כללי הבסיס להטלת עיקול זמני

כללי החלטה בבקשה לביטול עיקולים זמניים שהוטלו ביום 15.11.2017 על ידי מותב נכבד קודם.

דא עקא, נשתכח מבא-כוח קדושים סעיף 11 לחוק, הקובע כהאי לישנא: "ניפתח נגד הלווה הליך בבית המשפט או בהוצאה לפועל לבצוע שטר שחתם הלווה בקשר לחוזה ההלוואה, יהיו זכויות האוחז בשטר כפופות להוראות חוק זה כאילו היה המלווה, אלא אם כן הוכיח האוחז בשטר כי הוא אוחז בו בתום לב ובעד תמורה, וכי הוא לא ידע שמקור השטר בחוזה הלוואה כאמור". סעיף זה מהוה דין ספציפי ביחס למעמדו של שטר בהקשרים הרלוואנטיים, ומכאן, שגם אם, באופן כללי, עשויים שיקים להוות בסיס עצמאי לתביעה בסדר דין מקוצר, שונה הדין כאשר ברקע לשיקים אלה הלוואות מן הסוג שעל הפרק.

...

די בכך שהסכמי ההלוואה האלה לא צורפו לבקשה, ולמעשה לא התבצע ביחס אליהם גילוי נאות כדין במסגרתה, כדי להוביל את בית המשפט למסקנה הבלתי נמנעת בנסיבותיו של הליך זה. סבור הייתי כך, ביחס לכל בקשה בה נמנע בעל דין מלחשוף בפני בית המשפט מסמך מהותי כלשהו, אך קל וחומר שתקפה מסקנה זו, כשעל הפרק נושא לגביו נקבע קוגנטית, שהוא טעון הסכם בכתב [סעיף 2 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות; להלן – 'החוק'].

הטענות – נדחות.

המסקנה מתבססת במפורש על דברי נהיר, וזו למעשה, כעין הודאת בעל דין להתנהגות שלא בנקל ניתן לקבלה.

סוף דבר, ובכל ההערכה לב"כ קדושים, דין העיקולים לביטול, ובשים לב לכל האמור ובדגש גם על גרסאותיו ותשובותיו התמוהות של נהיר, ככל שנכון היה להשיב, ולא תמיד [ראה עמ' 12 שורה 23], ישא הוא לבדו בהוצאותיו: אין צו להוצאות.

להלן יובאו עקרי הבקשה לביטול צו העיקול שהם למעשה תשובה לבקשה לעיקול ועיקרי נטענות מן הסיכומים: המבקש לא עמד בתנאים הבסיסיים הנדרשים לשם הטלת העיקול הזמני.

הטענות הן כלליות וללא פירוט.

...

המשיב לא החזיר כל סכום שהוא עד לתאריך הנ"ל, ולכן לאחר פניות חוזרות ונשנות נחתם ביום 8.2.04 הסכם הלוואה נוסף, שלפיו, ישלם המשיב למבקש את ההלוואה בתוך 10 חודשים עד ליום 8.12.04.

לפיכך אני דוחה את הבקשה להארכת מועד היות ולא הוצג בפני טעם מיוחד וכפועל יוצא אני דוחה גם את הבקשה לביטול העיקול.

המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ הצדדים.

באותה החלטה נאמר מפורשות על ידי בית המשפט, כי המבקש מבקש מבית המשפט להניח הנחות עובדתיות ביחס לכספים וערבויות מבלי שהדברים מבוססים בתצהיר, ועל כן לא נמצא בסיס להטלת העיקול הזמני.

בהחלטה שניתנה גם היא ביום 11.2.14 היתייחס בית המשפט לתצהיר שצורף על ידי המבקש לאחת הבקשות שהגיש, בה נקבע כי אותו תצהיר הינו כללי ואינו מיפרט את מקור המידע הנטען בתצהיר, לפיו הכספים והערבויות שייכות למשיב.

...

המבקש טוען עוד, כי אותן ערבויות הופקדו בבית המשפט המחוזי בחיפה תוך כדי ניהול הליך פלילי נגד המשיב, שבסופו של דבר הורשע ונגזר דינו בגין מעשה מרמה וגניבת כספים, זיוף מסמכים והונאת המבקש ובנק נוסף בסכום של כ-24 מיליון ₪ אותו לא השיב עד היום.

לאור כל האמור, לא ראה בית המשפט מקום לשנות את החלטתו בדבר ביטול העיקול הזמני.

בהחלטה מיום 11.5.14 ניתנה אפשרות למבקש להגיב על טענות אלו עד ליום 19.5.14 אולם המבקש לא עשה כן. סבורני, כי אכן אין זה מתפקידו של בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ההליך הפלילי להכריע בשאלה האם צדדים שלישיים הם הבעלים של הכספים או הערבויות שהופקדו בבית המשפט.

לפיכך, בשלב זה ולאור האמור בהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, יש לקבוע כי לכאורה מדובר ברכוש השייך למשיב וזאת עד לקיום בירור עובדתי בפני בית משפט זה. לפיכך, אני מורה כי יש להותיר על כנו את העיקול הזמני שהוטל על שתי הערבויות האמורות וכעל הסכום במזומן בסך כולל של 505,000 ₪ המצויים בקופת בית המשפט המחוזי בחיפה, זאת עד להחלטה אחרת.

באותה החלטה נאמר על ידי בית המשפט, כי התובע מבקש מבית המשפט להניח הנחות עובדתיות ביחס לכספים וערבויות מבלי שהדברים מבוססים בתצהיר, ועל כן לא נמצא בסיס להטלת העיקול הזמני.

בהחלטה שניתנה גם היא ביום 11.2.14 היתייחס בית המשפט לתצהיר שצורף על ידי התובע לאחת הבקשות שהגיש, בה נקבע כי אותו תצהיר הינו כללי ואינו מיפרט את מקור המידע הנטען בתצהיר, לפיו הכספים והערבויות שייכות לנתבע.

...

בהחלטה מיום 22.5.14 קבע בית המשפט הזה כי "סבורני, כי אכן אין זה מתפקידו של בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ההליך הפלילי להכריע בשאלה האם צדדים שלישיים הם הבעלים של הכספים או הערבויות שהופקדו בבית המשפט. עניין זה ראוי להתברר במסגרת הבקשה להטלת עיקול זמני שהוגשה לפניי. עיון בשני כתבי הערבות שהוצאו על ידי בנק הפועלים מלמד, כי בניגוד לכתבי הערבות שהוצאו על ידי בנק לאומי, לא מוזכר בערבויות אלו שהן נערכו על פי בקשתו של צד שלישי. באשר לסכומי ההפקדה גם כאן לא נאמר באופן ברור ומפורש על שוברי ההפקדה כי אלה הופקדו על ידי צדדים שלישיים. לא מצוין שמם או פרטיהם. לפיכך, בשלב זה ולאור האמור בהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, יש לקבוע כי לכאורה מדובר ברכוש השייך למשיב וזאת עד לקיום בירור עובדתי בפני בית משפט זה". ביום 5.6.14 נחקרו בבית המשפט המצהירים מטעם הנתבע.

סוף דבר לאור האמור, אני קובע כי הערבויות והכספים המופקדים בקופת בית המשפט המחוזי בחיפה לא שייכים לנתבע, ולכן דין הבקשה להידחות.

בנסיבות העניין, אני מורה על ביטול ההחלטה מיום 22.5.14 .

תיכתובות המייל המצורפות לבקשה למתן צו עיקול זמני אינן קריאות בחלקן, ובחלקן הקריא, עולה כי המבקש התכתב עם מר תום דרומי – חכים, הגב' נטלי קירשטיין, ומייל כללי של המפלגה תחת הכותרת "מפלגת מרצ מבצעים". מההתכתבות עולה כי ההזמנות בוצעו לתל – אביב, ולרחוב כפיים ספציפית (נספח 1 לבקשה למתן צו עיקול זמני).

הטלת עיקול זמני על חשבונות המשיבה: המסגרת הנורמאטיבית: תקנה 95(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי: "בית המשפט רשאי לתת את הסעד המבוקש אם שוכנע על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה". היינו, על בית המשפט להשתכנע על סמך "ראיות מספקות לכאורה", כי היתקיימו שלושת התנאים הבסיסיים הקבועים בתקנה: קיומה של עילת תביעה לכאורה; בפסיקה נקבע כי "די בכך שבית המשפט ישתכנע כי התובענה מעלה לכאורה שאלה רצינית ואיננה בגדר תביעת סרק" (רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ קליל תעשיות בע"מ, פסקה 10 (28.6.2020).

...

יוצא איפוא כי התנאי הבסיסי הראשון להטלת עיקול זמני איננו מתקיים, בעוד שיתר השיקולים נוטים לטובת המשיבה, ומטעם זה יש לדחות את הבקשה למתן הצו.

סיכומו של דבר: הבקשה לצו עיקול זמני נדחית.

הנני מורה על העברת התביעה לבית משפט השלום במחוז תל אביב.