רע"פ 2349/23 מחמוד אגבריה נגד מ"י (4.4.23): שם הורשע המבקש באחת עשרה עבירות של גניבת רכבים, ניסיון לגניבת רכבים, קשירת קשר לבצוע פשע, חבלה במזיד לרכב, החזקת כלי פריצה לרכב וארבע עבירות של כניסה לישראל שלא כדין.
ת"פ 57171-07-22 מ"י נגד עאטף אשתייה (15.1.23): נאשם הורשע בגניבת 3 רכבים, כניסה לישראל שלא כחוק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, חבלה במזיד ברכב בצוותא, סיוע לגניבת רכב בצוותא, פריצה לרכב בכוונה לגנוב בצוותא, ניסיון גניבת אופנוע.
ת"פ 61599-12-21 מ"י נגד מאגד טויל (24.7.22): הנאשם הורשע ב-2 עבירות של כניסה לישראל ללא הרשאה, 2 עבירות של גניבת רכב, נהיגה פוחזת ברכב, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, שבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.
...
בענייננו, לאור החומרה היתירה המתבטאת בתכנון המוקדם, לאור העובדה שהנאשם נכנס למדינה שלא כחוק ולא לשם עבודה לגיטימית כי אם לשם ביצוע עבירות חמורות שהוגדרו מזה שנים רבות "מכת מדינה", הנאשם לא גנב רכב אחד אלא פעל לגניבת ארבעה רכבים במועדים שונים לצד שהייה בלתי חוקית בארץ, סבורני שמתחם העונש ההולם הינו 20-48 חודשי מאסר בפועל.
"ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון.
אשר על כן, בהתחשב בחומרת המעשים שביצע הנאשם לאחר תכנון מוקדם עם אחרים, בנסיבותיהם בהם לא הסתפק הנאשם בגניבת הרכב וניהל מרדף, במידת אשמתו של הנאשם, בערכים החברתיים שנפגעו, במידת הפגיעה בהם ובמדיניות הענישה הנוהגת, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר בפועל למשך 24 חודשים אשר יחושב ממועד מעצרו 27.02.2023.
