כניסה לדירת השכנים ללא רשות

בדו"ח תיקי הפיקוח מצוין כי מדובר על בניית מחסן מפח איסכורית בחצר הבניין המשותפת מצד מזרח בשטח של כ- 3 מ"ר. בתאריך 19.9.2010 התקבלה תלונה על בניית מחסן בכניסה לבניין ונפתח תיק פקוח בגין בנייה ללא היתר; בתאריך 20.9.2010 בוצע ביקור מפקח ונימצא כי מדובר במחסן קטן בחצר, ותוך כדי שהות המפקח במקום הגיעו השכנים להסכמה; בתאריך 17.6.2012 בוצע ביקור נוסף של מפקח, נימסרה התראה לפירוק, אשר עודכנה בתיק הפיקוח, ונקבע כי יש לסגור את תיק הפיקוח; ה"ה אהרוני אישר בעדותו כי בנה מחסן בחצר המשותפת, שבו נמצא ציוד של הבניין, כי המחסן נעול ולשכנים יש מפתחות (ע' 42-41); הכחיש כי קיבל התראה לפרק את המחסן (ע' 42 לפרוטוקול); על יסוד האמור לעיל, אני קובעת כי מדובר במחסן משותף לכלל הדיירים, ומאחר שממילא לא הוכיחה התובעת את דמי השמוש הראויים בגין השמוש במחסן, אין היא זכאית לפיצויים בגין דמי שימוש ראויים בגין כך. הנתבע 11 (ה"ה טויסיג) התובעת טענה כי הגדיל דירתו בקומה 3, ללא היתר, על חשבון זכויותיה (ס' 11 לתע"ר התובעת).

ה"ה סאסי הגישו תע"ר משותף שבו טענו, בין היתר, כי בשנת 1993 רכשו את דירתם בקומה 2; בשנת 2007 או בסמוך בנו סוכה, לאחר קבלת הסכמת השכנים, לרבות התובעת; לא קיבלו רישיון או היתר לסוכה ואולם, הובהר להם ע"י הרשות שאם אין היתנגדות מצד השכנים, אין קושי בבניית הסוכה; השכנים מעולם לא הלינו על הסוכה, שכן, נתנו הסכמה מלאה; ומאחר שעברו שנים רבות, אין ברשותם העתק המסמכים (ס' 2, 5, 9-7 לתע"ר סאסי).

...

התביעה נגד הנתבעים 8-7 ה"ה פורטל, נדחית.

התביעה נגד הנתבע 11 מר טויסיג, נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים 2-1, 6-5, 8-7 ו-11 שכ"ט עו"ד בסך של 32,000 (אשר יתחלק ביניהם בארבעה חלקים שווים) והוצאות משפט.

לטענת הנתבע, התובעת ידעה שהוא גר בדירה ולכן הוא בגדר בר רשות ולא פולש, הוא זה שמשלם את התשלומים החלים על הדירה והוא ביצע שפוץ, שרק בעקבותיו החליטה התובעת לפתוח בהליך משפטי זה, כדי לקבל את הדירה משופצת ללא תשלום.

המבקש אינו בר רשות, לא מכח הסכמה מפורשת ולא מכח הסכמה מכללא המבקש העיד, שניכנס לדירה לאחר "ששאל שכנים מסביב" לפני שניכנס לדירה, שהוא עצמו לא נפגש עם התובעת אלא שאישתו עשתה כן, לפי עדותה רק לאחר הגשת כתב התביעה.

...

עם זאת, פסיקת בית המשפט המחוזי הנכבד שם, אך מחזקת את המסקנה אליה הגעתי.

כן צוין שם, שבתי המשפט מצאו לנכון להורות על פינוי בני רשות מכללא מעת שבוטלה הרשות, תוך שבחנו האם זכאי המחזיק במקרקעין לפיצוי משיקולי צדק ויהיו מקרים בהם "יש ותחושת הצדק תוביל למסקנה כי אין מקום ליתן פיצוי בגין ביטול רשות, גם אם היינו עוסקים בשיקולים שהתוותה הפסיקה במתן פיצוי בעת ביטול רשות" (שם, בעמוד 16).

בקשת הרשות להתגונן נדחית.

המתלונן דפק בחוזקה על קירות דירת הנאשם, ניכנס לביתו ללא רשות כפי שעשה בעבר ותקף את הנאשם בתוך ביתו.

חקירה ראשית בחקירתו הראשית סיפר הנאשם את הדברים הבאים: "נכנסתי חדש לדירה, מהימים הראשונים התחלתי לספוג מהמתלונן הטרדות והתפרצויות לדירה בצורה כוחנית. בהתחלה ניסה להיתחבר אלי, אני במפורש ביקשתי ממנו שיתרחק ממני ושיפסיק בכל דרך שהיא לפנות אלי. אני מספר זאת בקצרה על קצה המזלג. מאותו רגע החלו איומים והטרדות עוד יותר רציניות וזה כבר התחיל לעבור כל גבול הטעם הטוב. מכאן החל כל הסיפור". הוסיף וסיפר הנאשם: "ביום הארוע חזרתי לדירה אחרי שלא הייתי בה הרבה זמן, לא הייתי מסוגל להיות בדירה עם כל ההטרדות. חזרתי לדירה ביום שבפעם הראשונה ניסיתי לצום הצום הזה. בשעה ארבע לפנות בוקר החלטתי לחזור לדירה. עד ארבע לפנות בוקר יצאתי בהליכה רגלית מקרית ים 40 דקות חצי שעה. לפני חמש הגעתי לדירה, שקט מוחלט בכל האיזור אפילו מכוניות לא היו בחוץ. פתחתי את הדלת, כבר אני שומע את המתלונן בצרחות אימה, לא של אדם בריא ודפיקות איומות בדלתות בקירות, ואנדליזם, הקירות רעדו ושמעתי את שמי בדלת והוא מאיים ומקלל בצעקות. אני מכיר את הטריק הזה, פניתי אליו ואמרתי לו שהוא רשאי להכנס לדירתי ולבדוק שאין מוסיקה, גם כך אין מוסיקה לא ממני ולא מהשכנים. הוא ניכנס לדירה פשפש מסביב ראה שאין מוסיקה, אך זה עדיין לא יעצור ממנו מלהמשיך ולהטריד אותי. הוא גם חזר השבועיים האחרונים שנשארו לך פה אני אעשה לך את המוות, את החיים קשים. באותו רגע לא ידעתי מה לומר לו, האדם בהתקף עם עצמו. ברגע שבאתי אליו אני יזמתי זאת שהוא יכנס לביתי ויבדוק שאין מוסיקה. אני אישית לא שמעתי שום מוסיקה ואפילו רעש של מכוניות לא היה. היה שקט מוחלט. בשעה זו הציפורים מתחילות לצייץ. נותרתי בהלם. החלו שם כל מיני איומים וצעקות, ביקשתי ממנו לפנות לי את הדרך. הוא עומד ממולי והוא סוגר לי את הכניסה הביתה חוסם אותי בעצם. באותו רגע לא ידעתי מה לעשות ופחדתי שזה יתפתח לתקיפה מצידו היה ממש נסער ותמיד ציין כי יש לו תעודות פסיכיאטריות שהוא רשאי לעשות כל מה שבא לו ולא יעשו לו דבר. מעבר לכך ציין כל הזמן שהשוטרים בעדות והוא עושה מה שהוא רוצה ומתעלל בי בכל דרך אפשרית וזה על קצה המזלג" .

...

ספק סביר מתקיים כאשר מחומר הראיות ניתן להסיק מסקנה המתיישבת עם חפותו של הנאשם.

בענייננו, הנאשם העלה גרסה שאיננה תיאורטית ויש בגרסה זו כדי לערער את הבסיס העובדתי באופן שלא ניתן לקבוע שהמסכת הראייתית שהוצגה על ידי המאשימה איננה יכולה לעמוד על רגליה ולהוביל למסקנה חד משמעית בדבר אשמתו של הנאשם.

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, נותר בליבי ספק בדבר אשמת הנאשם ולפיכך אני מורה על זיכויו של הנאשם מחמת הספק מעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

זאת, שכן על פי חוו"ד של המומחה מטעם התובעת, עקב בניית פיר המעלית בחדר המדריגות, ללא הסגת קו הדירה לאחור, לא ניתן להכנס לדירה השכנה, עקב המרחק המצומצם מדי בין פיר המעלית שניבנה, לגבול הדירה, שכאמור לעיל, חורג כיום מהשטח שנמכר לרוכשי הדירה, וגולש לשטח המשותף.

אולם, אם לא יגיעו להסכמה, ביהמ"ש מסמיך רשות האכיפה למנות בעלי מיקצוע שיוציאו לפועל את הסגת גבול הדירה אל תוך הדירה, בהתאם לפסק דין זה. כמו כן, ביהמ"ש מחייב הנתבעים לשלם לתובעת החזר תשלום אגרה בגובה האגרה הנדרשת בעת הגשת תביעת פינוי, וכן שכ"ט בא כוח התובעת בסך של 12,000 ש"ח צמוד בתוספת רבית כדין, ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

...

ביהמ"ש נעתר לבקשת הנתבעים לבטל שמיעת הראיות, עקב אי התייצבות עדת הנתבעים מסיבה רפואית, לרבות בקשתם שגם עדי התובעת לא יישמעו וקבע מועד קרוב לשמיעת הראיות.

סוף דבר ביהמ"ש מורה לנתבעים לסלק ידם תוך 30 יום מהיום מהשטח שמסומן באיקס בנספח להסכם מיום 20.3.12.

עוד נטען שלא ברור לאיזו אכיפה מצפים העותרים מפקחי הערייה, שכן גם אם נניח שתושב יתלונן על עשן מדירת שכנו מבלי לספק כל נתון בדבר עוצמה, תדירות וכיו"ב, ואף אם יינתן צו המאשר להכנס אל הדירה ממנה נובע המפגע – סביר להניח שעד שיגיעו הפקחים למקום הסיגריה כבר כלתה.

הבחירה שלא לאכוף כל מקרה בו חודר עשן מוצרי עישון מדירת מגורים פרטים לדירת השכן, אינה עולה כדי התפרקות מחובת האכיפה של הרשות, אלא בקביעת מדיניות סבירה ולגיטימית בהנתן הקשיים האובייקטיבים הקיימים במקרים כאלה – ובכלל זה כמפורט לעיל שהעישון בדירת מגורים פרטית אינו אסור בחוק, שאין סמכות לפקחי הערייה להכנס לדירות מגורים ושיש קושי להתייחס למפגע בהנתן קשיי מדידה של עוצמת המפגע ובהנתן משכה הקצר של פעולת העישון.

...

עוד נטען כי יש לדחות את העתירה בשל שיהוי.

מכלל הטעמים לעיל הגעתי למסקנה כי לא נפל פגם בהתנהלות המשיבים ודין העתירה להידחות לגופה.

סוף דבר העתירה נדחית.