הוסף לכך גם שבא כוח המערערת לא ביקש לחייב אותה בחלק יחסי משכר טירחתו ככונס נכסים ואף בכל הנוגע לשכר טירחת עורך דין אין הוא טוען אף בבקשתו הנוכחית כי מדובר בשכר ששולם לו במלואו אלא בשכר הראוי להיות משולם לו. אכן זכותו שלא לגבות מחיר מלא, ואולי לא לגבות מחיר בכלל, מלקוחה שאותה הוא מייצג, אם בגין הייצוג ואם בגין הכנוס, אבל נסיבות אלה מקשות עוד יותר על ההפרדה בין התשלום המבוקש בגין עבודתו בכל אחד משני הכובעים.
אכן תקנות אלה אינן חלות בבתי הדין הרבניים ואינן מחייבות אותם, אך לא זו בלבד שהפסיקה המקובלת בבתי הדין, בעיניין זה, תואמת אותן (ויסוד לכך בהלכה: כונס נכסים הוא מעין שכיר והכלל ההלכתי הוא שיש לפסוק שכר שכיר שלא סוכם מראש על פי מנהג המדינה), אלא שאף לולי הייתה פסיקה מקובלת בבתי הדין מתבקש היה כי עורך דין הטוען לפסיקה מקובלת (שגם היא פסיקה אזרחית ולא פסיקה של בתי הדין) – לא יעשה כן כשפסיקה כזו אינה נוגעת לבקשתו שלו וכשהתקנות והפסיקה הנוגעות לבקשתו שלו שונות בעליל.
...
הקביעה כי שכר הדירה שתשלם המערערת למשיב בגין השימוש בחלקו בדירה יועמד, בנוגע למרבית התקופה, על 12% בלבד, למרות הקביעה כי חלקו בדירה הוא 20%, התבססה על הטענה כי למעשה גם הוא משתמש בדירה, כאמור לעיל, שכן חפצים השייכים לו מצויים בה.
בעניין היקפם של חפצים אלה ניטשה מחלוקת בין הצדדים, נאמן מטעם בית הדין שביקר בדירה קבע כי החפצים שלטענת המשיב (באותה עת) שייכים לו מחזיקים שטח זניח, אך אלה ששייכים לו לטענת המערערת מחזיקים כחמישית משטח הדירה.
המשיב מצידו בחר שלא להגיב לגופם של דברים, אם כי כלל בתגובתו כמה מיתר הנושאים שנכללו בבקשת המערערת – אף זאת לא כבקשה להחלטה קונקרטית בעניינם, אלא ביקש לעכב את ביצוע פסק הדין כולו בטענה כי בכוונתו לעתור נגדו לבג"ץ.
בקשת עיכוב הביצוע נדחתה בהחלטה מנומקת, ומאחר שהמשיב לא הגיב כאמור לגופה של הבקשה העיקרית של המערערת, לא העיר דבר על חישוביה ולא התנגד להעמדת סכום ההפקדה על 147,000 ש"ח שכבר הופקדו כאמור, נעתר בית הדין לבקשת המערערת.
המערערת הבהירה כל העת כי טרם התקבלו הנתונים הסופיים מן הבנק ובית הדין הורה על המצאתם של הללו (מלכתחילה דובר על המצאה בתוך שלושים יום, אכן נלאינו מלפרט עד כמה לא עמדו הצדדים, שניהם, לאורך השתלשלות תיק זה במועדים קצובים ממין זה, ובהתחשב בהיות אי עמידה זו מכנה משותף לשני הצדדים לא מצא בית הדין לנכון לקבוע כי המערערת החמיצה את ההזדמנות לעדכן את הדרוש עדכון והורה בהמשך, לאחרונה, על העדכון הסופי).
מסכום זה יש להפחית במסגרת העדכון שנקבע מראש שייערך ועל פי החישוב דלעיל 4,782 ש"ח. התוצאה היא: 160,924 ש"ח. במאמר מוסגר נעיר כי תוצאה זו מלמדת כמה צדק בית הדין בהניחו כי העדכון יביא לתוצאה שבקירוב ל־160,000 ש"ח ובהוראתו הנגזרת מכך על הפקדת סכום זה.
מהסכום של 160,924 ש"ח יש להפחית את עלות חלקו היחסי של המשיב פירעונה של יתרת המשכנתה, וזאת כאמור לעיל ללא שיישא חלק בעמלת הפירעון המוקדם שנעשה אם נעשה משיקוליה של המערערת ולתועלתה, היינו הפחתה של 15,353 ש"ח.
התוצאה היא: 145,571 ש"ח.
בהחלטות האחרונות קבענו כי מתוך הסכום המופקד בקופת בית הדין – 147,000 ש"ח יש להעביר לידי בא כוח המערערת וכונס הנכסים, על חשבונו של המשיב, סך של 14,000 ש"ח כשכר טרחת כונס נכסים.
