כלל המוציא מחברו עליו הראיה במשפט האזרחי

כלל הוא המוציא מחברו עליו הראיה.

הואיל ובמשפט אזרחי עסקינן, ראיות הצדדים תבחנה לפי מאזן ההסתברויות.

...

לאחר בדיקה עלה, כי החשבונית שגויה ואין סיבה שהנתבעת תשלם עבור השכירות כפי שפורטה בחשבונית.

העדים העידו בתצהירים ובעל-פה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי במכלול החומר הקיים בתיק, לאחר ששמעתי את עדויות עדי הצדדים והתרשמתי מהן וכן לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה להתקבל, אך באופן זה שסכום קרן החוב (69,600 ₪) יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.3.2017 (ולא מיום 31.12.2011 או כל מועד מאוחר זולת המועד האמור) ועד יום מתן פסק הדין, כפי שיפורט להלן.

סיכום לאור האמור, התביעה מתקבלת.

13) כלל הוא ולפיו המוציא מחברו עליו הראיה.

הואיל ובמשפט אזרחי עסקינן, ראיות הצדדים תבחנה לפי מאזן ההסתברויות.

...

יתירה מכך, גם כעולה מגישת העירייה, ככל הנראה מדובר בקטע כביש שהוא חלק ומסוכן, והדבר אף עולה מרישום העירייה בדו"ח השלישי, לפיו נתבקשו עקב התאונה לשפוך חול במקום כדי "שיהיה חיכוך יותר טוב", וכי "ביום ראשון צריך שיגיעו מהאחזקה". 29) לאחר כל האמור, מסתברת יותר המסקנה לפיה עוד בשעה 11:20 לערך ידעה העירייה על קיומו של כתם השמן בקטע הכביש שבו אירעה התאונה לאחר חלוף, לפחות, כ-40 דקות (בין השעה 11:19 לשעה 12:00) לאחר מכן, עקב אותו כתם.

מכאן, ועל-יסוד כל האמור לעיל, מתבססת המסקנה לפיה העירייה, שבתחום שיפוטה נמצא הכביש ובאחריותה תקינותו להסרת כל מפגע בטיחותי, לא פעלה בנסיבות העניין כמתבקש וכמצופה ממנה להסרת אותו מפגע תוך זמן סביר.

סיכום 33) לאור האמור, התביעה מתקבלת.

10) כלל בסיס בדיני הראיות לפיו המוציא מחברו עליו הראיה.

הואיל ובמשפט אזרחי עסקינן, ראיות הצדדים תבחנה לפי מאזן ההסתברויות.

...

73) על כן, נדחית בזאת, בהעדר הוכחה, גרסת התובע בדבר הסיכום לכאורה לפיו התמורה תועמד על סך 24,000 ₪ וכי בפועל כבר נמסר לנתבע סך 23,000 ₪.

74) ביחס לעתירת התובע לפיצוי בגין הפגיעה במוניטין וכך גם פגיעה בשמו הטוב: לאור מסקנותיי דלעיל, דין תביעתו בנדון להידחות.

סיכום 76) התביעה אם כן, נדחית.

כלל בסיס לפיו המוציא מחברו עליו הראיה.

על כן, הואיל ובמשפט אזרחי עסקינן, על התובעת בדין להוכיח את רכיבי תביעתה, הכל לפי מאזן ההסתברויות, משמע - על התובעת, ככל שחפצה בקבלת תביעתה, להראות כי גירסתה וראיותיה סבירות ומשכנעות יותר מאלו של הנתבע.

...

תמצית טענות הנתבע הנתבע טוען מנגד, בין השאר, כי התביעה נגדו, על כל רכיביה, היא חסרת יסוד וכי דינה להידחות.

אשר לרכיב "הפרעה של ממש", נקבע בפסק הדין בעניין ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' זאב שוורץ, פ"ד ל(3) 785, 794 (1973), כלהלן: "סעיף 44 לפקודת הנזיקין... נוקט לשון "הפרעה של ממש" בתארו מידתה של הפרעה של פלוני לשכנו, שהיא מיסודותיה של עוולת המטרד ליחיד, "הפרעה", משמע כי קיומה, מידתה ועצמתה אינם נבחנים אלא תוך זיקה לאדם אחר, כי הרי הפרעה היא התוצאה של פעלו של פלוני כלפי אחר, מכאן, כי הדגש על תוצאות המעשה ולא על טיבו של המעשה עצמו ועל-כן יתכן כי פלוני ינקוט אמנם באמצעי זהירות סבירים בביצוע מעשהו, אך בכל זאת לא יוכל להימנע מהפרעה ועקב כך גם יתחייב בביצוע מטרד" העובדה לפיה שכן מבצע עבודות שיפוץ, שמטבע הדברים יכולות לגרום לאי-נוחות אצל השכן האחר, אינה מקימה כשלעצמה עילת תביעה וחבות בדין.

סיכום לאור האמור, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת סך 23,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ביום 13.8.2017 ועד יום מתן פסק הדין.

באשר לדרישת דמי התיווך בגין מכר דירת הנתבע 2 כידוע, על התובע חלה החובה להוכיח את תביעתו שכן "המוציא מחברו, עליו הראיה". במשפט אזרחי, נטל ההוכחה נקבע בהתאם למאזן ההסתברויות.

ההלכה הפסוקה קובעת, כי "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נימנע מהבאת ראיה רלבאנטית שהיא בהשג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו (ראה לעניין זה ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מד(4) 595).

...

הדיון בפניי בדיון בפניי הרחיב התובע והוסיף וטען, בין היתר, כי בהסכם התיווך נרשם שיהיה זכאי לדמי תיווך גם אם המכירה מתבצעת למי שהראה לו את הדירה ולאחר תקופת הבלעדיות; שהביא להשכרת אחת הדירות לשוכרת ולא ביקש דמי תיווך בשל התחשבות במצבו האישי של הנתבע 2; כי לאחר שלושה חודשים מצא קונה לדירת הנתבע 2, ניהל מו"מ ואז פאדי יצר איתו קשר וטען שהקונה הוא לקוח שלו; שהראה את דירת הנתבע 2 לאדם בשם עבד, ואילו מי שקנה בסופו של דבר את הדירה היה אביו של עבד, יוסף (לעיל ולהלן – הקונה"); אישר שאינו יודע מי קנה את דירת הנתבעת 1 וטען שבכתב התביעה דרש כספים בגין דירה זו וכי "אני לא מבקש עמלת תיווך על הדבר הזה. רק רציתי שהדבר הזה יצוין ושבית המשפט יתחשב בי באופן כללי" (עמ' 2, שורות 28-29), ומיד לאחר מכן ויתר על עמלת התיווך בגין מכירת דירת הנתבעת 1 אך עמד על דרישתו לדמי תיווך בגין השכרתה; טען כי עבד אמר לו שהדירה עבורו, כי אביו רק עוזר לו עם המימון וכי תפקידו של פאדי היה לעזור למצוא משכנתא לאביו של עבד; וכן טען התובע שהוא היה הגורם היעיל בביצוע העסקה והוא זה שקידם את ההצעה של עבד ולא אף אחד אחר.

בבחירה לנהל את התיקים בנפרד באופן שלא מאפשר לבית המשפט לשמוע את כל הצדדים הרלוונטיים באותו מעמד, כמו גם בבחירה שלא להביא את עבד, את פאדי או את הקונה לעדות, יש כדי לתמוך במסקנה אליה הגעתי כפי שפורט לעיל.

סיכום התביעה נדחית.

התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט בסך של 500 ₪.