כבוד המשפחה": תקיפה הגורמת לחבלה ממשית וכליאת שווא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2148/13 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' סולברג המערער: דבאס אדמה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת קינן) בת"פ 13951-02-12 מיום 19.2.13 תאריך הישיבה: [ט' באלול התשע"ד] (4.9.14) בשם המערער: עו"ד ד"ר איילת עוז בשם המשיבה: עו"ד איתמר גלבפיש ][]פסק-דין

בית המשפט ציין, כי כוונת המערער לגרום לחבלה כזאת ניתנת להוכחה בעדות ישירה או באמצעות "חזקת הכוונה". נקבע, כי "ממעשיו הקשים של הנאשם, התמשכות הארוע האלים, ריבוי הפגיעות, הניסיון לפגוע במתלוננת באמצעות סכין, ההתעלמות המתמשכת מזעקות הכאב ומתחנוניה של המתלוננת והתוצאות החמורות של מעשי התקיפה, נלמדת הכוונה המיוחדת לגרום למתלוננת חבלה..." (עמ' 12 לפסק הדין).

צוין, כי "גם באותם מקרים שלא נגרם נזק פיזי חמור, לא ניתן להיתעלם מההשלכות הנפשיות מרחיקות הילכת של מעשי אלימות המתמשכים על קרבן העבירות, אשר במקרים רבים ממשיכות ללוות את חייה לאורך זמן ואף מקשות עליה לשקם את חייה, כל שכן כאשר מעשיו של הנאשם גרמו למתלוננת נזק פיזי". הוטעם, כי המערער לא גילה תובנה ממשית לחומרת מעשיו, בנסותו לייחס למתלוננת את החרפת הוויכוח המילולי.

המערער כאמור אינו טוען לעניין ההרשעה בעבירה של כליאת שוא, ומשכך לא נדרש לה (ראו גם ע"פ 4164/09 פלוני נ' מדינת ישראל (2010), פסקות ל"ב-ל"ו).

המתלוננת, כמו גם עדים נוספים (ת/27, הודעת רוחמה שטרית, עמ' 1 ש' 16-15; ת/ 29 הודעת מאלדה דמיסה, עמ' 2, ש' 17-16), מדווחים כי זהו ארוע האלימות הראשון המתרחש במסגרת המשפחתית, וכי המערער הביע חרטה מיד לאחר הארוע – "זה המקרה שקרה, אני מבקש סליחה, אני מיתנצל על מה שהיה". מדובר במקרה חמור עד מאוד, אך חד פעמי לכאורה וכנראה ללא תיכנון מראש, בטרם המריבה שהציתה את האש והביאה להחלטה הממאירה.

...

איננו מקלים ראש גם באמור בתסקיר, שלטעמנו מחייב טיפול בהמשך.

נוכח כל האמור החלטנו כי יש מקום להעמיד את עונש המאסר בפועל על חמש שנים ותשעה חודשים.

סוף דבר וסיכומו איננו נעתרים איפוא לערעור על הכרעת הדין, ואנו נעתרים כאמור במידת מה לערעור לעניין גזר הדין.

בע"פ 6578-07 פלוני נ מדינת ישראל (ניתן ביום 11.10.07 נקבע: "מעשה אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירת אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הנה כי בתוך המשפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי, הפרתה של ציפייה זו הופכת את השמוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בנגוד עמוק לחוש הצדק האנושי". על מנת ללמוד על מדיניות הענישה הנוהגת לסוגי המעשים שבגינם הורשע הנאשם, אביא דוגמאות מהפסיקה במקרים בהם  היה מדובר בעבירות של אלימות במשפחה בריבוי אירועים: רע"פ 3629/11 פלוני נגד מדינת ישראל (18.5.11): חמש עבירות של תקיפת בת זוג, בין השאר לאחר לידת ביתם, בעוד המתלוננת שוהה בבית החולים, נקט  הנאשם כלפיה באלימות, סטירות, אגרופים, עיקם את ידה, ללא עבר פלילי, בשל המלצה שיקומית, נדון ל -  8 חודשי מאסר בפועל.

לא זאת אף זאת, לא רק שהנאשם לא סיים את התהליך אלא שהוצאתו מהתהליך הייתה בעקבות ביצוע עבירת אלימות במשפחה – שכללה גרימת חבלות משמעותיות הכל כמפורט בכתב האישום שצורף תיק פלילי 34859-02-21 הכולל שני אירועים של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה סתם והפרת הוראה חוקית.

לצד כל אלה רואה אני בחומרה כי במסגרת עבירות התקיפה והאיומים לא הניח הנאשם ידו גם מכליאת שוא של אשתו, הפר הוראה חוקית שהוטלה עליו במסגרת תיק מעצר בגין עבירות אלימות במשפחה, ולצד כל אלה גם ביצע עבירת גידול סם. ביסוד עקרון ההקמה של בתי משפט הקהילתיים, עומדת התקווה כי מיגור העבירות יושג באמצעות המנגנון השיקומי בהובלה מקצועית של שירות המבחן ושל גורמים טפוליים מקצועיים העושים מאמצים משמעותיים לשקום נאשמים.

צר לי כי המאמצים שנעשו על ידי הגורמים הטיפולים בהובלת שירות המבחן כדי לסייע לנאשם לעלות על דרך המלך, זאת בין השאר בבניית תוכנית טיפולית ובמימושה, לא נשאו פרי בסופו של יום וזאת משום שהנאשם התקשה להעזר באופן ממשי בהליך הקהילתי ובגורמי הטיפול השונים כך גם נטה לטשטש קשייו והתנהלותו בדינאמיקה הזוגית.

...

יחד עם זאת עובדה זו שתי פנים לה. כפי שציינתי לעיל ראיתי כנימוק לחומרא את דחיית היד המושטת לאחר שלכתחילה התאפשר לנאשם לזכות בפירות השיקום , ככל שהיה עומד בתהליך במלואו , אך בכל זאת לא ניתן להתעלם מפן נוסף שיש להיעתרותו לכתחילה לקחת חלק בתהליך השיקומי של ביהמ"ש הקהילתי .

בהתחשב בנסיבות המיוחדות של הנאשם לצד מכלול הנסיבות - אני מחליטה להקל בענשו של הנאשם באופן משמעותי .

אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 27 חודשי מאסר מהם תנוכה התקופה שהיה במעצר מיום 21.6.2017 עד 20.7.2017 וכן מיום 15.2.2021 עד היום, ימי המעצר כאמור ינוכו מתקופת המאסר.

בשל אי שביעות רצונם של נאשמים 3-1 מהתנהלותה המתוארת של המתלוננת ובסברם כי היא פוגעת בכבוד משפחתם, החליטו נאשמים אלה לחטוף את המתלוננת בכוונה לכלוא אותה.

בגין האמור יוחסו לאב ולדודה, בנוסף לעבירה של חטיפה לשם כליאה, גם עבירות של כליאת שוא, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות.

...

עוד צוין כי הגם ששירות המבחן לא כלל הערכת סיכון בתסקיר המעצר, הדברים העולים ממנו תומכים במסקנה זו. בנסיבות אלו, מצא בית המשפט כי אין במעצר בית בפיקוח מפקחים, אף לא באיזוק, כדי לעצור את המשיב (שם, סעיף 85).

סבורני כי סימני השאלה שעליהם עמדתי לא מאפשרים לקבוע – על יסוד התשתית הקיימת – כי הסיכון שנשקף מהמשיב, שעליו עמד בית המשפט בהחלטות קודמות, ניתן לאיון בדרך של מעצר בפיקוח האלקטרוני.

שירות המבחן יגיש לבית המשפט המחוזי תסקיר משלים כמפורט לעיל תוך 20 ימים מהמועד בו תומצא לו החלטתי זו. לאחר קבלת תסקיר כאמור, יידרש בית המשפט המחוזי לאפשרות מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני ויחליט בה כחוכמתו.

הערר מתקבל חלקית אפוא כאמור בפסקה 13 לעיל.

רקע כללי וכתב האישום: הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, במסגרת הכרעת הדין, בבצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג – עבירה לפי סעיף 382 (ג) לחוק העונשין, התשל"ז -1977, ועבירה של כליאת שוא – עבירה לפי סעיף 377 רישא לחוק העונשין, התשל"ז -1977, וזוכה מבצוע עבירת איומים – לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

דיון והכרעה עונשית: הערך החברתי שניפגע ומידת הפגיעה בו (סעיף 40ג (א) לחוק העונשין): תופעת האלימות במשפחה פוגעת בגרעינה בערכים חברתיים פרטניים שונים, ביניהם, זכות קורבן העבירה לשלמות הגוף והנפש, לכבוד, לשלוות חיים, ולפרטיות.

אביא לדוגמא מספר פסקי דין מן העת האחרונה המבטאים את מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות האלימות במשפחה, בנסיבות דומות לענייננו: · רע"פ 8755/21 פלוני נ' מדינת ישראל (23.12.2021) - נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע בכך שתקף את אישתו, ובעט בה בידה בחוזקה.

" לאור כל האמור, נמצא לתת מקום לשיקולי הרתעה אלה בגזירת הדין לחומרה, ובכך לשלוח מסר הן לנאשם והן לציבור שאלימות במשפחה בכלל, ואלימות כלפי נשים בפרט, תוביל לענישה מחמירה ובלתי מיתפשרת, הכוללת עונש מאסר ממשי מאחורי סורג ובריח.

...

" לאור כל האמור, נמצא לתת מקום לשיקולי הרתעה אלה בגזירת הדין לחומרה, ובכך לשלוח מסר הן לנאשם והן לציבור שאלימות במשפחה בכלל, ואלימות כלפי נשים בפרט, תוביל לענישה מחמירה ובלתי מתפשרת, הכוללת עונש מאסר ממשי מאחורי סורג ובריח.

לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות כאמור, מצאתי כי על הנאשם לרצות עונש בדמות מאסר ממשי מאחורי סורג ובריח, אם כי בחלקו הנמוך של מתחם העונש שנקבע, בשל העדר עבר פלילי וחלוף הזמן.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 14 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 26/2/19 ועד 24/3/19.

העונש המירבי אשר קבוע בצד עבירה זו הנו של שש שנות מאסר, ובכך ביטא המחוקק את החומרה שיש לייחס לעבירה זו. יפים לעניין זה דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (מיום 11.10.07): "מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הנה כי בתוך מישפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השמוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בנגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג... גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפיצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה". בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי עסקינן בפגיעה ממשית.

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים החל ממאסרים בדרך של עבודות שירות וכלה במאסרים בפועל לתקופות ממושכות, כמפורט להלן: ברע"פ 4140/10 חביב אללה נ' מדינת ישראל (6.9.10), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם, אשר הורשע בהתאם להודאתו בעבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, תקיפת בת זוג ואיומים, ונדון ל- 10 חודשי מאסר בפועל.

בעפ"ג (מח' מרכז-לוד) 42679-02-13 סנדלר נ' מדינת ישראל (23.4.13), היתקבל עירעורו של נאשם שהורשע בשתי עבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות כלפי בת זוג ובעבירה של כליאת שוא.

...

הרכיבים הכספיים לנוכח הפגיעה במתלוננת ועוגמת הנפש שנגרמה לה, סבורני כי מן הראוי לפסוק לה פיצוי כספי.

כמו-כן, סבורני כי ראוי לפסוק קנס כספי מתון.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: ארבעה חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, בניכוי ימי מעצרו (18.4.12-23.5.12).