כישלון פרויקט בנייה ותביעת פיצויים

בכלל זה יכול הנפגע לתבוע פצויי קיום: "נפגע שבחר לבטל את החוזה זכאי, בנוסף להשבה, לתבוע פיצויים אשר יעמידו אותו במצב בו היה נתון אילו קוים החוזה" (רע"א 1099/21 הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ נ' אקסטרה פיתוח וייזום בע"מ, פסקה 27 (17.11.2021); ע"א 1846/92 לוי נ' מבט ובנייה בע"מ, פ"ד מז(4) 49, 57-56 (1993); ע"א 277/89 צ'אם מוצרי מזון ישראל בע"מ נ' טעימקו בע"מ, פ"ד מו(3) 288, 298 (1992)).

כאמור, פצויי הסתמכות נועדו להעמיד את הנפגע "במצב בו היה נתון אילמלא נכרת החוזה" (ע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עריית נתניה, פ"ד מו(4) 45, 56 (1992)), ובהתאם חלק מהסכומים שתבעה המשבב הם הסכומים שהשקיעה בבצוע הפרויקט שכשל.

...

כל אלו ביחד הן נסיבות בעלות משקל ממשי המביאות לכלל מסקנה כי סאפ ישראל אכן הציגה מצג של 'שותפות עסקית' עם קומפליט וכי אלמלא אותו מצג, לא היתה המשבב מתקשרת עם קומפליט.

בהתאם למסקנתי כי בנסיבות העניין יש להחיל את דוקטרינת ההשתק מכוח מצג, אני קובעת כי סאפ ישראל מושתקת מלטעון כי בינה ובין קומפליט לא מתקיימים יחסי שותפות שמכוחם היא אחראית בגין הנזק שנגרם למשבב.

סוף דבר התביעה של המשבב מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד התקבלה במלואה באופן שלאחר קיזוז החיוב בתביעה שכנגד על קומפליט וסאפ לפצות את המשבב בסכום כולל של 1,375,000 ₪.

במסגרת אותה תביעת פיצויים גובשה הסכמה בין עריית תל אביב לבין התובעת והנתבעת, כי במקום לקבל פיצוי כספי, אזי זכויות בנייה שהיו צמודים לנכס ברחוב הכובשים (בשטח של 487 מ"ר) ינוידו למקרקעין משוא ההליך הנוכחי ביחד עם המיגרש הסמוך באהרונסון 14.

זאת ועוד, הרי שגם הניסיון להשתלט יחדיו על המיגרש ברחוב אהרונסון 18 ניכשל לנוכח הליך פירוק השתוף שהתובעת יזמה, אשר הסתיים בסופו של דבר ברשום בית משותף.

בטרם אדון בכל אחת מהטענות, אציין כי הנתבעים העלו טענה נוספת לפיה יש לאכוף את "הסכם השותפות" במובן זה שימונה בעל תפקיד אשר יטפל בניוד הזכויות ברחוב הכובשים אל המקרקעין מושא התובענה ולאחר מכן יבצע עבור הצדדים פרויקט בנייה (ראו סע' 40 לתצהיר הנתבע ועמ' 25 ש' 5-3 לחקירת הנתבע).

...

נוכח האמור לעיל, ונוכח פירוק השיתוף שכבר בוצע בין הצדדים במגרש באהרונסון 14 – אני סבור כי הדרך היעילה והצודקת ביותר בנסיבות העניין כי פירוק השיתוף ייעשה בדרך של מכירת המקרקעין לכל המרבה במחיר, וחלוקת התמורה בין הבעלים בהתאם לחלקם היחסי במקרקעין.

לעניין זה ראו לעניין זה ע"א 319/74 רובינשטיין ושות' חברה קבלנית נ' תמרה פיין (27.11.1975), שם נקבע כי: "פירוק השיתוף מעודד בדרך כלל את המגמה הרצויה של פיתוח המקרקעין, בעוד שהמשך הפיצול של הבעלות מכביד על סחירותם בשוק ועל פיתוחם". לאור האמור, אני סבור כי פירוק השיתוף בדרך של מכירה לכל המרבה במחיר משקף התייחסות למקרקעין במצבו התואם למצב התכנוני התקף, כך שמי שירכוש את כולו יוכל לממש את זכויות הבניה בהתאם לתכניות המתאר החלות על המקרקעין.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ניתן בזה צו לפירוק השיתוף במקרקעין כהגדרתם לעיל.

בית משפט השלום ברחובות ת"א 71697-03-19 חדד נ' מפעלות יזום פרוייקטים ובניה (תמ"א 38), הערבה 2-4 י ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט ישראל פת תובעים רונית חדד ע"י ב"כ עוה"ד יעקב גנים נתבעים 1. מפעלות יזום פרוייקטים ובניה (תמ"א 38),הערבה 2-4 ע"י ב"כ עוה"ד שוקי רגב 2. יעקב אזרואל 3. אורלי אזרואל 4. שמחה בוסקילה 5. נציגות הבית המשותף שברחוב הערבה 4/2 יבנה פסק דין

ככלל, בכל הנוגע לליקויי בנייה, קובע סעיף 4ב(א) לחוק המכר כי הנחת המוצא היא שיש לאפשר לקבלן לבצע תיקונים וזאת בטרם מוגשת תביעת פיצוי כספי בגין ליקויים אלו.

כך למשל, נקבע בעיניין סגל כי כאשר נעשה ניסיון כושל לתקן את הליקויים אין מקום לאפשר לקבלן ניסיונות נוספים; כך גם נקבע שקבלן המכחיש קיומם של ליקויים יאבד את הזכות לידרוש את תיקון הליקויים אותם הכחיש (ע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ (26.9.96)); כן נפסק כי כאשר מתן היזדמנות לתקן עשוי ליגרור אחריו מחלוקת בדבר איכות ביצוע תיקון הליקויים, בעוד שפיצוי כספי יביא לסיום המחלוקת, יש להעדיף את הפצוי הכספי (ת"א (נצ') 288-03-09 נציגות הבית המשותף – "וועד בית חלמיש 8 רמת אלמוגי" נ' שיכון עובדים בע"מ (26.11.17)); גם חלוף זמן רב ממועד מסירת הדירה ועד מתן פסק הדין הוא טעם להעדפת פיצוי כספי על פני מתן אפשרות לקבלן לתקן בעצמו (רע"א 4744/01 מצלאווי חברה לבניין בע"מ נ' אולפן ראובן ואח' (28.1.02)).

...

ניסיון תיקון באמבטיה, שלטענת התובעת לא צלח; שיחה בין הצדדים מיום 25.12.18 שבמסגרתה הוחלט על החלפת ריצוף; ביצוע מס' עבודות ע"י נציגי הנתבעת ללא כל פירוט ביום 31.12.18 (סע' 56 לכתב התביעה); סיכום מיום 3.1.19 בדבר התקנת פרקט, שנעצר בסופו של דבר, בהעדר פועלים; ביצוע עבודות מטעם פנדור ביום 17.1.19; ביום 12.1.19 קבע נציג הנתבעת, חוני, המשך תיקון ליקויים מטעם הנתבעת; בימים 27.1.19 ו-20.1.29 הגיע איש האלומיניום לביצוע תיקונים.

לא זו אף זו, אלא שההסכם קובע במפורש כי אף אם היה מקום להטיל אחריות על הנתבעת 1, הרי שלא היה כל מקום לחייבה בעלות השכירות של הדירה החלופית ומשכך ברי כי טענה זו דינה להידחות אף מבלי קשר לשאלת האחריות.

באשר לשאלת מיהות הגורם המתקן, אני קובע כי תהא זו הנתבעת אשר תפעל בעניין.

סוף דבר ותוצאה אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה ביחס למירב הסעדים הקשורים לסוגיית הרטיבות.

ברקע ההליך תביעה כספית, במסגרתה עתרו התובעים-המשיבים (להלן: "המשיבים"), לביטול הסכם רכישת דירה בת 5 חדרים שנרכשה מחב' אלונים בעיר ניהול ויזמות נדל"ן בע"מ (להלן: "החברה היזמית"), לאחר שהתברר כי החברה היזמית כשלה מלהוציא היתר בנייה המאפשר בניית דירה בת 5 חדרים.

עובדתית, גם לאחר שנודע למשיבים על מצג השוא הנטען בתביעה, בשלהי שנת 2018, הם לא באו בטענות למשרד המבקש, וזאת עד למועד הגשת התביעה, ועל אף שהתנהל לשיטתם דין ודברים מתמשך עם החברה היזמית ומי שעומד מאחוריה, החל מאמצע שנת 2019, בקשר עם דרישות המשיבים לביטול הרכישה וקבלת פיצוי.

עוד טענו המשיבים, כי המבקש פעל באופן בוטה וחסר תקדים נגד האנטרס של לקוחותיו-המשיבים, עת אפשר לנתבעים 1 ו- 2 להציג להם מצגי שוא לפיהם הם יקבלו דירת 5 חדרים בפרויקט (לרבות באמצעות הדמיה ומענה לשאלות המשיבים), על אף ידיעתו כי בקשת ההיתר שהוגשה היא לבניית דירות בנות 4 חדרים בלבד, ושעה שנציג המבקש, אשר נכח בפגישה, חתם בעצמו על הבקשה להיתר, שהוגשה כחמשה חודשים קודם לכן.

...

למעשה, מסקנה זו היא כמעט מובנת מאליה, והדיון התעורר בעיקר בשל הנוסח הרחב של כתב הוויתור במקרה דנא.

סוף דבר: הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית.

המזכירות תתבקש להמציא עותק החלטתי זו לצדדים ניתנה היום, י"ג אדר תשפ"ג, 06 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.

במועד התאונה נשוא התביעה (2.10.18) עבד כעוזר טפסן אצל נתבע מס' 1 ששמש אז כקבלן עצמאי בפרויקט בניה "אלוני אביב" בראש העין של נתבעות 2-3.

על פי הנטען בתביעה התובע נפל ונחבל בידו הימנית במהלך עבודתו ועל כך הגיש תביעה לפיצויים.

לא אחת נפסק כי בלהט העבודה עלול עובד להיכשל באי מתן תשומת לב מלאה לכל הסכנות מסביב.

...

אני דוחה את טענת הנתבעת כי היה על התובע לבקש סולם נוסף מצוות אחר או ממנהל העבודה משום שמנהל העבודה לא היה בקרבת מקום ולא הוכח כי היה זמין לקריאות העובדים והוא לא נקרא להעיד כאמור לעיל ולפי עדות העובדים שהובאה בפני ניתן היה להזיז את ערימת הדקטים כדי להניח את הסולם הנוסף (ש' 12 בעמ' 18).

לא שוכנעתי כי למגבלה הנפשית של התובע ישנה השלכה תפקודית.

בשקלול כל האמור, אני קובעת כי נותרה לתובע נכות תפקודית בשיעור של 20%.

נוכח האמור ומאחר שהוכחת מספר ימי העבודה והתעריף היומי מוטלת על המעסיק, אני מקבלת את גרסת התובע בעניין גובה היומית ומספר ימי העבודה החודשיים.