כוונת פגיעה בעבירת לשון הרע

הביטוי "בכוונה לפגוע" נדון ברע"א 5022/13 הרב אמנון יצחק נ' דנון תיקשורת בע"מ שם נקבע כי "אין די בקיומה של צפיות שהפירסום יפגע בנפגע, אלא נידרש קיומו של יסוד נוסף, של היתנהגות זדונית, של כוונה "של ממש" לפגוע בו, תוך התבססות על ההלכות שנקבעו לגבי יסוד הכוונה לפגוע בעבירת לשון הרע (רע"פ 9818/01 ביטון נ' סולטן, פ"ד נט (6) וראו ת"א 5745-09-17).

...

עם זאת נפסק כי הפירוק האמור "חייב תמיד להיעשות בזהירות ראויה, תוך שימת לב גם למכלול. גם כאשר מתמקד הדיון בביטוי ספציפי, מצווה בית המשפט, על-מנת לבחון האם מדובר בביטוי מלעיז, לבחון את הפרסום בכללותו .... פרשנותו של קטע בפרסום חייבת ליתן את הדעת גם לקטעים האחרים, על-מנת שהתמונה תהא שלמה – הרי זו ברגיל התמונה הנגלית בסופו של דבר גם לעיני הקורא או הצופה שנחשף לפרסום ...". בתוך כך נפסק, כי "על בית המשפט להביא בחשבון את מקומו ואת אופן פרסומו של הביטוי נשוא המחלוקת – בכותרת, בכותרת משנה, בהדגשה, בליווי תמונה, וכיוצא באלה" (ע"א 9462/04 מורדוב נ' ידיעות אחרונות בע"מ [פורסם בנבו] (28.12.05), בפיסקה 7 לפסק הדין).

סבורני כי הקורא הסביר, אשר יקרא את הפרסומים כמקשה אחת, יתרשם כי הדברים לא נועדו להשפיל או לבזות ו/או לפגוע בשמו ו/או במשלח ידו של התובע, אלה מהווים ביקורת ציבורית גם אם נוקבת, נגד מילוי תפקידו כראש מועצה.

(ראה ע"א 32031-10-12 דנון תקשורת תדמיתית בע"מ נ' הרב אמנון יצחק וראו ת"א 5745-09-17) המונחים "תום הלב" ו"כוונה לפגוע" בהקשר של חוק איסור לשון הרע נבדלים זה מזה, שכן "ייתכנו מקרים שבהם ייקבע שהפרסום לא נעשה בתום לב למרות שאיש לא ייחס למפרסם חוסר יושר או כוונה רעה, ומאידך גיסא ייתכנו גם מקרים שבהם לא יהיה ספק שלמפרסם היו מניעים זדוניים ולמרות זאת ייקבע שדרישת תום הלב שבסעיף 75 התקיימה בפרסום." (שנהר, עמ' 260;ע"א 211/82 בעניין נאנס) לא שוכנעתי כי הפרסום נעשה במטרה לפגוע בתובע, אלא במטרה לבקר ולהביא לידיעת הציבור נושאים חשובים הקשורים לתפקידו הציבורי.

תוצאה הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בסך 40,000 ₪; שיפוי בגין אגרת ביהמ"ש שהתובע שילם (משוערך להיום); הוצאות משפט בסך 1,200 ₪; שכר טרחת עו"ד בסך 9,360 ₪ בלבד.

הביטוי "בכוונה לפגוע" נדון ב-רע"א 5022/13 הרב אמנון יצחק נ' דנון תיקשורת בע"מ שם נקבע: "אין די בקיומה של צפיות שהפירסום יפגע בנפגע, אלא נידרש קיומו של יסוד נוסף, של היתנהגות זדונית, של כוונה "של ממש" לפגוע בו, תוך התבססות על ההלכות שנקבעו לגבי יסוד הכוונה לפגוע בעבירת לשון הרע".

...

בין היתר הגיש התובעים פרסום (מוצג ת/1) צילום של התובע ואחרים וכיתוב "אנחנו בני מלוכה"; פרסום (מוצג ת/2), המציג צילום של ג'ונתן ובו נכתב בין היתר כי ג'ונתן "מחזיק את אביו ואת עירנו כבני ערובה..."; פרסום (מוצג ת/3); פרסום (מוצג ת/5) עם הכיתוב "פרויקט מושחתים" ולמטה: "ג'ונתן בוחבוט מושח!!! ספר לציבור מה עשית או תרמת לטובת הציבור בעיר, בכל שנות חייך במעלות? ישודד קרקעות!!!", ופרסומים נוספים ברוח זו. לאור האמור לעיל, במצטבר, לאחר בחינת חומר הראיות שלפניי, ולאור החוק וההלכה הפסוקה, פסיקה אני קובעת כי הפרסומים נשוא התביעה אינם חוסים תחת ההגנה של תום הלב.

לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי כי הפרסומים נכנסים לגדר הוראת סעיף 7א(ג).

פסיקתא הנתבע ישלם לתובעים סך של 45,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום, הוצאות אגרה יחסיות, (כיחס שבין סכום פסק הדין לסכום התביעה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי התובעים ועד למועד התשלום על ידי הנתבע, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות אגרה), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

הביטוי "בכוונה לפגוע" נדון ב-רע"א 5022/13 הרב אמנון יצחק נ' דנון תיקשורת בע"מ שם נקבע: "אין די בקיומה של צפיות שהפירסום יפגע בנפגע, אלא נידרש קיומו של יסוד נוסף, של היתנהגות זדונית, של כוונה "של ממש" לפגוע בו, תוך התבססות על ההלכות שנקבעו לגבי יסוד הכוונה לפגוע בעבירת לשון הרע".

...

לטענתו, התאנתה לו העירייה ובסופו של דבר גרמה פרסמה מכרז חדש להפעלת בית העסק, שלטענת הנתבע היה מכרז תפור במטרה להביא לזכייה של מפעיל חדש, מר דורון דדון וסילוקו של הנתבע ממנו.

לאור האמור לעיל אני דוחה את טענתו של הנתבע כי עומדת לו הגנת תום הלב לפי סעיף 15 לחוק.

לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי כי הפרסומים נכנסים לגדר הוראת סעיף 7א(ג).

פסיקתא הנתבע ישלם לתובע סך של 15,000 ₪, חלק יחסי של האגרה, כיחס שבין סכום פסק הדין לסכום התביעה, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 10% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות).

הביטוי "בכוונה לפגוע" נדון ב- רע"א 5022/13 הרב אמנון יצחק נ' דנון תיקשורת בע"מ שם נקבע: "אין די בקיומה של צפיות שהפירסום יפגע בנפגע, אלא נידרש קיומו של יסוד נוסף, של היתנהגות זדונית, של כוונה "של ממש" לפגוע בו, תוך התבססות על ההלכות שנקבעו לגבי יסוד הכוונה לפגוע בעבירת לשון הרע".

...

הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה.

אינני מקבלת טענה זו. ראשית, התובעת הגישה תביעה מכוח הוראות החוק המאפשרות פיצוי ללא הוכחת נזק.

בענייננו, כפי שפורט לעיל, שוכנעתי כי הפרסומים נעשו בכוונה לפגוע.

אמנם אין מונים כל פרסום ופרסום שנעשה מבין שלל פרסומי לשון הרע שביצע הנתבע, אולם יש מקום לפסוק לתובעים בגין מספר פרסומים בהתאם לחלוקתם לקבוצות: פרסומים שנעשו לדיירי הבניין, פרסומים שנעשו לדיירי הבניינים הסמוכים ופרסומים במקום עבודתה של התובעת [ראו: ע"א 9712-12-13 קר שרותי רפואה בע"מ ואח' נ' א.מ.ל אמריקן לייזר בע"מ ואח' מפי כב' ס' הנשיאה י' ענבר, ובהסכמת השופטים י' שבח וש' שוחט (13.4.2015) שם נעשו פרסומים במדיות שונות] סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי על הנתבע לשלם לתובעת פיצויים בסך כולל של 75,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל על ידי הנתבע, הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי התובעים ועד למועד התשלום בפועל על ידי הנתבע, וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל על ידי הנתבע.

אך לא התרשמתי מהוכחת "כוונה לפגוע". בהתאם להלכה הפסוקה, המבחנים להוכחת "כוונה לפגוע" לצורך העבירה הפלילית של לשון הרע בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, חלים אף לשם הוכחת "כוונה לפגוע" לצרכי כפל פיצוי לפי הוראת סעיף 7א(ג), האמורה (ראו למשל בע"א 32031-10-12 דנון תיקשורת תדמיתית בע"מ נ' הרב אמנון יצחק (פורסם במאגרים 09.05.2013, להלן: "עניין דנון תיקשורת"), בפיסקה 14).

...

מכלול השיקולים שנבחנו לעיל – חומרת הפרסומים והיקפם, התנהלות קשת קודם לפרסומים ואחריהם, השיהוי בפנייה לקשת ובהגשת התביעה, עברו הפלילי של גדי, והשלכותיו על אומדן הפגיעה בו כתוצאה מהפרסומים – כל אלה מובילים למסקנה, כי יש להעמיד הפיצוי בגין הפרסומים על סך של 25,000 ₪.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת, שידורי קשת בע"מ, לשלם לתובע מר גדי סבן, סך של 25,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע שיעור של ישלם הנתבע לתובע שיעור של 25% מאגרת בית המשפט, כפי ששולמה (כיחס שבין סכום הפיצוי שנפסק לבין סכום התביעה המתוקן), וכן שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך של 8,000 ₪.