כניסה לשטח צבאי באמצעות אופנוע ים

כך, למשל, באבחנה פסיכוסוציאלית מבית-לוינשטיין נכתב כי משפחתו של התובע סיפרה לעובדת הסוציאלית שלתובע אין הכנסות והוא סמוך על שולחן הוריו וכי "הקטנוע עליו רכב היה ללא ביטוח, המשפחה פנתה לעו"ד על מנת לברר את זכויותיו בצה"ל ובחברת ביטוח, ולפיכך גם טרם נערכה פניה לביטוח לאומי..." (סיכום מחלה מ-28/12/06).

"אני זוכר את אליעזר זוהר מכיר אותו טוב והיינו חברים לפני הרבה שנים באולגה. אני זוכר שלאליעזר היתה תאונה. מישהו ניכנס בו מאחורה במהירות. ... נסענו אני והוא על אופנוע מהים לכיוון ישר 400-200 מ' הוא ראה מישטרה התחיל לנסוע מהר. על 120 . הסתובבתי ראיתי אוטו נוסע מהר וקרוב אחריו , מזדה. אמרתי לו תעצור הוא עצר והוא העיף אותו. אני לא יודע של מי המזדה לא של המישטרה של אזרח. זה היה ליד כפר הנופש בערך. ...אמרתי לו שיעצור כי מישטרה רודפים אחרינו. הוא עצר בפתאומיות. אני לא יודע למה הוא נלחץ כשראה מישטרה אחרינו. הוא הרכיב אותי על האופנוע לא קרה לי כלום. היתה לו פגיעת ראש. היה שנה בביח לוינשטיין. אני לא יודע של מי האופנוע. אחכ קצת היינו חברים ואחכ הוא חזר בתשובה" (עמ' 48) בהמשך עדותו, ובמענה לשאלות שנשאל, חזר על גרסה זו ומנה פרטים שונים ומדוייקים הקשורים לתאונה כמו מיקום התאונה, אופן הפגיעה, מצבו של התובע לאחר התאונה ופינויו (עמ' 53-51 ובמידה פחותה עמ' 60-58).

בדוח אירועים של מחלקת הבטחון של הכפר (נספח י"ב לראיות כלל) נכתב ע"י מוקדנית בשם סימה כי בשעה 4:10 אירעה "תאונת דרכים בככיכר. אחמ"ש ניגש ונתן עזרה ראשונה ובמקביל הוזעק מד"א ומשטרה". עוד הוסף, בכתב יד שונה, כנראה ע"י האחמ"ש רוסטיק פטרוב "אופנוען מחוץ לכפר". חוקר מטעם כלל שוחח עם גב' סימה ומר פטרוב, ושניהם אישרו כי לא ראו את התאונה, כי סמוך למקום התאונה היה אופנוע וכי הניחו שהנפגע בתאונה רכב עליו אך אינם יכולים לאשר זאת בודאות.

גירסתו הראשונה נימסרה לשוטרים בשטח בשעה 4:28 מיד אחרי התאונה, ובדוח הארוע בשטח נכתב כי לא ראה את התאונה אך שמע רעש חריקת בלמים וכשהפנה מבטו "הבחין באדם שלדבריו עף כתוצאה מפגיעת רכב". ב-5:25, כשעה וחצי מאוחר יותר, מסר גרסה מפורטת ובה חזר על דבריו שלא ראה את התאונה אלא שמע אותה, וכשהרים את ראשו ראה את הפצוע ורכב נימלט מהמקום.

...

בהתאם לסעיפים סעיפים 7(3) ו-7(5) לחוק הפלת"ד התביעה נגד קרנית נדחית.

הודעת הצד השלישי ששלחה קרנית נדחית ללא צו להוצאות.

התביעות נגד נתבעים 2-3 בעילות הנובעות מחוק הפלת"ד נדחות.

התובע הוכר ע"י צה"ל כ"ספורטאי מצטיין" ואת שרותו הצבאי ביצע במסגרת האמורה, אשר אפשרה לו להמשיך ולהתאמן במטרה להשיג קריטריון אולימפי וכבר בגיל 21, נימנה על ארבעת השייטים הישראליים הבכירים שהתחרו ביניהם לייצג את ישראל באולימפיאדת בייג'ין בשנת 2008.

ראשית, המישטרה לא הרימה הנטל להוכיח טענתה, לפיה "במהלך סופי שבוע הוגברה פעילות האכיפה אשר התבצעה בין היתר ע"י שליחת תצפיתנים לאיזור שפך נחל הירקון על מנת שידווחו על כניסת אופנועי ים מאיזור זה, אז היה מועבר דיווח לתחנה ולכוחות שבשטח אשר היו נעים לעבר האופנועים ועוצרים אותם בים" (סעיף 8 לתצהיר העדות הראשית מטעם המישטרה).

...

דין הודעות צד שלישי ששלח הנתבע 1 כנגד העירייה; רשות הנחל; המדינה להידחות וזאת ללא צו להוצאות; דין ההודעה ששלחו הנתבעים 1-2 כנגד שירביט להידחות , תוך חיובם בהוצאות משפט לטובת שירביט בסכום כולל של 24,000 ₪ (כל אחד יישא בתשלום של 12,000 ₪ ).

דין הודעות צד שלישי ששלחה העירייה כנגד יתר הנתבעים להידחות ללא צו להוצאות.

דין הודעת צד ג' ששלחה נתבעת 4 כנגד כלל חב' לביטוח להידחות תוך חיובה בהוצאות משפט בסך של 7,000 ₪.

בהתאם למצב הדברים בשטח, השוד לא בוצע.

הוא הכניס את השיטריות בסך 93,300 ש"ח לתוך שקית וצעק: "להרגע הכל בסדר זה ניגמר". מיד לאחר מכן נימלט הנאשם במהירות באמצעות האופנוע.

בשל מצבה הנפשי והפרעות האכילה שמהן סבלה הנאשמת היא לא גויסה לצה"ל. הנאשמת תארה אורח חיים שאופיין בבילויים, שימוש בסמים, העידר תעסוקה וחוסר יציבות במישורי חייה השונים.

...

סיכומו של דבר, הנאשמת נמצאת בעיצומו של הליך שיקומי מוצלח, היא השקיעה מאמצים ניכרים ונעזרה בגורמי הטיפול ובמשפחתה על מנת להעלות את חייה על דרך המלך; וקיים חשש ממשי שמאסר מאחורי סורג ובריח יסכל את הליך השיקום וידרדר את מצבה של הנאשמת מכל הבחינות שנמנו לעיל וכפי שיוטעם להלן.

במקרה דנן שוכנעתי כי קיים חשש ממשי כי החזרת הנאשמת לכליאה מאחורי סורג ובריח תדרדר גם את מצבה הרפואי והנפשי, כפי שארע בפועל בתקופת מעצרה.

סוף דבר סוף דבר, החלטתי להטיל על הנאשמת את העונשים הכוללים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות, ללא ניכוי של תקופת המעצר בת כחודש וחצי שבה היתה נתונה; וזאת, בתנאים ובמקום אשר בחוות הדעת של הממונה על עבודות השירות; צו מבחן למשך שנה וחצי, ומובהר בזה לנאשמת תוכן סעיף 3 לפקודת המבחן; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא כי הנאשמת לא תעבור בתקופת התנאי אחת מהעבירות שבהן הורשעה; קנס בסך 7,000 ש"ח, שישולם תוך 90 יום, או 30 ימי מאסר תמורתו.

מדובר במי שניכנס לבסיס צבאי ופירק שלדת טנק באמצעות רתכת.

ההגנה הפניתה לאסמכתאות לעניין העבירה של כניסה לשטח צבאי: ת"פ 4161-02-10 מדינת ישראל נ' בנאנו ואח' – הנאשמים הורשעו בכך, שמהלך מבצע "עופרת יצוקה", רכבו על אופנוע ים מכיוון אשקלון לתוך שטח צבאי סגור.

...

מנימוקים אלה, עתירת המדינה להעלות את רמת הענישה בתיק זה נדחית ויש לקבוע את עונשו של הנאשם בהתאם לרמת הענישה הנוהגת, ובשקלול נסיבות האירוע בכללותו – חלקו הראשון הפחות בחומרתו וחלקו האחרון משמעותי בחומרתו.

בהינתן כל המפורט לעיל אני קובעת, כי מתחם העונש ההולם במקרה זה נע בין מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.

מאידך גיסא, בית המשפט לוקח בחשבון, כי מדובר בתיק המתנהל זמן רב בבית המשפט וחלק נכבד מהימשכות ההליך נעוצה בקושי של הנאשם להתגייס ולשתף פעולה; סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

בית משפט השלום ברמלה ת"פ 11397-04-23 מדינת ישראל נ' אבו אלעיש(עציר) לפני כבוד השופטת רבקה גלט בעיניין: המאשימה מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד סיימונס הנאשם אבראהים אבו אלעיש (עציר) ע"י ב"כ עו"ד אבו עאמר גזר דין

הנאשם, יליד שנת 1994, הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952, גניבת רכב לפי סעיף 413ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), הפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק, היזק לרכוש לפי סעיף 452 לחוק, נהיגה ללא רישיון מעולם, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961, ונהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל-1970.

בעיניין זה, אמר בית המשפט המחוזי בעפ"ג 37710-05-16 מד"י נ' אזגילה (14.9.16): "מקובל עלינו כי אופנוע, שוויו הכלכלי פחות מאשר רכב, הגם שאמירה זו אינה נקיה מספקות שהרי לעולם תלוי מה סוגו של האופנוע וכיו"ב לעומת רכב כלשהוא.

בשנת 2011 נדון בגין עבירות של נשיאת נשק וניסיון להפרת צו שטח צבאי סגור, ונדון ל-5 חודשי מאסר.

...

אני סבורה כי העובדה שמדובר בקטנוע לא חדש, בעל מידות צנועות, כעולה מתמונותיו שהוגשו, אכן מחייבת להבחין בין מידת חומרת האירוע דנן, ובין המקרים בהם נגנבו כלי רכב בעלי שווי כספי גבוה, אך אתחשב בכך שהנזק והטרדה שנגרמו למתלונן כתוצאה מגניבת כלי רכבו, אינם פחותים.

לאחר סקירת מדיניות הענישה הנוהגת, ולנוכח נסיבות העבירה, לרבות נהיגתו המסוכנת של הנאשם בכביש וגרימת התאונה, אני קובעת כי המתחם ההולם נע בין 10 ל-24 חודשי מאסר.

בנסיבות אלה, אין מנוס מענישה מרתיעה.

אני גוזרת את העונשים הבאים: יופעל מאסר על תנאי בן 5 חודשים שהוטל בת"פ 12929-09-20.