כלי רכב גנובים החלפת שמות הבעלים ללא ייפוי כוח

חברי ההיתאגדות הסכימו על מתוה של בניה עצמית ומכירת הדירות שיבנו בזו אחר זו. עוד קודם להחלטה, ולצורך קבלת מימון בנקאי, חתמו בעלי הזכויות על ייפוי כוח המסמיך את המבקש להיות נציגם ולבצע עבורם את הפעולות הדרושות למימוש זכויות וחובות ההיתאגדות.

בשנת 2004 הוחלף עו"ד היכל בעו"ד מיכאלי, המשיב 3, אשר ליווה את הפרויקט מאותה עת. המשיבים טענו כי במהלך השנים, משך המבקש או הורה לעורכי הדין למשוך מחשבון הלווי כספים רבים שאינם הוצאות ההיתאגדות או הפרויקט, ואשר אותם היה אמור לשלם מכיסו.

ככל שיידרשו להשיב סכום כזה או אחר הם יעשו כן. עוד טענו המשיבים ביחס לסך של 200,000 ₪ בקופת ההיתאגדות כי ממילא 25% מהם שייכים להם, וכי הטענה נטענה מן הפה לחוץ, וככל שאכן קיימת יתרה יש להעבירה במלואה למשיבים וזאת נוכח הסכומים אותם גנב מהם המבקש.

בין שני השיקולים הנ"ל מיתקיים יחס של מעין "כלים שלובים", או "מקבילית כוחות", משמע, ככל שסכויי העירעור נראים מוצקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות ינוע לכיוון המבקש, ולהפך, כאשר המדובר בתנאים מצטברים.

בהקשר זה יצוין כי החשש מפני אי השבתו של סכום כה גבוה אינו קושי פרטני הנוגע לאדם זה או אחר, וניתן להניח כי כל אדם ממוצע יתקשה בהשבת סכום מעין זה [לעניין זה ראו גם ע"א 5365/14 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' רמי מור (24.10.14)].

...

נוכח האמור לעיל, אני מורה על עיכוב ביצוע מחצית מתוך סכום פסק הדין הכולל, וזאת בכפוף להפקדת סכום זה בקופת בית המשפט וזאת תוך 30 יום מקבלת החלטה זאת.

על פי החלק הכללי של עובדות כתב האישום המתוקן המיוחס לנאשם, במהלך שנת 2020 (להלן: "התקופה הרלוואנטית"), נהג הנאשם לגנוב כלי רכב שונים בשיטת גניבה מתוחכמת שתפורט להלן: הנאשם נהג להגיע לסוכנויות למכירת רכב, להציג מצג שוא לפיו הוא מיתעניין בקניית כלי רכב ובקש לקבל לידיו מפתחות של כלי רכב שונים, וזאת תוך הטענה השקרית לפיה הוא מבקש לבדוק את אותם במיתחם הרכבים הסגור לשם שקילת קנייתם.

עובר ליום 31.12.2020 זייף הנאשם מיסמך ייפוי כוח לבצוע פעולות במשרד התחבורה של תאגיד "דומיקאר". על גבי ייפוי הכוח המזויף חתם הנאשם בשמו של עו"ד פפרברג, וזאת באמצעות החותמת אשר זייף ושהייתה ברשותו.

לדברי גד, גנבת הרכב גרמה לו לתסכול רב ולקשיים רבים, כמו גם לבזבוז זמן רב. לדבריו, לאחר הארוע הרכב הושב אליהם במצב רע, כשהוא מלוכלך ובעל פגמים רבים, דבר שדרש ממנו לבצע לאוטו בדיקות וטיפולים שונים, בהם תיקון הבלמים, החלפת צמיגים וטפול 10,000.

...

 לאחר שבחנתי את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירות שלפניי, את נסיבות ביצוע העבירות, את מדיניות הענישה הנהוגה ואת מורכבותן של העבירות ואת רמת התחכום הגבוהה בה התבצעו המעשים, את השיטתיות שבביצוע, והנזק הכלכלי ועוגמת הנפש הרבה שנגרמה לנפגעי העבירה, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם בגין כל האישומים, נע בין 4.5 שנות מאסר ועד לתשע שנות מאסר.

באיזון בין השיקולים השונים, אני סבורה כי יש לגזור על הנאשם עונש ברף האמצעי תחתון של המתחם, בהתחשב במצבו הבריאותי ובלקיחת האחריות על אף עברו הפלילי המכביד.

אשר על כן , אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן: 6 שנות מאסר.

עדותה של הפקידה היבא שאינה בעלת דין ואין לה אינטרס בתוצאת ההליך (ובמהלך הדיונים עלה כי פרשה מהעבודה מטעמים אישיים שאינם קשורים להליך), ואי העדת אחד בשם "יניב" שבמהלך חקירת שאולוף עלה כי היה נוכח עם תומר ושאולוף ביום 20.03.2020 במשרד הרשוי (שגם לזה משמעות ראייתית), כל אלו, כמו גם הגרסה העובדתית השונה לגמרי שהעלה תומר בחקירתו במישטרה, שם טען כי חתימתו על ייפוי הכוח זויפה והתכתבויות ב- WHATSUP מזמן אמת עם שאולוף, מביאים לדחייתה המוחלטת של גרסת התובע.

לצד זאת, עמדה הפסיקה על חשיבותו הרבה של המירשם ועל ההסתמכות הרבה עליו, בין היתר ככלי למלחמה בגניבות רכב (עניין סהר, עמ' 474): "גם אם אין הרישום קונסטיטוטיבי אין חולק על חשיבותו. הרישום יוצר מאגר מידע בידי רשות, ועליו מסתמכים רוכשי רכב כדי לוודא בעלותו של המוכר ברכב הנמכר בטרם ירכשוהו. עיקולים ושעבודים נרשמים על הרכב במשרד הרשוי ומתאפשר מעקב אחר חובות של בעלי כלי הרכב והחלפת הבעלות בהם. ברשום יש כדי לתרום בעקיפין למלחמה בנגע הגניבות של כלי רכב. לפיכך, גם אם אין הרישום בגדר אקט קונסטיטוטיבי אלא דקלראטיבי, חשיבותו רבה, ולרישום העברת בעלות ברכב מוקנה מעמד מיוחד שאין להעברתם של מיטלטלים אחרים". הנושא של רישום שינוי בעלות ברכב מוסדר בתקנות התעבורה, ובהתאם לכך סעיף 284(א) לתקנות קובע: "נמכר רכב הרשום לפי הפקודה, יחולו הוראות אלה:

להיפך, מחומר הראיות שהוצג, נראה כי ביום ביצוע העברת הבעלות - ביום 20.03.2018 בשעה 10:09, שולמו הפרישי אגרה ע"ס 1,327 ₪ במזומן בבנק הדואר (עמ' 44 למוצגי הנתבעת) והוצגו בפני פקידת הרשוי שביצעה את ההעברה, גב' היבא חירבאווי, המסמכים הבאים: תעודת זהות של המנוח, תעודת נכה של המנוח, וכן תעודת זהות של מר וקנין לירוי רוכש הרכב – שעל גביהם הוטבעה חותמת של משרד התחבורה מיום 20.03.2018 ולצדה נכתב "נאמן למקור" – היינו הוצגו תעודות זהות מקוריות (נספח ב' לכתב ההגנה; ע. 45 למוצגי הנתבעת); וכן ייפוי כוח חתום מיום 20.03.2018, בפורמט המובנה של משרד התחבורה, לפיו לירוי וקנין, רוכש הרכב מייפה את כוחו של תומר שאולוף לבצע שינוי במירשם כלי רכב וגם - ייפוי כוח חתום בפורמט מובנה של משרד התחבורה, לפיו המנוח, מוכר הרכב, מייפה את כוחו של תומר קנפו למכירת הרכב (עמ' 47 למוצגי הנתבעת).

...

. סוף דבר התוצאה הינה ברורה ומתבקשת- לא ניתן לקבל את גרסת התביעה והיא נדחית.

התביעה נדחית.

באשר לשאלת ההוצאות, בשים לב לכך שההמתנה לעדה מטעם הנתבעת גרמה לעיכוב של כמעט שנה בבירור התביעה מחד גיסא, אל מול התוצאה של דחייה, אני מורה כי התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 8,000 ₪ ובצירוף שכר עדים שנפסק, אשר ישולמו בתוך 30 יום שאחרת יישאו ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל.

יובל עבד בתובעת עד לחודש מרץ 2019, כאשר לטענת התובעת, הועסק יובל בתובעת כמנהל מחלקת הרכש והרכב בחברת האם, איזוטופ, וכגורם האמון על יישום מיזוג המבדקה בתוך איזוטופ, ובכלל זה: סגירת משרדי המבדקה, איחוד כח האדם בחברות וצמצום עלויות התפעול במסגרתן.

כמו כן, לאחר היתעלמות של יובל מפניית נציג התובעת, חי, אליו, בחודש יוני 2019, באשר לכלי הרכב ומיקומם, התברר לתובעת בדרך מקרה כי בחודש נובמבר 2019 או בסמוך לכך ביצע יובל מספר עבירות של גניבה של כלי הרכב שבבעלות המבדקה, והעביר בעלות על כלי הרכב על שמו או על שם הנתבעת, וזאת, תוך הפרת חובת האמון כלפי התובעת.

ביום 6.1.20 ניתנה החלטתה של כב' השופטת צנציפר הלפמן (בכהונתה אז כשופטת בבית המשפט השלום ברחובות), שלפיה, בכפוף להפקדת עירבון בסך של 15,000 ₪ ניתן צו מניעה, האוסר על המשיבים לעשות כל דיספוזיציה ברכבם, לרבות העברת כלי הרכב לבעלות צד ג', מכירתם, שעבודם, או כל פעולה משפטית שיש בה לשנות את המצב המשפטי הנוכחי.

ביום 5.1.22 הוגש ייפוי כח ע"י עוה"ד אפרים פאר, שאף התייצב לדיון המקדמי מיום 23.1.22 וכן לדיון ההוכחות מיום 5.12.22.

לדבריו של יובל, נוכח העובדה שהטרקטורון היה במצב של "אבדן לחלוטין" (טוטאל לוס) הוא העביר בידיעת חי את הרכב לחצר ביתו המשותף (באותה עת עם מאיה) והחל לטפל בו משך מאות שעות, תוך החלפת רכיבים בו, כצמת חשמל ראשית, שפוץ מנוע וכיו"ב. בסופו של דבר הפך הרכב מרכב שהוכרז כאבדן כליל לרכב ששמש את יובל בשטח המושב קדרון (מקום מגוריו) עד למכירתו לצד ג'.

...

עוד אני מורה על חיוב הנתבעים בסכום התביעה בסך של 94,850 ₪, כאשר סכום זה מורכב מסכום החיוב בכרטיס האשראי, בסך של 41,250 ₪, וכן בעלות הטרקטורון, במועד רכישתו (18.10.18) בניכוי פחת בשיעור של 20%, ובסה"כ בסך של 53,600 ₪, כאשר הסך של 94,850 ₪ יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנסיבות העניין, ונוכח ההליכים שעמם נאלצה התובעת להתמודד, כמו גם טענות ב"כ הנתבעים והליכי החקירה הנגדית, שבעניינם הערתי מראש שאשקול את הרלוונטיות של השאלות במסגרת פסיקת ההוצאות (עמ' 18, ש' 6-10), אני מורה על חיוב הנתבעים בשכר טרחת עו"ד של ב"כ התובעת בסך של 20,000 ₪, בשכר עדותו של יואב מטעם התובעת בסך של 1,000 ₪, וכן באגרת משפט כפי ששולמה.

לבסוף, אני מורה על החזר הפקדון שהופקד ע"י התובעת, בסך של 15,000 ₪, לידי התובעת.

גם התובע וגם הנתבע מסכימים כי אותו צד שלישי (להלן - ה"דילר" או "ריצ'רד", לפי העניין), נעצר בשלב כלשהוא בשל מעורבות בכנופיה שהונתה אנשים בעיסקאות לרכישת כלי רכב, וכי הוא עודנו מצוי מחוץ לישראל (ר' נספח י"ד לכתב התביעה).

לטענת התובע, בדיעבד הסתבר לו שהרכב נגנב מגרמניה לאחר שנמכר לישראלי בשם אבי שמיר שמסר ייפוי כוח לנהג לצורך שילוחו לישראל, ולמיטב ידיעתו אותו ריצ'רד יחד עם שותפו מצויים בכלא באוקראינה לאחר שריצ'רד היה מבוקש משך שנים רבות על ידי האינטרפול.

התובע גם צירף חשבוניות לתמיכה בגירסתו כי בהמשך הוצע לו רכב המרצדס בעלות של 31,000 יורו מתוכם שילם 15,000 יורו על החשבון (חשבונית על סך 31,000 יורו מיום 2.12.19) וכי בהמשך הוא שוכנע להחליף את רכב המרצדס ברכב הב.מ.וו., כאשר דמי הרכב ששולמו על חשבון רכב המרצדס הוסבו לרכישת הב.מ.וו. והוא הוסיף עליהם 20,000 יורו נוספים ובסה"כ שילם 35,000 יורו (חשבונית על סך 35,000 יורו מיום 10.12.19).

...

מקובלת עליי טענת התובע בסיכומיו כי הנתבע הפר את חובתו לנהוג בתום לב במו"מ לכריתת חוזה וחייב לפצותו בגין הנזק שנגרם לו בשל כך (ס' 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן – "חוק החוזים"), וניתן אף לראות בהסכם ובכתב ההזמנה משום הסכם המותנה בתנאי מתלה (הגעת הרכב לארץ) שהנתבע עצמו מנע את קיומו ואינו זכאי להסתמך על אי-קיומו (ס' 28 לחוק החוזים).

כאשר התנאי המתלה אינו מתקיים, גם אם אי התקיימות התנאי נעוצה בהתנהלות הנתבע, הרי משלא ניתן עוד לקיים את ההסכם אין מנוס מלהורות על ביטול החוזה ועל חובת ההשבה הקמה מכוח ס' 9 לחוק התרופות (השוו לניתוח המשפטי המאלף של כל אחד משופטי ההרכב בע"א 1156/10 האס נ' חברת הבונים בקרית משה בע"מ, פ"ד סו(1) 167 (2012), להלן – "עניין האס").

סיכום מכל הטעמים שפורטו לעיל, התביעה מתקבלת במלואה.