כישלון תמורה לאחר הסיחור לבנק

אצטט את דבריו של השופט ש' לוין בפרשת ברוש, בעמ' 296: "האם הבנק הנו אוחז בעד ערך? חשיבותה של שאלה זו היא בכך, שלפי הילכת ע"א 333/61 [2] מקום בו ניכשלה התמורה אחרי הסיחור, אין רואים את השטר כנגוע בפגם, שרק אוחז כשורה מתגבר עליו. אכן, קמו עוררין על הלכה זו; ראה, למשל: ש' לרנר "שטר-בטחון וזיכוי חשבון בנק כמתן ערך בשטרות" משפטים יז - תשמ"ז מ"ח (1)7.

...

בע"א 523/64 רייף נ' בורשטיין, פ"ד יט(1) 603 (1965) שדן בשטרי טובה וגלגול שיקים, כתב בית המשפט כדלקמן על טענת המערער כי נתן למשיב שטרי טובה בתמורה לשטרי טובה נגדיים: "גם זו אינה הגנה תקפה... מיטיב בשטר הוא אדם שחתם עליו בלא שקיבל בעדו ערך וכדי להשאיל את שמו לאדם אחר (סעיף 27 א לפקודת השטרות), ואכן המיטיב חב על פי השטר רק כלפי אוחז בעד ערך (סעיף 27 ב). ברם, שניים שהחליפו )ההדגשה במקור – ש.ש. (שטרות זה עם זה, באופן שכל אחד מהם חתם על שטר לפקודת חברו על מנת להשאיל לו את שמו - כל אחד מן השטרות המוחלפים ניתן 'בעד ערך', שכן כל שטר משמש 'תמורה בת ערך' לשטר או לשטרות שכנגד. לכן חב כל אחד משני מחליפי השטרות על פי שטרו, לא רק כלפי אוחז בעד ערך שלישי, אלא גם כלפי חברו האוחז, שהרי חברו נתן לו בעד השטר תמורה בת ערך. נמצא כי מחליפי 'שטרי טובה' אינם בגדר 'מיטיבים' במובן סעיף 27 כל עיקר אלא עושים עסק מסחרי זה עם זה. ערכו של השטר שכנגד הוא בכך שניתן לנכותו או להשתמש בו בתור בטוחה לקבלת מלווה או לעסקה אחרת, וזוהי תעודתו, ואין נפקא מינה אם עושה השטר השתמש בשטר שכנגד בפועל למטרה זו או לאחרת או אם לא השתמש בו כלל, או אם השטר שכנגד נפרע בסופו של דבר או לא נפרע על ידי עושהו (ההדגשה שלי – ש.ש.). אם השטרות שכנגד שהמערער אוחז לא נפרעו אחרי חלותם על ידי המשיב רשאי המערער אם גרסתו בדבר החלפת השטרות נכונה לתבוע על פיהם את המשיב אבל אין בכך משום הגנה של 'חוסר תמורה' בפני תביעת המשיב על יסוד השטרות הנדונים". השופט זוסמן בע"א 236/60 שוירץ נ' ברקליס בנק ד.ק.או., פ"ד יד 2122 (1960) כתב לעניין זה, באותה רוח: "השיקים מתוארים על ידי המערער כ'שיקים של גלגול', היינו, כשיקים שהיו מיועדים לנפח באופן מלאכותי את חשבונו של אדם בבנק שאליו הוכנסו, ולאפשר בדרך זו לבעל החשבון לקבל כסף מהבנק... כאשר בא עכשיו הבנק המשיב בתביעה על המערער, כמושך השיקים, טען המערער, כי לא קיבל תמורה בעד השיקים... אין צורך להאריך את הדיבור על כך ש'ערך' כמשמעותו בפקודת השטרות אינו כסף מזומן בלבד. למעשה, כאשר נתן מורגנבסר (אחת החוליות בשרשרת גלגול השיקים – ש.ש (בעד השיקים האמורים שיקים אחרים, נתן ערך בעד השיקים. הייתה זו עסקת חליפין שעניינה מסמכים סחירים ובה ניתן שיק תמורת שיק אחר... אין ספק בכך, שמסמך סחיר עשוי לשמש תמורה או ערך בעד מסחך סחיר אחר )ההדגשה שלי – ש.ש"( ברוח דומה, מציין י' זוסמן בספרו "דיני שטרות" מהדורה ששית (1983), בעמ' 140-141 את הדברים הבאים: "ראובן הוציא שטר לשמעון או הסב לו שטר שנכתב לפקודתו, וחלף השטר האמור קיבל משמעון שיק. האם אוחז שמעון את השטר בעד ערך? האם אוחז ראובן את השיק בעד ערך? התשובה בשני המקרים היא, ללא ספק, כן. מסמך סחיר משמש תמורה למסמך סחיר אחר". וראו גם בפסק דינו של ס' הנשיא, השופט ש' פיינברג, בבש"א (י-ם) 13150/08 גולדשטיין נ' בנק דיסקונט (13/12/09 ופורסם בנבו).

אני סבורה שאין לתת רשות להתגונן בנימוק זה משום שהוא לא נטען בהתנגדות לפני בית משפט קמא, ומשום שהטענה איננה נתמכת בתצהיר ואין הסבר, מדוע היה הבנק צריך לדעת שניתן שיק נגדי, רק משום שניתנו במשך שנה קודמת שני שיקים דומים; מדוע היה הבנק צריך לדעת כי השטר הנגדי (עליו לא ידע כלל) לא ייפרע, כאשר יתרת החובה היתה כ-350,000 ₪ ולא בסכומים גבוהים מאלו המראים, מניה וביה, שגם בעוד כארבעה חודשים, כאשר יגיע מועד הפירעון, השיק לא ייפרע.

לסיכום ש. שטמר, שופטת [אב"ד] לסיכום, לו דעתי תשמע יש לדחות את הערעור, ולחייב את המערערת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ (והסכום כולל מע"מ).

למרות זאת קבע בית המשפט: "אם הפר המוכר... לאחר שסיחר את השטר, את חוזהו עם הקונה ולא סיפק את הנמכר או שהתמורה ניכשלה מטעם אחר, הקונה חייב לפרוע את השטר לאוחז-הנעבר, ובילבד שיהא אוחז בעד ערך, ואם נתן הנעבר ערך למוכר-המסחר, דינו כדין אוחז בעד ערך גם כלפי הקונה, בהתאם לסעיף 26(ב) לפקודת השיטריות. טענת-ההגנה שעלתה לקונה, עקב כישלון התמורה, רק לאחר הסיחור, אינה משמשת לו במקרה זה מענה לתביעת הנעבר. כאשר הוא, הנעבר התובע, נטל את השטר מידי המוכר, ופגם נולד לאחר מכן, אין מייחסים את הפגימה למפרע, כי הרי המועד בו נטל התובע-האוחז את השטר קובע ובאותו זמן – כאשר החוזה היה עוד 'פתוח' לבצוע וזמן ביצועו לא הגיע – לא היתה מניעה לסיחור השטר ולנטילתו" (עניין גויסקי, עמוד 599).

בחלק מן המקרים שנידונו בפסיקה בעבר, אכן אִבחן בית המשפט את הילכת גויסקי בהתאם לשאלה אם הפרת עסקת היסוד וכישלון התמורה היו 'עתידיים' גרידא, או שהיו צפויים (ראו עניין חגאי, עמוד 353; וראו ת"א (שלום י-ם) 16274/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' הר זהב שירותי מזון בע"מ (2.3.2005)).

...

סבורני, כי אין כל סיבה ליתן לאוחז בעד ערך, אשר קיבל שטר פגום על פניו, את אותה הגנה הניתנת לאוחז כשורה, הפטור מלבדוק את עיסקת היסוד ולשלם את המחיר הכלכלי במקרה של כשלון התמורה באותה עיסקה.

אשר לסייג הראשון, שעניינו אי צפיית האפשרות לכשלון התמורה, אינני רואה הבדל ממשי בין סייג זה לבין דרישת תום הלב, שהינה תנאי להיותו של האוחז בגדר "אוחז כשורה", ולא שוכנעתי מהאמור בפסקה 18 לחוות דעתו של השופט סולברג כי יש מקום להבחנה המוצעת על-ידו, מבלי להרחיב מעבר לכך.

כפי שציינה השופטת ט' שטרסברג-כהן בע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח(4) 528 (1994), שאוזכר על-ידי חבריי, יש ערך רב לקביעת כללים ברורים בתחום זה, כמו גם בתחומים אחרים, כאשר פתרון שאינו בהיר די צורכו "עלול להכביד וליצור אי ודאות במקום בו רצויה בהירות וחד-משמעותיות". סוף דבר, אני מסכים כי יש מקום ליתן למבקשת רשות ערעור, ולקבל את הערעור מהטעמים שפורטו על-ידי חברי, השופט הנדל.

אכן, נמתחה ביקורת על הלכה גויסקי ונטען כי היא "מעוררת בעיות" כאמור בפסק הדין בעיניין משה ציטאט (ע"א 1560/90), שם נקבע בין היתר כי הלכה זו אינה חלה במקרה בו על השטר מופיע הכיתוב "למוטב בלבד". ואכן, מחקירתו הנגדית של אבי התובעת עלה, כי כישלון התמורה ארע לאחר סיחור הצ'קים לבנק.

...

על כן, אני מורה על קבלת התביעה.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪.

אני מורה על שפעול הליכי ההוצל"פ בתיק מס' 10-09863-13-3.

יתר על כן, כפי שיובהר מדובר בצ'קים שניתנה תמורה בעבורם, וכי לא נפל כל פגם קינייני באחיזתו של הבנק באותם צ'קים; במקרה כזה, גם אם הבנק אינו אוחז כשורה אלא אוחז סתם, הוא רשאי להפרע מהם בשם עצמו (ראה בש"א (י-ם) 12110/08 דהוקי מיכאל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ניתן ביום 30/4/09, כב' השופט שמעון פיינברג, ס' נשיא), מה עוד שמקום בו ניכשלה התמורה אחרי סיחור, אין רואים את השטר כנגוע בפגם, שרק אוחז כשורה מתגבר עליו, ודי בכך שניתן ערך בעדו (ראה שם, תוך הפניה להילכת גויסקי ע"א 333/61, פ"ד טז 595).

...

עם כל הכבוד מסקנה זו אינה תואמת לראיות שהוצגו בפני בית משפט השלום.

העובדה שהמשיב טען שהחברה הוקמה תחילה לצורך ניהול חדר כושר שנרכש ונמכר לאחר זמן קצר, היה בה כדי לבסס מסקנה כי המשיב הוא מקים חברות סדרתי, במימון דק, ובטרם בדק את יכולתם של החברות לפעול.

התוצאה: מכול הטעמים המפורטים לעיל, אני מורה על קבלת הערעור.

על כן, לאור טענה לכשלון תמורה לאחר הסיחור, רק במידה ותוכיח התובעת כי היא אוחזת כשורה תוכל להתגבר על טענות אלו (רע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, 24.11.2015).

...

סוף דבר הנתבעת פיזרה שיקים סחירים ללא הגבלה לצורך קבלת מימון, ובשיקים בוצעו שתי עסקאות ניכיון.

על כן, התביעה מתקבלת במלואה.

ההתנגדות לביצוע השיקים נדחית והתובעת רשאית לפעול לגבייתם בלשכת ההוצאה לפועל.