כינוס ועדה רפואית לקביעת שיעור החמרה

הוועדה לא התייחסה לטענה בחוות הדעת של המומחה מטעם המערער, לפיה קיימת החמרה בבלט הדיסק C5-6 בהשוואה לבדיקה קודמת משנת 2013, כאשר גם לא ברור כיצד הגיעה הועדה למסקנה כי ממצא זה היה קיים שנים לפני התאונה, משלא ערכה כל השוואה.

לפיכך, ויש להורות על כנוס ועדת רפואית לעררים בהרכב חדש.

עוד נפסק כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוואנטיים הנן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.2006).

...

לא ברור כיצד הגיעה הוועדה, אשר כלל לא נימקה קביעתה, למסקנה כי הנכות הזמנית שמגיעה למערער היא רק עד יום 29.2.2016, דהיינו 3 חודשים לאחר התאונה, כאשר בפני הוועדה הונחו אישורי מחלה רבים ומסמכים רפואיים המעידים על סבל מתמשך והפרעה בתפקוד.

כאשר, אינני מקבלת את טענת המשיב לפיה הוועדה התייחסה לממצא זה בכך שקבעה כי בהתאם לבדיקת ה-MRI אין ממצא חבלתי וקיימים שינויים ניווניים.

בהקשר זה, אינני מקבלת את טענת המשיב לפיה לא נפל פגם בהחלטת הוועדה, מאחר שממצאי בדיקת ה-MRI הם בבחינת אמצעי עזר בלבד, וממילא יש להעדיף את ממצאי הבדיקה הקלינית.

יתר טענות המערער נדחות, שכן היה על הוועדה לפעול אך ורק בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר ולא מעבר לכך.

גם הקביעה האם ישנה החמרה אם לאו זו שאלה רפואית מובהקת אשר נתונה לסמכותה של הועדה הרפואית ולא לבית הדין לעבודה, ומשקבעה הועדה, כי קיימת החמרה במצבו של המערער, אולם, מחצית מההחמרה יוחסה לגורמים אחרים שאינם נובעים מהפגיעה בעבודה, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתה זו. למקרא החלטת הועדה עולה, כי הועדה בחנה את כלל המסמכים אשר הביא לפניה המערער, הקשיבה לטענות המערער וערכה לו בדיקה קלינית.

הועדה הסבירה גם שהשינויים הניוניים המתקדמים קשורים בגילו של המערער בהיותו יליד 1961, היינו בן 58 במועד כנוס הועדה.

בהתאם להוראות החוק והתקנות, בסמכות הועדה לידון ולהכריע בשאלת שיעור הנכות של נכה עבודה, ובמקרה של החמרת מצב בסמכותה לידון בשאלת התרומה היחסית או המוחלטת של תאונת העבודה, באופן יחסי ובהשוואה לגורמים אחרים שאינם קשורים בה, אשר יכול והתפתחו או התהוו מאז שנקבעה לאחרונה דרגת הנכות מעבודה.

...

בעניין זה מקובלת עליי טענת המשיב שמדובר בטענה המכוונת כנגד קביעה רפואית מובהקת.

טענת המערער שהיה על הוועדה לערוך השוואה בין הממצאים בברך ימין לעומת ברך שמאל היא טענה החותרת תחת שיקול הדעת המוקנה לוועדה הרפואית, וככזו דינה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

ביום 12.6.2014 הגיש המבקש בקשה לכנוס ועדה רפואית חדשה בעיניינו, בצרוף מסמכים רפואיים חדשים בהתאם לתקנה 25 לתקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות) התש"ם-1979 (להלן – "תקנות מס הכנסה").

על פי תקנה 25, באפשרותו של נכה לבקש את קביעת אחוזי נכותו מחדש כעבור ששה חודשים מהמועד בו נקבעו לו אחוזי נכות על ידי ועדה רפואית, על בסיס אישור רפואי המעיד על החמרה במצב הרפואי.

בעקבות קביעה זו של הועדה נקבע לראשונה שיעור הנכות של המבקש בגובה המזכה בפטור ממס לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה החל מיום 18.3.2014.

...

הכרעה לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתיק בית הדין האזורי נחה דעתי כי אין מקום להיעתר לה. א. סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה קובע פטור ממס לעיוור או לנכה שנקבעה לו נכות של 100% או נכות של 90% לפחות מחמת שלקה באברים שונים.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

כמו כן, ביום 8.11.2016 קבעה ועדה רפואית כי דרגת נכותו של התובע בגין הפגימה בצואר עומדת על 10% לצמיתות, בגין הגבלה קלה בתנועות, גם כן בתחולה מיום 1.6.2014; - בעקבות החמרה במצבו של התובע הוגשה על ידו תביעה להחמרת מצב, בגין שתי הפגימות, ובהסתמך על אישור החמרה מיום 28.10.2020; - ביחס לנכות הצוארית, ביום 13.10.2021 קבעה ועדה רפואית לעררים כי התובע סובל, בנוסף לקביעה בעבר, גם מנכות עצבית בשיעור 10%.

כמו כן, התובע אינו עומד בתנאי תקנה 12 לתקנות (ודוק – לא תקנה 11(ב), שאליה היתייחס התובע, כאמור לעיל), שמחייבת צימצום הכנסות בגדר קבע ובשעור של 50% לפחות, טרם כנוס ועדה רפואית – מה שלא ארע בעיניינו של התובע.

...

בהחלטתו שבנדון קבע הנתבע, כי בקשתו של התובע לאיחוד פגימות דינה להידחות, היות שהועדות הרפואיות וההחלטות בתביעותיו התקיימו טרם החלת החוזר (בהחלטת הנתבע חסרה ככל הנראה המילה "שנידון" – בית הדין) בעניין פיס.

על כן, גם טענתו הנוכחית של הנתבע דינה להידחות.

לסיכום – דין התביעה להתקבל.

אנו קובעים בזאת כי לפי ההלכה הפסוקה, יש לראות את שני הליקויים של התובע, בצוואר ובגב התחתון, כנובעים מפגיעה אחת.

עוד הפנה בית הדין בקשר לכך ללשון התקנה, ולשוני בינה לבין תקנה 10א'(א) לתקנות שעניינה תשלום להחזקת רכב, בה נקבע במפורש כי אחוזי הנכות לעניין אותו סעיף הם "אחוזי הנכות שקבעה ועדה רפואית בנכוי אחוזי הנכות שהוספו לפי תקנה 15 או 16". פרשנות המוסד אינה מתיישבת גם עם סעיף 112 עצמו, הקובע שניפגע עבודה שנקבעה לו נכות יציבה בשיעור 75% - כאשר לצורך כך נלקחת בחשבון גם הגדלה מכוח תקנה 15 לתקנות הנכות - עשוי להיות זכאי לקיצבה מיוחדת גם אם נכותו הרפואית עובר להפעלת תקנה 15 הייתה נמוכה מרף זה. אשר לטענת המערער כי המוסד לא יכול היה לקבוע שלא מיתקיים התנאי השלישי בלא לכנס ועדה רפואית, קבע בית הדין כי המונח "הועדה הרפואית" בסיפא לתקנה 1(ב) יכול לכלול גם את הועדות הרפואיות שקבעו את דרגת הנכות של המערער בענף נפגעי עבודה.

עיון בחריגים הנוספים שנקבעו בתקנה 1 מלמד כי מחוקק המשנה הוריד את הרף הרפואי במקרים של מספר פגיעות תוך הכרה בכך שהצטברותן כשלעצמה מקשה על התיפקוד, ולכן אין הצדקה לפרשנות מחמירה.

...

תחילה נציין כי לא מצאנו ממש בטענת המערער כי המוסד אמור היה להקים על דעת עצמו ועדה רפואית ייחודית לצורך יישום תקנה 1(ב).

אשר לשאלה אם יש לקחת בחשבון את הגדלת הנכות מכוח תקנה 15 לתקנות הנכות לצורך בדיקת התנאי השלישי, לאור מסקנתנו לעיל אין כאמור הכרח להידרש לכך ועם זאת מצאנו לנכון לציין כי על פני הדברים צודק המוסד בטענתו.

סוף דבר - מששוכנענו כי המערער, על אף מצבו הבריאותי הקשה (שבעיקרו אינו נובע מהפגיעה בעבודה), אינו עונה על תנאי תקנה 1(ב) לתקנות, הערעור נדחה.