כיצד מחושבת משכורתן של הגננות ומהם הרכיבים הכלולים בה

) בתביעתה לבין הדין "שירת דוד" עתרה התובעת לתשלום הרכיבים הבאים: השלמת שכר לחודשים 2/2007 – 8/2007, דמי הבראה לשנת 2007, שכר לחודשים 7/2005 – 8/2005, דמי גננת בכירה, פיצויים על פיטורים בהריון, דמי שחיקה, פיצויים לדוגמא על אי קבלת תלושי שכר, העברת קופת הגמל על שמה של התובעת, תיקון תלושים.

(עמ' 13 לפרוטוקול ש' 14-19) ובהמשך: "ת. שרה הבטיחה לי , שכל שלושה חודשים שאת תחליפי מילוי מקום לגננת שיצאה לחופשת לידה, בתלוש זה ימשיך להיחשב כמשכורת של גננת קבועה. " (עמ' 14 לפרוטוקול ש' -5) משהתובעת מסכימה כי בשנה זו עבדה כממלאת מקום, נותרה השאלה האם עבדה התובעת על בסיס שכר חודשי או על בסיס שכר יומי.

מכל מקום פסק הבורר היתייחס לתשלום בגין פיטוריה ורכיב זה כלול בו על כן לא נפסק ברכיב זה תשלום כלשהוא.

אולם, אילו הייתה הנתבעת מעסיקה את התובעת על בסיס משרה מלאה, דמי הלידה היו מחושבים על בסיס שכר בסך של 123.56 ₪ ליום עבור 98 ימים (3707 ₪ כפול שלוש לחלק ל- 90).

...

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: פרש שכר בגין משרה מלאה לחודשים פברואר 2007 – יוני 2007 ובסך הכל 9187.4 ₪ תשלום בגין התקופה המזכה והודעה מוקדמת בסך של 16,684 ₪.

התביעה שכנגד נדחית במלואה .

כמו כן תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד התובע בסך 7,650₪ בצירוף מע"מ. סכום זה ישולם תוך 30 יום.

בית המשפט ציין, כי הראיות בתיק תומכות בגירסתה: עובר לתאונה היתקשרה המבקשת מספר פעמים למועצה על מנת להתריע על דבר הצנורות המושלכים; עדותה של המבקשת היתה אמינה "ישירה ומשכנעת"; טופס ההודעה של המבקשת למוסד לביטוח לאומי כולל תאור זהה של התאונה; נציג המועצה העיד כי היה במקום לאחר התאונה וכי התופעה של מעשי ואנדליזם של ילדים המושכים את צנורות ההשקיה מן הגינות אל המדרכה מוכרת לו. נקבע, כי למועצה אחריות מושגית וקונקרטית כלפי המבקשת.

הפסדי שכרה של המבקשת חושבו על סמך נתוני עבודתה בשנים 2002-2000 כסייעת לגננת, תוך דחיית טענתה שהתכוונה להתחיל לעבוד בתפירה, על-פי בסיס שכר של 3,050 ש"ח לחודש, ונכותה התפקודית הועמדה על שעורי נכותה הרפואית.

נטען, כי בפתח הדיון בעירעור בבית המשפט המחוזי הציע בית המשפט, באופן לא פורמלי, הצעה לפיה לסכום הפצוי יוספו 40 אחוזים מהסכום שנפסק על-ידי בית משפט השלום, וכי בשל סרוב המבקשת להצעה זו נוצרה לה ולבא-כוחה התחושה לפיה "דחיית העירעור של המבקשת הנה עונש על סרובה של המבקשת לקבל את הצעת בית המשפט". לגוף העניין נטען, כי ההלכה הפסוקה קובעת ששכרה של המבקשת צריך היה להיות מחושב על בסיס השכר הממוצע במשק, וכי המבקשת לא ידעה אודות הצנורות לפני הארוע ולכן אין לייחס לה אשם תורם.

ברי כי האפשרות שערכאת העירעור היתה מגיעה לתוצאה שונה ברכיב זה או אחר אינה עילה לקבלת ערעור, קל וחומר שאינה מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גילגול שלישי".

...

דיון והכרעה לאחר העיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להורות על הגשת תשובה.

לבסוף, באשר לטענה לפיה פסיקת בית המשפט המחוזי היא "ענישה" כביכול על סירובה של המבקשת להצעת בית המשפט, הרי שיש לדחות טענה זו מכל וכל, בעיקר מהטעם שלא ניתן לגלות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי טעות בישום הדין, ומכאן גם שאין כל יסוד למסקנה כי פסק דין זה קיפח את המבקשת.

נוכח האמור לעיל דין הבקשה להידחות.

על פסק הדין לא הוגש ערעור אך הסוגיה הועלתה גם במסגרת הליך נוסף שקיימו גננות שהועסקו על ידי הנתבעת ושם נקבע כי ההפחתה שנעשתה משכר הגננות על בסיס תוכנית ההבראה, אינה יכולה לעמוד והנתבעת חוייבה בתשלום מלוא השכר שהופחת בצרוף פצויי הלנה (ראו תע"א 3491/08 קרמר ואח' רשת הגנים של אגודת ישראל, 24.5.2011; ערעור שהוגש נסב רק על פסיקת פצויי ההלנה (ע"ע (ארצי) 48131-10-11 רשת גני הילדים של אגודת ישראל - קרמר ואח', 1.7.2013) מכאן, כי הנתבעת לא היתה רשאית להפחית את שכרם של התובעות והן זכאיות להשלמת השכר המופחת מחודש ספטמבר 2008 ועד לחודש אוגוסט 2009.

עוד טוענת הנתבעת, כי חישוב פצויי הפיטורים שערכו התובעות שגוי, משנכללו בהם רכיבים לא רלוואנטיים ואלה נעשו על בסיס הקפי משרה שגויים.

" משלא נסתרה טענת התובעות כי הן ניהלו את הגנים באופן עצמאי ולפחות בשנים הרלוואנטיות לתביעה (משנת 2007 ואילך), זכאיות הן לתוספת ניהול בשיעור של 16.8% (המחושב על בסיס השכר המשולב ותוספת הוראה) בשילוב וותק בניהול השווה ל2.4% לשנה הנגזר מסכום תוספת הניהול.

באשר לקרן הישתלמות - מקבענו כי על התובעות חלות הוראות חוקת העבודה והוראות אלה כוללות הפרשה בשיעור של 7.5% (מהשכר המשולב לרבות התוספות הקבועות, ותק וקידום וותק) לקרן הישתלמות, ומשאין חולק כי הנתבעת לא הפרישה דבר בעבור התובעות 7-12 ברכיב זה, על הנתבעת להשלים לתובעות את זכויותיהן ברכיב זה (סעיף 80.3 לחוקה).

...

אחרית דבר לאור כל האמור תשלם הנתבעת לתובעת כדלקמן: לתובעת 1 - הפרשי שכר בסך של 49,153 ₪, להפרשות לקרן פנסיה בסך של 6,236 ₪, לקרן השתלמות בסך של 12,022 ₪, הפרשי פיצויי פיטורים על סך של 33,297 ₪ ופיצוי בגין התנהלות שלא בתום לב בסך של 10,000 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לכל אחת מהתובעות (למעט התובעת 3) הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

תביעת התובעת 3 - נדחית ללא צו להוצאות.

רקע עובדתי- התובעת הנה ילידת 1982, עבדה כגננת במוסד החינוכי "קן ציפור", החל מיום 1.9.10.

השאלה השנויה במחלוקת- אין מחלוקת בין הצדדים כי התחשיב מורכב מבסיס שכר לחודשים 5-7/13 ולגבי השכר הקובע לחודשים 5-6/13 אין מחלוקת (בו הכליל הנתבע את החלק היחסי של דמי ההבראה לשנת 2013).

השאלה אשר במחלוקת הנה האם היה על הנתבע לכלול בחישוב הגימלה אשר שולמה לתובעת, וביתר דיוק בחישוב השכר הקובע לחודש 7/13, גם את החלק היחסי של דמי ההבראה אשר שולמו לתובעת בחודש 7/14? עיקר טענות התובעת- לטענת התובעת, אי הכללת רכיב דמי ההבראה ששולמו בחודש 7/14 בחישוב גמלתה, נוגד את עקרונות היסוד של השיטה בדבר הזכות לשויון.

עיקרון זה מייתר את הצורך בבחינת מהותו של "התשלום הנוסף" אם הוא דמי הבראה, או משכורת חודש 13, או מענק - ובהשלכותיו של אותו תשלום, על משכורתו של המבוטח.

גם בעיניין זה, חיווה בית הדין הארצי את דעתו (פסקה 26 לפסק הדין): "סבירותן של תקנות דמי הביטוח אינה נפגמת גם אם בתיקון להן שונתה שיטת הפריסה והיא הולמת את השיטה לה טוענת המערערת. אלה גם אלה הולמות היו וטובות לשעתן". בא כוח התובעת הפנה בסיכומיו לחוות דעתה של כב' השופטת ברק בפרשת הלפרין, לפיה הפרשנות הראויה לתקנה 5 הנה כי יש לחלק את דמי ההבראה בשנים עשר ולהוסיף 3/12 דמי ההבראה לשכר המחושב לצורך דמי לידה, מאחר ואין כל סבירות במועד שרירותי בו אשה יולדת או בו מעביד משלם את דמי ההבראה מרצונו וברי כי תשלום דמי הבראה נעשה בגין שנה שלמה ועל כן בגין חלק של שנה משתלמים דמי הבראה פרופורציונליים לחלק השנה.

...

ביום 22.6.16 ניתנה החלטתי לפיה על התובעת להגיש עמדתה עד ליום 28.6.16, אולם התובעת לא הגישה כל תגובה או עמדה מטעמה.

לפיכך, גם מטעם זה דין תביעת התובעת, להידחות.

סוף דבר- התביעה נדחית.

התובעת טענה כי לא שולמו לה דמי נסיעות ודמי הבראה, כי היא זכאית לפצויי פיטורים שמחושבים על שכר קובע בגובה שכר מינימום למישרה מלאה, וכן תבעה פיצוי בשל פיטורים ללא שימוע.

אין בפי הנתבעת טענה כי התובעת שינתה את מקצועה בשנת הלימודים שהחלה ב-1.9.13, ומוסכם שהתובעת הייתה מורה לדת האיסלאם ולא גננת.

בכל הנוגע לתקופה זו, הנתבעת טענה והוכיחה ששכרה של התובעת שולם על פי תוכנת "עוש"ר" – עובדי הוראה שאינם רישמיים, והתלושים כוללים רכיבי שכר שנהוגים בדרוג עובדי הוראה, על פי נתוני הקף המשרה של התובעת.

...

התוצאה תביעת התובעת מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.20 עד לתשלום בפועל: הפרשי שכר בסך 32,496 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 7,000 ₪.