המערערת לא הוכיחה קיומו של נוהג שהשתרש בין הבנק ללקוחות ולפיו נהג הבנק לכבד שיקים על אף חריגה ממסגרת האשראי.
בכל הנוגע לאירועים שהתרחשו עובר לסרוב השיקים ביום 12.2.2018, העידה המערערת (ועדותה לא נסתרה ואף מוכחת מתוך המסמכים), כי זמן קצר קודם לכן, משהבינה כי הבנק המשיב אינו נכון להעניק לה הלוואה לצורך הרחבת עסקה, פתחה חשבון בנק נוסף בבנק מזרחי טפחות ונטלה במסגרתו הלוואה מובטחת במשכנתא.
כב' השופטת מימון שעשוע קבעה באותו עניין כי יש לגרוע את השיק מרשימת השיקים המסורבים, תוך שקבעה כי כאשר אין מדובר בטעות או מחדל של בעל החשבון, אשר גרמה להעדר יתרה מספקת בחשבון במועד הרלוואנטי, אלא בטעות של צד ג' שגרמה לעצם הצגתו של השיק לפירעון, מתקיימת עילת הטעות המפורטת בסעיף 10(א)(1) לחוק, וזאת בפרט משמדובר בטעות בלתי צפויה של מוסד ממלכתי, בשילוב עם העילה הקבועה בסעיף 10(א)(3) לחוק, משהיה לבעל החשבון יסוד סביר להניח כי השיק לא יוצג לפירעון.
נאמר שם כי הטלת מיגבלות בנסיבות שאין אשם לבעל החשבון, מהוה פגיעה בקניינו של אדם, בנגוד לסעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם כאשר הפגיעה עולה על הנידרש מתכלית החוק (ר' עמ' 476, שם)".
...
כב' השופט שדה עמד על כך שההתפתחויות המשפטיות והטכנולוגיות שהתרחשו בעשורים שחלפו מאז נחקק החוק, ומאז פורסם מאמרו של כב' השופט עמית, מחייבים בחינה מחודשת של הנטייה לקבוע כי רשימת העילות הקבועה בחוק היא רשימה סגורה, ולהוביל למסקנה כי בית המשפט רשאי וצריך להביא בחשבון גם שיקולי צדק:
"אם כך הם הדברים ומצויים אנו בשנת 2016, מעל לשלושה עשורים של התפתחות דינמית מאד בכלכלה, בנגישות למידע וגם במשפט, נשאלת השאלה האם בית המשפט צריך לשקול גם שיקולי צדק עת הוא מכריע בערר לפי החוק? התשובה האינטואיטיבית היא לאו, זו גם הייתה הגישה השולטת לאורך השנים, אלא שהיום, יש לבחון לטעמי הדברים ברוח התקופה ויש מקום לשאול האם המערער לפי החוק פגע באינטרסים שעליהם החוק ביקש להגן או שמא מדובר בטעות שאותה תיקן והוא פעל וצמצם או מנע את הנזקים האפשריים שגם החוק מבקש למנוע".
באותו עניין, אשר נסיבותיו היו דומות לענייננו במובן זה שהסדרת כספי הלוואה שהוזרמו על מנת לעמוד בהתחייבויות התארכה מספר ימים מעבר למועד בו הוצגו השיקים לפירעון - הגיע כב' השופט שדה למסקנה, כי התנהלות המערערת, אשר הגם שאינה חפה מטעויות, דאגה לפרוע את השיקים לנמשכים ולעמוד בהתחייבויותיה ואינה מעידה על ניצול לרעה של השיקים והשימוש בהם; לצד המשמעות הקשה של ההגבלה על חברה פעילה המפרנסת לא מעט משפחות – מחייבת את גריעת השיקים שסורבו מטעמי צדק.
מהטעמים שפירטתי לעיל, סבורני, כי ענייננו הינו בגדר מקרים חריגים אלו.
סוף דבר אני מקבלת את הערעור ומורה על גריעת השיקים שסורבו ביום 12.2.2018 ושמספריהם: 50136, 50168, 50147, 50150, 50164, 50187 ממניין השיקים המסורבים של המערערת.
בהתחשב בעובדה שכפי שקבעתי לעיל לא מצאתי פגם בהתנהלות הבנק, לא מצאתי הצדקה לחייבו בהוצאות ואני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.
