התובעת טוענת כי האוטובוס נסע בנתיבו כדין ובקש לחלוף על פני המשאית אשר הפריעה לתנועה מאחר שעמדה בקטע מסומן "אדום-לבן". האוטובוס היה בעיצומו של המעבר על פני המשאית אלא שאז נהג המשאית פתח את דלתו, פגע באוטובוס.
לטענת הנתבעת, האחריות רובצת לפתחו של נהג האוטובוס, אשר אצה לו דרכו ולא הבחין בדלת המשאית פתוחה, פגע בה וגרם לתאונה.
על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה, נסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל, בהפחתת ראש הנזק "ימי עמידה", מהנימוקים הבאים:
5.1.
הסתירה הבולטת יותר בגירסתו של נהג המשאית היא שבמהלך חקירתו הנגדית של נהג האוטובוס ניסה ב"כ הנתבעת לסתור את הטענה של נהג האוטובוס כי דלת המשאית ניפתחה במהלך העקיפה (עמ' 2, שורות 2-1 לפרוטוקול), בעוד שמעיון בכתב ההגנה נטען "שחור על גבי לבן" כי לנהג האוטובוס לא הבחין בדלת הפתוחה של המשאית (סעיף 2ב' לכתב ההגנה).
ככל שהיא עמדה מאחורי כלי רכב אחר כדי שהוא יתקדם אז ברור שהניסיון של נהג האוטובוס לחלוף על פני המשאית היא עקיפה שלא לצורך, וככל שהמשאית עמדה כחנייה, הרי שהיא חסמה את נתיב הנסיעה ובדין ניסה נהג האוטובוס לעקוף את המשאית.
...
על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה, נסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, בהפחתת ראש הנזק "ימי עמידה", מהנימוקים הבאים:
5.1.
אני סבור כי ככל שדלת המשאית הייתה פתוחה לרווחה (להבדיל מדלת פתוחה קמעא שאז אולי האוטובוס עדיין יכול היה לחלוף על פני המשאית ללא כל הפרעה) אז האוטובוס לא יכול היה לחלוף על פני המשאית, ונהג האוטובוס לא היה מבצע את העקיפה.
אני סבור כי שהמשאית עמדה שם כחנייה והיא חסמה את נתיב הנסיעה ובדין ניסה נהג האוטובוס לעקוף את המשאית.
לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
6.1.
