כניסה לדירה לבדיקת ציוד כיבוי אש

כבר אז הוטחו בתובעת סתירות בתשובותיה בנוגע לכך: "ש: שנשאלת היכן התכשיטים שלך את אמרת בתוך הבית השרוף ואילו בבית לא היה תכשיטים לאחר מכן אמרת שהתכשיטים שלך רק השרשרת שאת עונדת ובהמשך התברר לנו עפ"י תחקיר שאתם שכרתם דירה באותה קומה שאת מתגוררת בדירה מס' 17 ובבדיקה התכשיטים שלך וכל הציוד של הבית היה שם למה שיקרת לי? ת: אני מצטערת ששיקרתי אבל אני לא שרפתי את הבית ולא יודעת מי שרף." (עמ' 282 שו' 17- 25 למוצגי הנתבעת, ההדגשות שלי- ש.ס.מ.).

להלן אבחן את הגרסאות השונות כפי שנמסרו על ידי התובעים לנציג כיבוי האש, למישטרה ובבית המשפט: מטרת השכירות- חוות דעת כיבוי האש בחוות דעתו של נציג כיבוי האש, הוא מציין שהתובעת אמרה בחקירה לשירותי הכבאות שהדירה השכורה נועדה לתת מרווח לילדים וכי הכניסה ציוד לדירה בגלל העבודות בבית ועל מנת שלא יהיה לילדים אבק (מסקנה 8 עמ' 4 לחוות הדעת- עמ' 427 למוצגי הנתבעת).

...

תביעת השיבוב מתקבלת נגד הנתבע 1 (טלגאוקר יצחק) ונדחית נגד הנתבעת 2 (הראל חברה לביטוח בע"מ).

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, ישלמו התובעים את הסכומים כדלקמן: בתביעה העיקרית- ישאו התובעים בהוצאות הנתבעת הראל, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 50,000 ₪.

בתביעת השיבוב- ישלם הנתבע 1 לתובעות סכום של 26,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ בסכום של 5,000 ₪, החזר אגרת משפט כפי ששולמה, וכן שכר התובעת 1 בגין עדותה, בסכום של 600 ₪ כפי שנפסק בפרוטוקול מיום 8.9.19.

המומחה מסכם בחוו"ד מסקנותיו: "לאחר בדיקת נסיבות פרוץ הדליקה, לאור העובדות, הממצאים, תבנית הבעירה, התפשטות קוי האש, תישאול בעל הדירה, ניתוח האפשרויות ועל סמך ניסיוני כחוקר שרפות, אני בדיעה כי הסבירות הגבוהה ביותר לפרוץ הדליקה בחדר המגורים שבדירת המגורים הנדונה, הנה כתוצאה מקרינת חום שהופצה מתנור החימום הספיראלי החשמלי שהונח בקירבת הכורסא שבחדר המגורים, דבר שהביא להתפתחותה של השריפה הנדונה." (ראה: עמ' 18 לחוו"ד סעיף 4).

הנתבעת העידה כי פתחה את דלת הדירה, וכי השריפה כובתה ע"י שירותי כיבוי אש. 53.

מנהל התובעת ניר בזק העיד בבימ"ש כי בשנת 2009 ביצעה התובעת שפוץ כללי של הדירה, כאשר הנתבעת נכנסה לדירה כשוכרת בשנת 2009, הציוד שבדירה היה חדש, ובין היתר רכשה התובעת בשטחי הרשות הפלסטינאית במזומן וללא חשבוניות ריהוט עץ יקר.

...

לסיכום 134.

בהתאם לפסק הדין שניתן לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן: 134.1.

134.5 אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת אגרה בסך 1,199 ₪, שכר העדים שנקבע בדיון מיום 14.11.12 (העד דנוך והשמאי גרובר)בסך כולל של 950 ש"ח, ושכר עדות המומחה מר שלמה מאור בסך 1,755 ₪ .כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

הנתבעים פעלו במחשכים במובן בו נעשו מעשי ההרס והפלישה הנוכחים בוצעו בימים בו עסק התובעת סגור, לצורך ביצוע פעולות הנחוצות לצורך רשוי העסק, כגון: השלמת ציוד כיבוי אש, השלמות במערכת החשמל והתאמת המטבח.

הוא מכר את ביתו וסילק את המשכנתא ובקש בכסף שנותר לרכוש דירה חלופית, אולם לאחר הנזק שגרמו הנתבעים נאלץ להשקיע את הכסף לכסוי החובות שיצרה התובעת והם נותרו ללא קורת גג והוא ומשפחתו מתגוררים בשכירות.

הוא השקיע רבות בקבלת כל האישורים הנדרשים מהרשויות המוסמכות וצרף מסמכים שנדרשים לקבלת רישיון עסק (עיון בתיק המוצגים מלמד כי צורפו: דוח בחינה, בדיקה ותחזוקה של מערכת מתזים לכיבוי אש במים ממרץ 2014, אישור טפול מונע אש (נקוי) במערכת נידוף עשן בישול מחברות בדיקה פרטיות מיום 11.6.14, תעודה המעידה על עמידות אש לפאנל שהורכב על ידי קבלן ההרכבות מטעם חברה המשווקת את הפאנל מאוקטובר 2014, היתר מכון התקנים למערכת כיבוי אש ולמטפים מיום 31.12.15 וינואר 2015, תעודות בדיקה של מכון התקנים למיתקן גפ"מ קיימים באולם האירועים מיום 2.7.15 וכן אישור התקנת מערכת כיבוי אש אוטומאטית למנדפים מיולי 2015.

התובעת מהרה והגישה בקשה לצוו מניעה זמני שיאסור על הנתבעים או מי מטעמם להכנס למושכר ולהמשיך לזרוע הרס וחורבן, אך אלו המשיכו במעשיהם גם לאחר שניתן צו והמשיכו בפעולות ההריסה, תוך פגיעה קשה בתובעת, נטלו המכולה על ציודה המשרדי והמשיכו בהרס והחורבן, ואף בזזו ציוד יקר מתוך האולם שהושכר מרינמן.

...

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את ההודעה לצד ג' שהגישו הנתבעים נגד סבי.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: בתביעה העיקרית: על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן: את הסך 466,026 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (14.5.2017) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט במלואה על הסך 600,000 ₪, שכר העדים כפי שנפסק, ככל שנפסק, בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

בהודעה לצד ג': ההודעה לצד ג' נדחית.

בהמשך המשק מבנה בשטח של כ-400 מ"ר בנוי אסכורית המושכר לחברת אגם בטיחות העוסקת בציוד כיבוי אש, ובמרחק של כששה מטרים ממנו מבנה נוסף בשטח של כ1,000 מ"ר המחולק ל-3 יחידות, בנוי אסכורית בפנל מבודד עם גג עשוי מיריעות ניילון נמתחות מסוג 260.

הוא העריך את עבודות הפינוי, והשיקום של המבנה והמחוברים אליו בסך כולל של 450,300 ₪ המורכב מעבודות הקשורות למחסן בסך של 321,370 ₪ כולל החלפת ירעת ניילון בגג על כל השטח, וציין שלא ניתן לעשות החלפה חלקית; עבודות לאגף משרדים אחד בסך 19,300 ו עבודות למשרד האמצעי בסך 109,430 ₪ לא כולל מע"מ. יתר על כן העריך תקופת השקום בכשלושה חודשים ואת אובדן שכר הדירה בכ-9,000 ₪ לחודש וב- 27,000 ₪ בסה"כ. מר רפפורט נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי התובעת יצרה עמו קשר לאחר שהנתבע 2 המליץ לה למנותו, והוא הגיע למשק ביום 2.4.17.

החלק התחתון בשתי היחידות האחרות מושכר לחברת פנל אור ואילו החלק העליון שלהם יחד עם המחסן והסככה מושכרים לחברת אגם- ערכות כיבוי אש. מבדיקת מכבי האש ומבדיקת חוקר התובעים עלה כי היו 3 מוקדים לשריפה בשטח המושכר לתאטרון וכי מדובר בהצתה מכוונת.

מחקירתו החוזרת עלה כי הוא בדרך כלל לא ניכנס לחישובי פחת ואורך חיי מבנים, למרות שיש חוברת טובה של הטכניון בנושא.

...

אני סבור כי בין עדות התובעים לעדות הנתבע 2, עדיפה עלי עדות הנתבע 2, אשר גובתה בראיות ומסמכים ומצאה חיזוק בעדויות התובעים.

אין כיסוי ביטוחי למבנה בו ארע השריפה: לאחר שקבעתי שאני מעדיף את גרסת הנתבע 2 על פני גרסת התובעים אני סבור כי למבנה שנשרף לא היה כיסוי ביטוחי, הן לאור הסייג של מבני חממה אשר התובעים היו מודעים לו לפחות לפני עריכת החוזה עם הבעלים של התיאטרון כפי שעלה מחקירתו והן לאור העובדה שנעשה במקום שימוש מסחרי שהוחרג, ואשר התובעים לא ביקשו להרחיב באשר למבנה זה ואף לא ביקשו להשלים את בניית המבנה כמחסן, שכן התברר שלא התקבל היתר לשימוש חורג מאחר ולא ניתנים היתרים כאלה בחלקה ב', ועל כן ביקשו התובעים להמשיך לשוות למבנה זה מראה אותנטי של חממה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעים כנגד הנתבעים.

עת שב התובע לתחנת הכבוי הוא נידרש לבדוק את הציוד ואת הזרנוקים הקיימים בכבאית ולשטוף אותם כך, שגם כאן ישנן פעולות חוזרות ונישנות של כתפיו.

] עת נישאל מר וולך לעניין עבודתו של התובע הוא העיד כך: "העד מר וואלאך: א' אני מכיר את משה מהיום שהוא ניכנס לתחנה. התחלתי במשמרות כלוחם אש, כמפקד צוות, אחרי זה מפקד משמרת שלו ובהמשך, הייתי קצין מבצעים וסגן מפקד התחנה וממלא מקום מפקד התחנה. אני רוצה להגיד מה זה עבודה של לוחם. עבודה של לוחם זה 24/48, 24 שעות רצוף בתחנה, 48 שעות חופש. יש נוהל סדור ב- 24 שעות, מגיעים ב- 07:00 בבוקר, יוצאים, בודקים את הרכבים. הבדיקה מתבצעת בכל בוקר ובכל משמרת ב- 24 שעות, תלוי מה היה במשמרת לפני. אם היו שרפות, אז כמובן שהרכבים מלוכלכים, ציוד פרוס, זרנוקים בריצפה שטופים, מלאים במים, כל מה שצריך ואז מתחילים (לא ברור) את הרכבים ולהשמיש אותם שיהיו מוכנים מבחינה מבצעית. זה הנוהל שמתבצע בתחילת הבוקר, לפחות עד 10:00.

ובהמשך העיד כך: "העד מר וואלאך: ככה, מפקד צוות מגיע לארוע, עושה הערכת מצב ואז הוא נותן את ההוראות שלו, כן לתקוף מלמטה, כן לתקוף מלמעלה, כן מנוף, לא מנוף, ארגון זירת ארוע, אז שני הלוחמים הראשונים עולים לדירה ומבצעים פריצה דבר ראשון, נכנסים לתוך הדירה, כמובן שהם, הם, הם נמצאים עם זרנוק עם מים על מנת לחדור לדירה. אחד עולה, פותח למעלה פתח, חור שיחרור ועשן שהעשן לא יהיה בבניין ואחד מארגן זירת ארוע למטה. מה זה ארגון זירת ארוע? יש שם כבאיות, שני רכבים, מנוף, יש פק"ל נוהל שאי אפשר לרדת ממנו, שריפה בדירה, שני רכבי סטאנדרט, סולם ורכב מפקד משמרת. אם יש יותר קריאות, שיקול דעת שלו אם להוציא מבת ים,

...

סוף דבר אין בליבנו ספק שהתובע ביצע עבודה מאומצת וקשה.

יחד עם זאת, הגענו לכלל מסקנה כי מדובר בפעולות שונות במהותן, הפועלות על איזורים שונים בגוף ולא ניתן לבודד אחת מהן ככזו המתפרשת על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים או פעולות שונות המפעילות את כתפו באופן דומה, שיש בהן כדי להקים תשתית עובדתית מספקת למיקרוטראומה.

סיכומו של דבר, התביעה נדחית.