חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

כוויה כימית בגב כפות הידיים בעבודה

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2006 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

התובעת טענה כי אינה צריכה להוכיח, שהגחלים הלוחשות שייכים לנתבעים או שהונחו במקומן על ידיהם או על ידי מי מטעמם: "אני לא צריכה להוכיח, כי זה היה בשטח המסיבה. הם היו צריכים לדאוג שהמשטח יהיה בטיחותי לעבור ולחזור בו" (בעמ' 4 לפר').
אם אין ניתן להעמיד את השירותים שבבית לשימושם של מאות האורחים, במשך שעות ארוכות, אזי היה על הנתבעים לדאוג למתקן של "שירותי שדה", או שירותים כימיים, לשימושם של משתתפי המסיבה.
על פי המסמכים הללו, נגרמה לה כוויה בדרגה 2, בגב כף רגל ימין, וכוויה בדרגה 1 בכף רגל שמאל.
היא קיבלה טיפולים בהטרייה, בחבישה ובמשחות, הרופא הורה על החזקת רגל ימין מורמת, במשך שבוע, והתובעת קיבלה חופשת מחלה למשך זמן זה. התובעת נזקקה לעזרה בעבודות הבית והוגבלה במובנים שונים, כפי שצויין בפתח פסק הדין.
...
על כן מסקנתי היא, שהתובעת אכן קיבלה מהאחראים למסיבה את התשובה, כי השירותים שעומדים לרשותה הם "בשדה", וכי רק בשל הצורך בשירותים היא עזבה את מקום המסיבה והלכה אל השדות.
בנסיבות העניין, מסקנתי היא כי יש להם גם חובת זהירות "קונקרטית" כלפיה, שכן היה עליהם לצפות כי משתתפי המסיבה יזדקקו לשירותים, ובהיתחשב במספר הרב של המשתתפים ובמשכה ובאופייה של המסיבה-היה עליהם לצפות כי הקף הזדקקותם של המשתתפים לשירותים יהיה ניכר למדי.
התרשמתי כי הנתבעים לא היו מודעים לבעיה שעלולה להווצר בעניין הצורך בשירותים, ואולי בשל כך לא נתנו את דעתם לנקוט בצעדים הדרושים בעניין זה. כך או כך, מסקנתי היא כי מחדלם של הנתבעים לפעול כנדרש על מנת להעמיד לרשות התובעת שירותים נגישים וזמינים, במקום בטוח ומואר במידה מספקת, הוא שהיווה הגורם הישיר לאילוץ שנוצר אצל התובעת ללכת אל השדות החשוכים.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

המערער, יליד 1989, נפגע בעת עבודתו כמהנדס אלקטרוניקה על אוניית נסויים של טילים ביום 23.7.2018, ונגרמה לו "כוויה דרגה 2 בכפות ידיו". פגיעה זו הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה (להלן: התאונה), ובעקבותיה נקבעה למערער נכות זמנית בשיעור 50% החל מיום 24.7.2018 ועד ליום 25.7.2018, ונכות צמיתה בשיעור 0% החל מיום 23.8.2018.
במקרה שלפניי הועדה האזינה לדברי המערער ובא כוחו, שתועדו בפרוטוקול כך: "עורך דין: מפנה לכתב הערר. נפגע מחומר כימי של סוללה. כויות עם שלפוחיות בידיים. הערר בתחום הנורולוגי. כאשר נפגע על האוניה היתה רק מישחת סילברול פגת תוקף לכן 3 ימים לא קיבל טפול כמו שניזקק. רופא עור המליץ על מישחות ושימון ולא להיחשף לשמש.
עובד רק בארץ במעבדות" הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ופרטה את ממצאיה כדלקמן: "מצביע בגב כף יד ימין אצבעות 2-3 על מס' נקודות בקוטר של 1-2 מ"מ מעט בולטים מעל פני שטח העור.
...
יתירה מזאת, ועל אף שבבדיקתה הקלינית מצאה הוועדה ממצאים בולטים בשתי כפות הידיים, הרי שלא העניקה למערער נכות כלשהי בגינם, מבלי לנמק מדוע; פגם בהחלטת הוועדה בתחום הנוירולוגי, משלא היתה מנומקת דיה, ולא דנה בתלונות המערער על זרמים, דקירות, עיקצוצים, פריחה, גרד וכאבים בידיים; העדר התייחסות לתיעוד רפואי ולמשך הנכות הזמנית – הוועדה לא דנה באפשרות להאריך את תקופת הנכות הזמנית של המערער מעבר לתקופת דמי הפגיעה, ואף לא התייחסה לתיעוד רפואי שהציג ולקביעת רופא עור מטעמו, כי בעקבות התאונה ניאלץ לשנות את אופי עבודתו ועובד במעבדה בלבד, תוך ירידה בהכנסותיו; לאור כל האמור יש להשיב את עניינו של המערער אל הוועדה על מנת שתכלול בהרכבה גם פלסטיקאי, לצד נוירולוג, ותערוך למערער בדיקה קלינית חוזרת תוך התייחסות מנומקת לכל טענותיו.
טענות המשיב: יש לדחות את הערעור משאינו מצביע על טעות משפטית כלשהי שנפלה בהחלטת הוועדה.
על רקע האמור, ומשלא נמצאה נכות צמיתה כלשהי, ממילא לא נדרשה הוועדה להפעלת תקנה 15 ולטענות המערער בדבר שינוי אופי עבודתו וירידה בהכנסות; אשר לטענת המערער בדבר תמונות וצילומים של כפות ידיו ואישורים רפואיים, הרי שאלה אינם רלוונטיים בעת שהוועדה התרשמה באופן בלתי אמצעי מכפות ידיו של המערער וערכה לו בדיקה קלינית; אשר לטענות המערער בדבר נכות זמנית, הרי שקיימת התאמה בין אישורי המחלה שהמציא המערער לבין תקופת הנכות הזמנית ודמי הפגיעה, ולא הוצגו מסמכים המצדיקים הענקת נכות זמנית מעבר לתקופה זו. כמו כן, הוועדה נתנה את דעתה לסוגיית הנכות הזמנית וציינה כי אופי הפגיעה תואם את תקופת ימי המחלה; לבסוף, בהתייחס להרכב הוועדה, משנכחו בוועדה מומחה בתחום הכירורגיה ומומחה בתחום הנוירולוגיה, המוסמכים על פי הפסיקה לאבחן את הליקויים הרפואיים שנטענו על ידי המערער, ומשלא הוצגה בפני הוועדה חוות דעת של מומחה בתחום הצר, יש לדחות את טענות המערער כי היה מקום למינוי מומחה בתחום רפואה העור ו/או הכירורגיה הפלסטית.
אשר לתחום הנוירולוגי, אינני מקבלת את טענת המערער כי החלטת הוועדה אינה מנומקת.
כל זמן שהחלטת הוועדה מנומקת ומבוססת, כמפורט לעיל, אין עילה משפטית להתערבות בה" (ב"ל 24557-07-16 מתן נאור – המוסד לביטוח לאומי, 17.9.2017, סעיף 12 לפסק הדין) אשר על כן, ומשלא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2016 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

במקום אחר אישר עד זה את טענת התובע כי לפעמים היה חומר גושי שתוקע את תהליך הייצור והיה צורך לקלפו וכך העיד בעמ' 14 שורות 9-12: "אבל יש מצבים בהם כל פעם כאשר בתעשייה כימית משנים מוצקים יש אפשרות שהחומר לא יהיה זרים. לפעמים החומר הופך להיות גושי. כאשר הוא גושי ולא זרים אז הוא עלול ליסתום את המערכת, לכן יש מקומות שמועדים לצרות כאלה, ואז בדר"כ לוקחים מוט ומפוררים. בכל מקרה לא עושים זאת בידיים". עד זה העיד בנוסף בישיבה מיום 23/1/11.
" ובעמ' 146 ש' 1 – 8: "זה לא ממצא. זה סברה שהוא העלה. אין ספק שחומרים מגרים יכולים לעשות כוויה וגם דלקת עור מרגישות יתר, אבל זה לא מוביל לסרטן עור." בעניינינו אין תעוד המלמד שהתובע סבל מדלקות, כיבים או פציעה משמעותית וכרונית בכף יד שמאל וכל טענתו התמצתה בגירויים כאשר אין עדות לכך שמדובר בגירויים שגרמו או באו לידי ביטוי בדלקות רציניות או להופעת תופעות כמו כיבים והצטלקויות.
התובע נישאל ארוכות בעיניין הצלקות לאור הצהרתו בת/7 סעיף 15 הבאה: "החשיפה לחומרים בהם עבדנו לרבות פורמלדהיד וחומצות וכו', הייתה גם ביד שמאל וגם ביד ימין בפנים וברגליים, המגע הזה הותיר סימנים וצלקות בגופי באזורים שנפגעו וכן ביד שמאל." אולם בחקירתו הנגדית לא יכל התובע להצביע על שום צלקת שנגרמה מחשיפה "שוטפת" להבדיל מצלקות שנגרמו כתוצאה משלושת תאונות העבודה שנגרמו לו. יתרה מכך הצלקות שהיו כלל לא היו באיזור כף יד שמאל ולאחר סדרת שאלות נאלץ התובע להודות כי אין בכף יד שמאל שום צלקת.
פרופ' פרום קובע בחוות דעת המשלימה כי התובע מסר לו כי הסרטן הופיע בגב כף היד ולד בכף היד ועל כן מקום זה חשוף לשמש וקיימת סבירות גבוהה שהוא נגרם כתוצאה מהשמש.
...
יתרה מכך, התובע מלכתחילה לא הרים את הנטל בעזרת חוות דעת המומחה שהביא מטעמו ד"ר בירן ועל כן אין מנוס מהקביעה שלא הוכח בענייננו קשר סיבתי עובדתי בין תנאי העבודה למחלה ולאור זאת דין תביעתו של התובע להידחות.
התוצאה לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית תביעתו של התובע.
עוד יש לציין כי מאחר ודין התביעה להידחות, הרי גם ההודעה לצד השלישי נדחית בזאת ומאחר ולא הכרעתי בטענות הביטוחיות לאור התוצאה אליה הגעתי איני עושה צו להוצאות בהודעה לצד השלישי.

בהליך ערעור ביטוח לאומי (עב"ל) שהוגש בשנת 2023 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 9300-12-22 ניתן ביום 08 מאי 2023 רוזה ביטמן המערערת המוסד לביטוח לאומי המשיב לפני: השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופטת חני אופק-גנדלר, השופטת מיכל נעים דיבנר נציגת ציבור (עובדים) גב' עירית אלטשולר זמני, נציגת ציבור (מעסיקים) גב' ברכה סמו בשם המערערת – עו"ד דוד מימון בשם המשיב – עו"ד ורד ברקובי פסק דין
בחוות דעתה הגדירה את תופעת קובנר כ"הופע[ת] נגע פסוריאזיפורמי בחולה פסוריאזיס במקום של טראומה כגון חיכוך" והוסיפה כי תופעת קובנר יכולה לגרום לפסוריאזיס על רקע תעסוקתי "כאשר שיפשוף, כוייה, מכה או שריטה באיזור שאין בו פסוריאזיס תופיע פסוריאזיס..." (כך במקור).
דר' ציקל שלום הסכימה בחוות דעתה כי "המחלה עלולה להחמיר כתוצאה מחשיפה לגורמים כימיים איריטנטים (מגרים) או חיכוך מקומי יכול להביא לתופעת קובנר – הופעת נגע פסוריאזיפורמי בחולה פסוריאזיס במקום של טראומה כגון חיכוך" וכן "...יש סבירות להיתלקחות של דלקת עור ממגע על רקע חשיפה לגורמים מגרים. סביבת עובדה רטובה ועבודה עם גורמים המגרים את העור כמו חומרי חיטוי עלולות לגרום להופעת דלקת עור ממגע". יחד עם זאת, המומחית פירטה כי "לאחר הפסקת מגע עם חומרים מגרים...עדיין נותרה פסוריאזיס בכפות הידיים", היינו – המחלה נותרה בעינה.
...
לאחר עיון בכלל החומר שבתיק, לרבות טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות ופסק הדין של בית הדין האזורי ראוי להתאשר, בעיקרם של דברים, מנימוקיו.
סוף דבר – הערעור נדחה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2009 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

גם העובדה שהמקום בו נפל התובע לא היה בשליטתה של המעבידה, המדינה במקרה זה, אינה פוטרת אותה מהחובה לדאוג לבטחון עובדיה, כל עוד נכוחותם במקום היא לצורך עבודתם או חלק ממנה (ראה ע"א 777/75 מגדל-בנין חברה לבטוח בע"מ נ' גוטליב; פ"ד לא (3) 393, 398; ע"א 314/59 "שמשון" בתי חרושת א"י למלט פורטלנד בע"מ נ' כהן, פ"ד יד 940, 943; ע"א 7/65 המוסד לביטוח לאומי נ' שירותי נמל מאוחדים בע"מ, פ"ד יט (3) 205, 214).
באשר לפגיעתו טען התובע כי תחילה סבר שהמכה ברגלו הייתה תוצאה של כוויה כימית ועל כן הוא פנה למומחה לכלי דם ונוירולוג ולא לאורטופד.
הוא התקשה לנהוג לאורך זמן בשל הכאבים בגב ובכף רגל ימין ונאלץ לפרוש מעבודתו בגיל 60, שבע שנים מוקדם מהצפוי.
...
דין התביעה להדחות אפוא, כנגד נתבעת 1 (המדינה) וכנגד נתבעות 2 ו-3 היא נדחית מקל וחומר, שכן להן אין כל אחריות לכך שמי מעובדי המדינה בחר להלך בדרך מסוכנת חרף האזהרות על איסור המעבר במקום.
לכן בסופו של דבר, הוא ייחס רק מחצית מהנכות לאירוע, לאמור, 5% בגין הגבלת התנועה בעמוד השדרה המותני ו-2.5% בגין חולשת השרירים בכף רגל ימין.
אך כאמור, התביעה נדחית ואני מחייב את התובע לשלם לכל אחת מהנתבעות (נתבעת 1 מצד אחד ונתבעות 2-3 ביחד מצד שני) את הוצאותיהן וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצרוף מע"מ. ניתן היום י"ט בטבת, תשס"ט (15/01/2009) בהעדר הצדדים.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו