כללי פיקוח על בתי ספר (מבחנים להענקת רישיונות)

לכך יש להוסיף כי קיימים קריטריונים שונים למתן רישיון לפי סוג בית הספר (כללי פקוח על בתי ספר (מבחנים למתן רישיונות), התשל"א – 1971), ובהתאם להם "בית ספר להכשרה מקצועית" אמור לקבל אישור לתוכנית הלימודים וכן לסגל עובדי החינוך מטעם מערכת החינוך הטכנולוגי במשרד החינוך (ולכאורה לא על ידי האגף שנתן את התשובה לבית הדין האיזורי כמפורט בסעיף 10 לעיל), אלא אם מדובר בתלמידים מעל גיל 18 (ולכאורה היו גם תלמידים כאלה בבית הספר, בכיתה י"ג: עמ' 10 לפרוטוקול) - שאזי הגורם המפקח לפי כללים אלה אמור להיות האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה (כך בהתאם ללשון הכללים; כאמור לעיל שם המשרד השתנה במהלך השנים, ולהלן ייקרא מטעמי נוחות "משרד העבודה").

...

בנסיבות המקרה, שוכנענו כי זה הפיצוי ההולם.

משכך, ולאחר ששקלנו את כלל הנסיבות, שוכנענו כי בנסיבות המקרה, ובהתחשב גם בשיעורו של הפיצוי הממוני שנפסק, יש להפחית את הפיצוי הלא-ממוני לסך של 30,000 ₪.

סיכום סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו.

להלן לשון הסעיף: "נוכח המנהל הכללי כי לא נתקיים או חדל להתקיים תנאי מהתנאים שבמילוים הותנה רשיון, רשאי הוא להתרות בכתב בבעל הרשיון, ואם התנאי לא קויים תוך שלושה חדשים מיום ההתראה, רשאי המנהל הכללי לבטל את הרשיון.". הוראה נוספת הרלבנטית לענייננו, היא הוראת סעיף 10 לחוק הפיקוח הקובעת כי: "המנהל הכללי רשאי להתנות את מתן הרשיון בתנאים שיש לקיימם מראש, ורשאי הוא לקבוע ברשיון תנאים שיש לקיימם אחרי נתינתו.". בהתאם להוראת סעיף 1 לכללי הפיקוח על בתי-ספר (מבחנים למתן רישיונות), תשל"א-1971 (להלן: כללי הפיקוח), על "המנהל הכללי, שעה שהוא שוקל אם הובטחה בבית ספר רמה נאותה בעניינים המפורטים להלן בטור א', יתחשב במבחנים המפורטים לצידם בטור ב'". בהתאם לסעיף (4) (טור ב') על המנהל להיתחשב ב- "הוראות בטיחות לבתי-הספר, שפורסמו על ידי המנהל הכללי ושהן בתוקף לגבי אותו סוג של בית-ספר בזמן הגשת הבקשה לרשיון". מעיו בהוראות הנ"ל, ניתן להווכח כי אין בחוק ובכללי הפיקוח כל הוראה המטילה חובה על משרד החינוך לשלוח מפקח מטעמו לבתי הספר בכל תחילת שנת לימודים או לבדוק על ידי בודק בטיחות מטעמה את הסקר הנערך על ידי הרשות המקומית.

...

אציין כבר עתה, כי אין בידי לקבל את טענת המועצה בנסיבות דנן.

מהמקובץ לעיל, שוכנעתי כי דין התביעה כנגד הנתבעת 3 להידחות, וכך אני מורה.

בנסיבות התיק, אני מורה על מתן פטור מתשלום יתרת האגרה, הן בתביעה והן בהודעה כנגד צד ג'.

ביום 3.7.18 ומבלי שהמנהל הכללי של המשיב נתן את דעתו להבהרות נתקבלה ההחלטה לדחות את הבקשה לרישיון, וזאת בהתאם לסעיף 4(ב) לחוק הפיקוח על יסוד הטעמים הבאים (המאמצים ברובם את עמדת המפקח): העדר ניסיון מספיק למנהלת בלימוד תלמידים לקויי למידה; אי העסקתן של מורות עם תעודת BA במקצועות הליבה בהנתן כי הבקשה לרישיון היא לבית ספר יסודי ולחטיבה עליונה; אי התאמת המבנה, חדרי הלימוד והחצר.

המבחנים לצורך מתן הרישיון קבועים בסעיף 9 לחוק הפיקוח: "(א) לא יתן המנהל הכללי רשיון אלא אם הוא סבור כי תובטח רמה נאותה בהתאם לתקן ולנהוג בסוג בית הספר שהבקשה מתייחסת אליו בענינים המפורטים להלן:

...

קביעת ועדת הערר המאמצת את עמדת המשיב באשר להתאמת המבנה והחצר לשמש לבית ספר מקובלת עלי מנימוקיה.

די אפוא בכל אלה כדי להביא למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר, שכאמור, מתחם ההתערבות בהחלטותיה מצומצם ממילא.

סיכום על יסוד כל האמור הערעור נדחה.

על מגיש הבקשה לצרף לבקשתו את הפרטים הנדרשים על פי החוק ובקשתו תבחן על ידי האגף לחינוך מוכר שאינו רישמי, בהתאם להוראות החוק ולתקנות פקוח על בתי ספר (בקשה לרישיון), התש"ל-1970; כללי פקוח על בתי ספר (מבחנים למתן רישיונות), התשל"א-1971; חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953 ונוהלי משרד החינוך.

...

אין תמה שוועדת הערר הגיעה למסקנה כי המערערת לא הייתה ערוכה כראוי לקראת שנת הלימודים הנוכחית וכי הבקשה שהגישה אינה מציגה את כלל המבנים הנדרשים לשם קיומה של פעילות תקינה של בית ספר.

הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

העותרת ציינה כי לעניין זה אין להבחין בין בית הספר לבין הפנימייה, שכן הפנימייה היא חלק מהפעילות של המוסד המוכר על פי התקנות הנ"ל. נטען, כי המשיב נעדר סמכות לידרוש הקמת גדר פנימית כתנאי להמשך הפיקוח והתקצוב, דרישה אשר עד לתשובתו האחרונה של המשיב מיום 9.8.21 לא נתמכה באסמכתא (דבר שפגע בזכות העיון של העותרת), ובכל מקרה הסתמכות המשיב על חוזר המנכ"ל כפי שעשה - אין בה כדי להוות אסמכתא לדרישתו, שכן חוזר המנכ"ל אינה חל במקרה זה. בהקשר זה נטען, כי קביעת כללים והנחיות המחייבים בתי ספר מוכרים שאינם רישמיים נתונה אך ורק לשר החינוך בהתייעצות ועדת החינוך של הכנסת והם מעוגנים בכללי פקוח על בתי-ספר (מבחנים למתן רישיונות), תשל"א-1971, המפנים לחוזרי המנכ"ל בעיניין בטיחות, ולא ביטחון כפי שהסתמך המשיב.

יצוין, כי טענה זו הועלתה באופן כללי בלבד בעתירה, בעוד שבדיון שנערך בפני, הרחיבה העותרת בעיניין זה וטענה כי בישראל יש מספר מרכזי חינוך גדולים, הדומים באופיים לקריית החינוך שבעניינינו, והפנתה למוסדות החינוך כדוגמת "גבעת וושינגטון" ו"הכפר הירוק", אשר לטענתה המצב הקיים בקריות חינוך אלו דומה למקרה דנן, ואולם כלפיהם לא הועלתה כל דרישה לבצוע הפרדה באמצעות גדרות פנימיים.

...

ניסיונה של העותרת להסתמך על עמדת המשיב בת"א (נתניה) 8237/06 הנ"ל כאסכמתא לטענת השתק שיפוטי כנגד הדרישה להקמת גדר פנימית ותחולת חוזרי מנכ"ל – דינה להידחות, הן מאחר וטענה זו נטענה בתום הליך הדיוני וההשלמות שניתנו לצדדים אך בטענת האפליה שנטענה, והן לגופו של עניין, עת מדובר בנסיבות שונות לחלוטין, כפי שעמד על כך המשיב, כמפורט לעיל.

בהתאם, דין טענת האפליה להידחות.

סוף דבר בהינתן כל האמור לעיל העתירה נדחית.