובע להוכיח את נסיבות התאונה כנטען.

התובע יישא בהוצאות משפט לנתבעת בסכום של 5000 ₪, וכן ישלם התובע לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסכום של 6000 ש"ח (כולל מע"מ).

זאת, תוך שהניחה גדר מרשת ברזל וזוויות ברזל לאורך כל גבול החלקה, נטעה שני עצים, ובכך חסמה למעשה את דרך הגישה היחידה של מישפחות מוהנא ויונס לבתיהם עם הרכבים, ואף מנעה מעובדי חברת חשמל מלהכנס למקרקעין לצורך חיבור הנכס של התובע 1, אנס, לחשמל.

ביום 15.07.2020 הגישה מישפחת אבו הלאל "בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני" במעמד צד אחד, ובה פורט כי בני מישפחת מוהנא ויונס הקימו גדר חדשה בין המיגרש לדרך שבמחלוקת, ואף בנו הכנה לרשת חשמל בגדר וכן הניחו ערימת קירצוף והחלו לבצע עבודות חפירה ויישור תוך פלישה לשטח שבמחלוקת, וזאת ללא כל אישור או הסכמה.

הקושי בטיעון התובעים (מישפחת מוהנא ויונס) : לא זה המקום לתקוף תוכנית מאושרת גם אם אלך לטובת עמדת מוהנא ויונס כי אכן לאור חוות דעת המומחה המוסכם (שאותה הם לא מסכימים לקבל) עולה כי תוכנית ענ/124 פגעה בהם, שינתה מצבם לרעה, וזאת בנגוד לתשריטי החלוקה משנת 1990 (שנערכו 6 שנים לפני כניסתה לתוקף של תוכנית ע/נ/124), הרי שבחוק קיים מתוה מוסדר באשר לדרך לתקיפתן של תוכניות מתאר שכאלו טרם אישורן, ואף הייתה קיימת אפשרות להגיש התנגדויות לתוכנית.

סעיף 29 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע: "הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין, או היזק או הפרעה בידי אדם למקרקעין שלא כדין; אך אין תובע יכול להפרע פיצויים על הסגת גבול במקרקעין אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון". סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט") קובע: "מי שקבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת... שבאו לו מאדם אחר... חייב להשיב למזכה את הזכייה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה". סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע: "בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכייה לא הייתה כרוכה בחיסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת". במסגרת הליך זה, ביקשו אבו הלאל לקבל דמי שימוש ראויים על סך 84,000 ₪ (בחישוב של 1000 ₪ לחודש כפול שבע שנים אחורה) בגין שימוש הנתבעים שכנגד 3 ו-4 במחסן ובמרפסת שנטען כי ניבנו בשטח הפרטי של חלקה 11, בהתאם לחוות דעת המומחה המוסכם.

...

בנסיבות אלו, וכשכלל לא ברור מהו מעמדם של אבו הלאל בקרקע ובחלק שבמחלוקת, אני דוחה את הסעד שהתבקש, הן מבחינת דיני המקרקעין, הן מבחינת דיני הנזיקין, והן מבחינת דיני עשיית עושר ולא במשפט.

אחר שקיבלתי את חוות דעתו של המומחה, התומכת בעמדת אבו הלאל לעניין גבולות המקרקעין, החלטתי לקבל חלק זה של התביעה שכנגד, אך זאת באופן מצומצם.

כן אני נעתר לבקשת אבו הלאל לצו מניעה.

בנסיבות אלה, מעבר לעירבון ולהתחייבות שהופקדו בהתאם להחלטתי מיום 5.6.2018, ושתכליתם וידוא כי הדרך מפונה בהתאם להסכמות ולקביעת המומחה – אני מורה כי משפחות מוהנא ויונס (התובעים והנתבעים שכנגד – יחד ולחוד) ישלמו למשפחת אבו הלאל הוצאות הליך בסך כולל של 50,000 ₪.