כיצד מחשבים הכנסה מנכס ביטוח לאומי בחישוב גמלת הבטחת הכנסה

בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת ב"ל 57353-12-14 לפני כב' השופט ד"ר טל גולן – אב"ד נציג ציבור (עובדים) גב' יפה קריספיל נציג ציבור (מעסיקים) מר דב רוזנברג התובע: יצחק מלכה, ת.ז. 041950631 הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד אבראהים מסארוה מהלישכה המשפטית פ ס ק ד י ן

במסגרת התעודה נערך חישוב מחדש של שווי הרכב, כך שבעוד שבתעודת עובר הציבור של הגב' עזרא צוין כי שווי הרכב הנו 53,200 ₪, הרי שבתעודת עובד הציבור של הגב' דגן עלה שווי הרכב לסך של 66,500 ₪.

הגב' דגן הסבירה, כי בעוד שהגב' עזרא הסתמכה על קובץ ממוחשב שהיתקבל מחברת לוי יצחק, הרי שהיא עצמה ערכה בדיקה פרטנית מול חברת לוי יצחק, שהובילה גם לכתיבת חוות הדעת מטעם החברה, ואשר הוגשה בתיק (ובה נדון בשלב מאוחר יותר בפסק הדין).

לבסוף, ראו גם בפרשת גבירץ בבית הדין הארצי, שכבר צוטטה דלעיל (הגם שביחס לתקופה שטרם תיקון החוק): "לאור המבואר לעיל, לעניין פרשנות החוק לגבי סכומים שאין להביאם בחשבון, כאמור בסעיף 9(ג) לחוק בנוסחו הקודם מהיות הרכב בגדר נכס, על בית הדין והמוסד לבחון את התביעות העומדות ותלויות בפניהם ושיעמדו בפניהם, לגבי הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה ביחס לתקופה שקדמה ל-1.3.2012, לגבי בעלי רכב ולגבי נוהגי מנהג בעלים ברכב, על פי שווי הרכב בהתאם לחוברת המחירים שהיתה נהוגה על ידי המוסד על פי הסכם הניידות, ואך ורק על פי נתוני רישיון הרכב, דגם ושנת יצור. כל זאת ייעשה ללא היתחשבות במצבו הקונקרטי של הרכב, בעליו הקודמים והקילומטרז' שעשה הרכב." נראה, כי אכן מחוקק המשנה, בקובעו כי יש להיתחשב רק "במשתנים המופיעים ברישיון הרכב בלבד", ביקש לקבוע קריטריונים ברורים ומוגדרים במדידת שווי הרכב, ואשר יביאו להחלת מדיניות שויונית ואחידה על כלל אוכלוסיית המבוטחים.

...

במעמד הדיון ההוכחות ציין בא-כוח הנתבע, כי "... ביחס לחוות הדעת של מירון לוי שניתנה לכאורה בשנת 2009, ומדברת על מחיר של 91,000 ₪. קיים חשד סביר שמדובר בזיוף של מסמך. המסמך הזה לא ניתן לתובע אלא ניתן לבעלים הקודמים של הרכב. השווי המקורי שניתן בשנת 2009 הוא 160,000 ₪, והסכום של 91,000 ₪ שמופיע בחוות הדעת לכאורה בשנת 2009, המדובר בעדכון של אותה חוות דעת, שנעשה בשנת 2013, ולכן אני דוחה את הניסיון של התובע להציג כאילו שהמחיר שנקבע על ידי יצחק לוי בשנת 2009 הוא 91,000 ₪"[footnoteRef:21].

] לסיכום – לסיכום ולאור כל האמור לעיל, הנתבע הוכיח כי שוויו של רכב התובע הינו מעל לרף המזכה בגמלת הבטחת הכנסה על פי דין, והתובע לא הצליח לקעקע את טענות הנתבע ועדיו, ו/או להוכיח את טענתו כי שוויו של הרכב הינו מתחת לרף המזכה.

על כן, דין התביעה שלפנינו להידחות.

בית דין איזורי לעבודה בירושלים ב"ל 20030-09-12 21 אוגוסט 2013 לפני: כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג נציג ציבור (עובדים) מר שמואל רבלין נציגת ציבור (מעבידים) גב' לאה ברבש התובע 1. מחמד סיף אדין פרח ת.ז. 080093776 ע"י ב"כ: עו"ד בשיר עיסא הנתבע 1. המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494 ע"י ב"כ: עו"ד הלנה מרק פסק דין

זאת בהקשר לזכאותו לגימלת הבטחת הכנסה.

יצוין כי מר דדון הגיע לבית הדין כשבאמתחתו מחשב נייד והציג בפני בית הדין תמונות.

מצאנו כי ההכרעה בפלוגתא זו הייתה הכרחית להליך שכן נועדה להנחות את המוסד כיצד לחשב את זקיפת ההכנסות של התובע מהנכס בראס אל עמוד.

...

אין בידינו לקבל את טענת התובע כי ממצא זה נשען על היעדר הוכחה, אלא נשען הוא, כאמור, על טענת המוסד שלא נסתרה.

מצאנו כי ההכרעה בפלוגתא זו הייתה הכרחית להליך שכן נועדה להנחות את המוסד כיצד לחשב את זקיפת ההכנסות של התובע מהנכס בראס אל עמוד.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, הרינו קובעים כי בעניין שלפנינו הוכח קיומו של מעשה בית דין ביחס לשאלת שווי הנכס בראס אל עמוד ולפיכך התביעה נדחית.

במכתב מיום 12.3.2009 הודיע המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) לתובע כי לפי המידע שבידי המוסד התובע מסר מידע מוטעה או העלים מידע במסגרת תביעה להבטחת הכנסה, וזאת בכל הנוגע למקרקעין בבעלותו באום אל פחם.

חלקה 15 – נקבע כי יש לקחת את הנכס בחשבון לתקופה בת חמש שנים מחודש 12/97, כלומר לעניין גמלת הבטחת הכנסה מחודש 9/1999 עד חודש 11/2002.

מעבר לטענה שהתובע העביר את הבעלות על החלקות כבר בשנות ה- 80, טען התובע בסיכומים טענות נוספות: חלקה 17 הוגדרה על ידי השמאות כשטח אש ולכן ערכה מתקרב ל- 0 ואין לה כל משמעות; ככל שאין יכולת להפיק הכנסה מהחלקה אין להביא את ההכנסה ממנה בחשבון; נטל ההוכחה כי ניתן להפיק הכנסה מהנכס מוטל על המוסד לביטוח לאומי; הרישום במס רכוש אינו מהוה ראייה לבעלות על הזכות בקרקע.

לעניין תחשיב החוב הרי שהתובע לא סתר את האמור בתעודת עובד הציבור לרבות אופן חישוב החוב; בכל מקרה, יש לזקוף את שווי הקרקע כהכנסה לתקופה של 5 שנים כשמדובר בהעברה ללא תמורה, והפקת הכנסה בפועל מהנכס אינה רלוואנטית; התובע לא הציג חישוב נגדי, ועצם העובדה כי חישוב החוב מבוצע על ידי המחשב והפקידה אינה יכולה להסביר באופן ידני את החישוב אין בה כדי לשלול את נכונות החישוב וחזקה כי החישוב מבוצע בהתאם לתקנות; השאלה העיקרית היא האם כדין נילקחו הסכומים שצוינו בתעודת עובד הציבור כהכנסה לפי החוק והתקנות.

...

נקדים ונאמר שאיננו סבורים כי יש לדחות את התביעה בעניין הבטחת הכנסה (להבדיל מתביעה במקרקעין) בשל היעדר הסכמים בכתב בין התובע לבין אחיו לעניין העברת המקרקעין, לנוכח העובדה שעל פי דין לא ניתן לעשות עסקה במקרקעין באמירה בעל פה. יש להתחשב בכך שמדובר בהעברה לבני משפחה, ולא תמיד מעוגנות הסכמות כאלה בהסכמים בכתב.

חלקה 9: בתעודת עובד ציבור נאמר באופן סתמי כי שווי השטח נלקח בחישוב בסך של 46,606 ₪ ללא שהובאה אסמכתא לתחשיב זה. איננו סבורים כי היעדר חקירה של נותנת התעודה מביא למסקנה כי יש לקבל נתון זה, אותו על המוסד להוכיח.

סוף דבר: התביעה מתקבלת חלקית, ואין להביא בחשבון כהכנסה את שוויון של חלקות 17 וחלקה 9.

לפנינו תובענה המתייחסת להכנסות של מר מוחמד מוטלק (להלן- "התובע") אשר יש לקחת בחשבון כאשר מחשבים את גובה גמלת הבטחת ההכנסה לה הוא זכאי.

תקנה 10 קובעת את אופן חישוב שיעור ההכנסה הרעיונית שיש לקחת בחשבון מנכס המבוטח, עת קובעים את גובה הגימלה לה הוא זכאי, ותקנה 11 מתייחסת להכנסה רעיונית מנכס שהועבר לאחר, וקובעת כדלקמן: נכס שהועבר לאחר הועבר נכס, שהיה בבעלותו או בחכירתו של התובע גמלה או של בן זוגו, לאדם אחר ללא תמורה או בתמורה סמלית, יראו את הנכס כשייך למעביר הנכס – (1)אם הנכס הועבר תוך חמש שנים שלפני מועד הגשת התביעה לגימלה.

(ביניין חדש- 206,000 ₪; ביניין ישן 30,800 ₪; זכויותיו בחלקה 47 – 100,000 ₪ ) לפני סיום, נעיר כי לא נעלמו מעינינו הפניית התובע לפסק הדין שניתן בבג"צ 10662/04 חסן – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 24.12.12) (להלן "בג"ץ חסן") וטענותיו בהיתחשב במעמדה החוקתי של "הזכות למינימום של קיום אנושי בכבוד", יחד עם זאת בבג"ץ חסן לא הוגדר מהו אותו מינימום של קיום אנושי בכבוד ואף לא נקבע שהתנאים המגבילים זכאות לגימלת הבטחת הכנסה בהתאם לחוק ולפסיקה הם בלתי חוקיים, אלא רק שיש לבחון זכאות באמצעות מבחן פרטני שתכליתו לעמוד על מידת ההזקקות לגימלה (פסקות מס' 45, 46 לפסק דינה של השופטת ביניש, בבג"ץ חסן), וכך פעלנו בעניינינו, עת בחנו באופן פרטי את הכנסותיו של התובע.

...

הנה כי כן, משהתובע לא השכיל להוכיח כי העביר את הזכויות בבניין החדש לבניו, אנו קובעים כי בשים לב לחוק הבטחת הכנסה ונוכח תכליתו, בדין לקח הנתבע בחשבון, כחלק מהכנסתו הרעיונית של התובע בעת חישוב זכאותו לגמלה את שווי זכויות הבנייה של המקרקעין בבניין החדש, היינו סך של 206,000 ₪.

לאחר ששמענו את העדים, אנו סבורים כי יש לקחת בחישוב הכנסתו הרעיונית של התובע את שווי עלות הבנייה היחסי.

אנו מקבלים את הערכת השמאי, ומכאן- יש לקחת בחשבון רק 20% מ"שווי עלות הבנייה" בעת חישוב הכנסתו הרעיונית של התובע, ולכך להוסיף את שווי זכויות הבנייה, אשר התובע אינו חולק עליו.

בית משפט השלום באשקלון ת"א 2378-08-13 עמי גור ניהול נכסים בעמ נ' ביטון ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת סבין כהן תובעים עמי גור ניהול נכסים בעמ ע"י ב"כ עוה"ד אושרית מוסקוביץ' ואח' נתבעים 1.דוד ביטון 3.מרדכי אדרי פסק דין

הנתבע הסביר, כי מדובר ברכב המשמש אותו בשל נכותו, מדובר ברכב שאינו יקר, הנתבע פנה אל המוסד לביטוח לאומי והציג לפניו אישורים, כי בשל מגבלותיו הרפואיות הוא זקוק לרכב ואף קיבל תו נכה, הסברים שספקו את המוסד לביטוח לאומי והנתבע אף מקבל קצבת הבטחת הכנסה, למרות הבעלות ברכב (ראה הגדרת רכב רפואי בסעיף 2.44 לנוהל משרד הבינוי והשיכון שצורף לסיכומי התובעת (להלן:- "הנוהל")).

הדרך לתקוף את הקביעה בדבר שיעור דמי השכירות שנקבעים היא בדרך של הגשת ערעור לגורמים המוסמכים במשרד הבינוי והשיכון, כאשר העדה הסבירה, כי היא מזינה את נתוניו של הדייר למחשב והמחשב הוא זה שקובע מהו שיעור שכר הדירה שעל הדייר לשלם.

ואולם, על פניו, לא נראה, סביר, כי חישוב הכנסתו של הבן ישראל, העומדת, בהיעדר נתונים בדבר גובה הכנסה אחרת, על שליש שכר המינימום, תביא להגדלת שיעור דמי השכירות בסכום של למעלה מ-1,800 ₪ לשתי הדירות, כאשר גם לגבי תוספת שכר דירה לזכאים בעלי יותר מדירה אחת, מחולקת התוספת בין שתי הדירות (ראה סעיף 2.55 לנוהל).

...

הגב' אסייג ציינה לעומת זאת, כי באותו שלב התגוררו עם הנתבע שני בגירים, שהכנסת שניהם חושבה מסקנה זו אינה סבירה נוכח היות הבן מתן חייל באותה עת, מסקנה המאומתת מתוך המסמכים שהומצאו, גם אם אינה כוללת את תעודת החוגר, היות והמוסד לביטוח לאומי הכיר באותה עת בשני ילדים שיש זכאות לגמלה לגביהם.

לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא התובעת הרימה את הנטל להוכיח, כי היא זכאית לפנות את הנתבע מהבית עקב אי תשלום, כשבפועל, הנתבע ממשיך לשלם את התשלום השוטף המקורי, ואת חובו עד לשנת 2005, על פי הסדר, אם כי גם בתשלום זה ישנם פיגורים אלו ואחרים.

לאור האמור ואף לאחר שהתובעת לא הוכיחה את גובה החוב, דין התביעה להידחות.