ביום 12/4/2010, נעניתי חלקית לבקשה, ואסרתי על הנתבעים לנעול את דלת העץ שהותקנה בחדר המדריגות במבנה בו הם מתגוררים בכלל, או לחסום או להפריע לגישת הדייר ו/או נציג מטעם הקבוץ להכנס לדירה שבה הוא מתגורר באותו מבנה בכל דרך שהיא.
מעמד זה הקנה לו רשות למגורים בקבוץ, תמורת תשלום דמי הרשאה חודשיים מוזלים, בגין הדירה שהוקצתה לו על ידי הקבוץ.
אין לקבל טענה זו, שהרי הלכה ידועה היא, כי שאלת הסמכות העניינית נקבעת לפי מהות הסעד ולא לפי אופי המחלוקת בין הצדדים (ראה : ע"א 27/77 יהודה טובי ואח' נ' שמעון רפאלי, פ"ד לא (3) 561:
"אין אני מוכן לקבל את הדיעה ששאלת סמכותו של בית-המשפט מוכרעת על-פי בדיקת מהותו של הסיכסוך ולא על-פי הסעד שאותו מבקש התובע. ..הסמכות נקבעת על-פי התביעה של התובע ולא על-פי מהותו של הסיכסוך..."
תביעת הקבוץ אינה סילוק חבר או הזכאי להיות חבר מהקיבוץ, אלא סילוק יד מהדירה שהקיבוץ הקצה לשימוש הנתבע, כאשר ההסדרים חלו עליו בעבר, ועתה לא חלים עליו עוד, כאשר הנתבעים מסרבים להסדיר המשך הרשאתם למגורים בקבוץ, ולכן נדרשים לפנות הדירה, ובכלל זה סילוק יד משטחיו החקלאיים של הקבוץ והסרת המיטרד הכרוך בהפעלת החווה, ולחדול משימוש במימי הקבוץ שלא כדין – סעדים אשר בסמכות בית משפט דנא.
בהפעלת החווה ללא פקוח וטרינארי ורישיון כנדרש, הנתבע גורם כנטען סכנה תברואתית של ממש המסכנת את ענפי הפטם וההודים במשק הקבוץ, ומהוה מקור אפשרי להתפרצות מחלות.
...
לסיכום, אני מורה לנתבעים לסלק את ידם מדירת המגורים, הידועה כדירה מס' 2 בבניין 55, שבקיבוץ אשדות יעקב, מס' אגודה 57-001213-8, לרבות פינוייה מכל חפץ ומיטלטלין השייכים להם, והשבתה לחזקת הקיבוץ, הכל עד יום 31.12.12, אחרת יהא רשאי הקיבוץ לפנות את הדירה על חשבון הנתבעים.
כמו כן, אני מורה לנתבעים, להסיר את המטרד הכרוך בהפעלת החווה, במובן זה שעל הנתבעים לפנות את כל בעלי החיים מהחווה עד יום 31.12.12.
בנוסף, אני מורה לנתבעים לנתק את החיבור שיצרו למערכת ההשקיה של הקיבוץ, לשם שימוש בחווה עד יום 31.12.12, ולחדול משימוש במימי הקיבוץ שלא כדין.
