כללי ביטוח לאומי אינם מצדיקים אישור תביעה ייצוגית נגדם

המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר: לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט א' שהם), ב-ת"צ 31733-01-10, בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש, המוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המל"ל, או: המוסד) – לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שהוגשה נגדו על ידי המשיבה (להלן גם: ההסתדרות).

האם העובדה שדמי הביטוח נגבו מהמעסיקים ולא מהעובדים – שוללת את האפשרות להכיר בתובענה הייצוגית כתביעה "להשבת סכומים ש[הרשות] גבתה שלא כדין"? דעתי היא, כאמור, כי יש להשיב בשלילה לשאלה זו. אכן, התובענה הייצוגית שהגישה ההסתדרות הכללית כנגד המל"ל, מושא העירעור שבפנינו – איננה תביעה קלסית להשבתם של כספים שהרשות גבתה ביתר, או שלא כדין, לידי מי שממנו נגבו הכספים.

ראו בהקשר זה הדברים הבאים שנפסקו ב-ע"א 8905/02 ארגוב נ' קו אופ צפון אגודה שיתופית לשירותים בע"מ (15.01.2004): "...משהסכימו האגודות לדרישה זו התייתר אמנם הצורך בתובענה הייצוגית, אך מהסכמת האגודות לסעד שנתבקש בתובענה נקל להווכח כי במועד הגשתה הייתה התובענה מוצדקת ולכאורה ראויה להתאשר כתובענה ייצוגית". כן ראו דברי השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש ב-ע"א 4065/03 גיל בר טרוים נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (03.10.2004) (להלן: עניין גיל בר): "עצם העובדה שניתן פיצוי ללקוחות רבים אשר חויבו בגין שירות ה'לאומיפון' בלא שיש תעוד כלשהוא להסכמתם לכך, מלמדת כי הבקשה להכיר בתביעה כייצוגית לא היתה חסרת כל יסוד". עוד יפים לענייננו, מקל וחומר, הדברים הבאים שנכתבו על-ידי השופטת מ' נד"ב ב-ת"צ (ת"א) 31387-04-12 צורף נ' המוסד לביטוח לאומי (17.12.2012) (להלן: עניין צורף): "אכן ייתכן לכאורה שיש קושי בהתאמת עילת התובענה לפרט 11 בתוספת בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק").

מנגד, ההסתדרות עצמה סברה שאין הכרח בכך, כפי שעולה מבקשת באי כוחה לפסוק שכר טירחתם, שם נכתב: "גישה זו יש להעדיף גם על פני הניסיון הדווקני של המערער לבקש דיון בשאלות אשר הפכו לתיאורטיות, לפני שנים רבות – ביום שבו הבקשה לאישור התובענה הייצוגית התייתרה [...] מדובר בעירעור תאורטי ובתור שכזה אינו מצדיק גזילת זמנו היקר של ביהמ"ש הנכבד מלבד פסיקת שכר הטירחה...." (הדגשה הוספה – י"ע).

...

לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה למחיקה או לסילוק על הסף של הבקשה לאישור תובענה יצוגית" (ת"צ (מינהליים ת"א) 31733-01-10, מיום 15.07.2010.

סוף דבר, התוצאה היא שההליכים בין הצדדים בעניין התובענה הייצוגית הסתיימו, וכך או כך – אין מקום לפסוק גמול למשיבה ושכר טרחה לעורך דין כבתובענה ייצוגית.

בד בבד, סבורני כי נוכח תרומת המשיבה לשיפור המצב במכלול, לרבות התשלומים ששילם המוסד לביטוח לאומי, ותוך ראייה רחבה של ההליך כולו שכן מוסכם כי ראוי ששיקול זה ייעשה בידי בית משפט זה ולא בית משפט קמא – הייתי מחייב את המוסד לביטוח לאומי לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורכי דינה של ההסתדרות בסך של 75,000 ש"ח. הוחלט כאמור בחוות דעתם של השופטים: נ' הנדל ו-י' עמית, כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר.

]השופטת ע' ברון: המערער הגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המוסד לביטוח לאומי בטענה ששילם דמי אבטלה בחסר בנגוד לחישוב המתחייב על פי סעיף 176א(ד) לחוק הביטוח הלאומי התשי"ד-1953 (להלן: בקשת האישור ו-חוק הביטוח הלאומי, בהתאמה).

לפי חוק הפיקוח, מבטח הוא "מי שקבל רישיון מבטח ישראלי לפי סעיף 15(א)(1) או מי שקבל רישיון מבטח חוץ לפי סעיף 15(א)(2)". בית המשפט המחוזי קבע כי בעת שהמוסד לביטוח לאומי משלם דמי אבטלה, הוא פועל במישור הצבורי-שילטוני, כרשות ציבורית המעניקה שירותי רווחה מכוח הדין; אין מדובר ביחסים ובפעילות הנשלטים על ידי המשפט הפרטי, וממילא המוסד לביטוח לאומי איננו בא בגדר "עוסק" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן שאליו מפנה פרט 1 לתוספת השנייה.

בהנתן האמור, נקבע כי בקשת האישור אינה באה בגדר איזה משני הפרטים בתוספת השנייה שעליה נסמך המערער; ויוזכר כי סעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות מורה אותנו כי "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה". (ראו גם בר"מ 6729/20 המוסד לביטוח לאומי נ' הסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל – ההסתדרות במרחב חיפה (8.7.2021)).

אלא שבעניינינו עסקינן במקרה חריג, שבו הטענות שבפי המשיב הן כאלה שיש בהן כדי לשמוט את הקרקע מתחת לבקשת האישור, ועל כן לא היתה הצדקה להותיר את בקשת האישור על כנה (רע"א 5653/16 סרגון נטוורקס בע"מ נ' חזן, פסקה 7 (13.10.2016)).

...

התייחסתי לנושא בהזדמנות אחרת, ויש מקום לשוב ולהדגיש כי כאשר עניין לנו בתובענה ייצוגית לא ניתן להגישה ולנהלה אלא ב"שניים": "לפי המודל שאומץ בישראל, תובענה ייצוגית היא הליך שמוגש ומנוהל על ידי שני שחקנים מרכזיים –מבקש בבקשת האישור שהוא בעל עילת תביעה אישית המשמשת יסוד לתובענה הייצוגית כולה (סעיף 4(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, להלן: החוק); ובא כוח מייצג שהוא בעל המקצוע האמון על ייצוג האינטרסים של כלל חברי הקבוצה (סעיף 17 לחוק) ... חרף השונות בין התפקידים המוטלים על המבקש ובא הכוח המייצג, שניהם חיוניים לניהול ההליך ומחויבים לייצג את הקבוצה באופן הולם; בית המשפט נדרש לאשרם באופן פרטני, ואף רשאי להורות על החלפתם במקרה הצורך – והדבר מצביע על כך שלא ניתן לקיים את ההליך הייצוגי בהיעדרו של אחד מהם (ראו: 2937/18 מכבי שירותי בריאות נ' דובין ז"ל, פסקאות 6-5 (26.5.2019)); אביאל פלינט וחגי ויניצקי תובענות ייצוגיות 254-250 (2017)). מסקנה זו נלמדת גם מן העובדה שמשהוגשה בקשת אישור, המבקש ובא הכוח המייצג אינם רשאים לסגת ממנה אלא באישור בית משפט; וזאת אף במצב שבו רק אחד מהם מבקש להסתלק מן ההליך הייצוגי (סעיף 16 לחוק). (רע"א 7819/19 בלום נ' ניוקום סוכנות לביטוח פנסיוני (2004) בע"מ, פסקה 11 (16.7.2020))." סופו של דבר הערעור נדחה.

עיכוב ההליכים נתבקש עד להכרעה בשאלה זהה, היינה שאלת משמעות הגדרת "בית חולים כללי" על פי נספח 933, במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית בת"צ 5726-03-21 נמרוד נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' המתנהלת בבית המשפט המחוזי לוד.

אשר לעניינינו ואף שמתנהלת במקביל, בקשה לאישור תביעה ייצוגית בשאלה זהה גם נגד חברת הראל, אין זה חוסם את התובע להמשיך בתביעתו זו ויכול הוא לבקש שלא להיכלל על הקבוצה [ס' 11 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006].

בכל מקרה, לא ברורה מהי הגדרת הקבוצה הגם ההליכים בתביעה הייצוגית יימשכו זמן רב, כך שאינו צודק כי עניינו הפרטי של התובע יידחה עד אז. לאור האמור טען התובע, כי דין בקשת הנתבעת להדחות וכי אין מקום להורות על עיכוב ההליכים.

עוד, על פי קביעת הביטוח הלאומי מיום 9.1.23, עקב התאונה מיום 29.8.21 אשר הוגדרה כתאונת עבודה, אישר המוסד לביטוח לאומי, כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור 45% החל מיום 1.10.2022.

...

התובע טוען לפיצוי בגין מצב סיעודי ולנכות צמיתה בגין התאונה ועל כן, עליו היה לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו ומשלא עשה כן, דין התביעה להימחק.

לעניין בקשת הנתבעת לעיכוב הליכים עד להכרעה בבקשה לאישור תובענה כייצוגית המתנהלת בבית המשפט המחוזי בלוד סבורני, כי דין הבקשה להתקבל.

לאור האמור, הנני מקבלת את בקשת הנתבעת להתליית הליכים בשאלת הפיצוי בגין ימי האשפוז בלבד.

סוף דבר נדחית בקשת הנתבעת למחיקת התביעה על הסף מחמת אי צירוף חוות דעת רפואית; בתוך 14 ימים מהיום, תגיש הנתבעת תגובה לבקשת התובע למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט.

הסוגיה התעוררה במסגרת דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה נגד המבקש, המוסד לביטוח לאומי, בשל גביית דמי ביטוח לאומי בגין הכנסות פאסיביות בחברות משפחתיות המיוחסות ליחיד (ת"צ 28513-11-17; להלן: המל"ל ו-בקשת האישור, בהתאמה).

עוד נטען בבקשת האישור כי אין הצדקה לאמץ פרשנות שונה של חוק הביטוח הלאומי בשנים שונות, ומרגע שהעמדה המקלה התקבלה על ידי המל"ל – היה עליו להחיל את הפטור כבר ממועד כניסת התיקון לתוקף.

תחילה מפנה המל"ל לסעיף 24(א)(5) לחוק בית הדין לעבודה, שבו נקבע כי לביה"ד נתונה סמכות ייחודית לידון "בכל ענין שמוענקת לבית הדין האיזורי סמכות בו על פי התיקונים לחוק הביטוח הלאומי". בהמשך לכך, בסעיף 391(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי נקבע כי ביה"ד לעבודה הוא בעל הסמכות הייחודית לידון בתובענות "של מבוטח או של מי שהיה מבוטח, של הנתבע לשלם דמי ביטוח או של הטוען שהוא מבוטח, נגד המוסד בכל ענין הנוגע לביטוח לפי חוק זה". לעמדת המל"ל, הוראות אלה הו הוראות ספציפיות שגוברות על ההסדר הכללי שקבוע בחוק תובענות ייצוגיות לעניין סמכות עניינית.

...

בנקודה זו יובהר כי אין חולק שתביעתם האישית של המשיבים, אילו הייתה מוגשת ככזו, הייתה מצויה בסמכות ייחודית של בית הדין לעבודה, בהתאם לסעיף 24(א)(5) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה), ולצורך פישוט הדיון ייאמר כי סעיף זה מקנה לבית הדין לעבודה סמכות לדון בעניינים הקשורים במל"ל. אך מכיוון שסעיף 24(א)(5) לחוק בית הדין לעבודה איננו מנוי בפרט 10 לתוספת, הגיע בית המשפט למסקנה כי לבית הדין לעבודה אין סמכות עניינית לדון בתובענות ייצוגיות נגד המל"ל. לגישת בית המשפט, תובענה ייצוגית נגד המל"ל יכולה להיות מוגשת רק לפי פרט 11 לתוספת, והיא תידון בבית המשפט לעניינים מינהליים.

כמצוין לעיל, נימוק נוסף לעמדתו מצא בית המשפט המחוזי ברשימת העילות המנויות בתוספת לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר אם תישמע דעתי, הבקשה למתן רשות ערעור תתקבל וכמוה גם הערעור, ככל שהוא נוגע לשאלת הסמכות העניינית.

אף על פי כן, כאשר נדרשת הכרעה, אף אני סבורה כי הכף אכן נוטה לעבר בית הדין לעבודה, שאל פתחו חוזרים ומגיעים גם עניינים רבים שבליבם שאלות מתחום המשפט המינהלי (באופן כללי, ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 191-185 (2017)).

עוד טענה המשיבה, כי המדובר בפער עצום בין הקף הסעד שנתבע בבקשת האישור לבין זה עליו הוסכם בהסדר הפשרה, מה שמצדיק הפחתה בגמול ושכר הטירחה.

וכך סווגו השיקולים: "דומה, כי ניתן להצביע על שלושה סוגי שיקולים המשתקפים בקריטריונים המנויים בסעיף. סוג שיקולים אחד נוגע לסוגיית התמריץ להגשת תביעה ייצוגית. בעיניין זה קיים מתח בין שני שיקולים נוגדים אשר יש לאזן ביניהם: יצירת תמריץ חיובי להגשת תביעות ייצוגיות ראויות אל מול הצורך למנוע הגשתן של תביעות סרק ייצוגיות או מנופחות יתר על המידה.... סוג שיקולים שני עניינו הכוונת היתנהגות "בא כוח מייצג", כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, בנוגע לאופן ניהול התובענה והבקשה לאישורה.

(בר"מ 6729/10 המוסד לביטוח לאומי נ' הסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ההסתדרות במרחב חיפה (נבו 08.07.2021) (להלן: "עניין הביטוח הלאומי").

הבחנה זו מצאה ביטוי בפסק דין בעיניין מי הגליל: "בעת פסיקת גמול ושכר טירחה בתובענה ייצוגית כנגד הרשות, מתחשב בית המשפט בשקול השמירה על הקופה הציבורית, שכבר קיבלה ביטוי מסוים בהגנה הנתנת למדינה במסגרת הוראת סעיף 9(ב) לחוק (שם, בפיסקה 36)...

נכונות המשיבה להגיע להסדר פשרה בשלב מוקדם של ההליך, מטה אף היא את הכף לזכותה באופן המצדיק שלא להחמיר עמה בחיוביה לתשלום גמול ושכר טירחה.

...

מקובלת עלי עמדת המשיבה, כי אם תוטל עליה הוצאה כספית משמעותית כבקשת ב"כ המבקש, יהא בכך כדי להשליך על היקף משאביה הכספיים ועל יכולתה לספק שירותים מתאימים לרווחת התושבים.

סוף דבר אשר על כן הריני קובעת כדלקמן: הגמול למבקש יעמוד על סך של 18,000 ₪.

המשיבה תשלם את הגמול, ההוצאות ומחצית משכר הטרחה בתוך 30 יום מהיום.