כאמור, קיומו של התנאי הראשון בספק, אך מאחר ולא ניתן לשלול בודאות קיומו של ארוע כלילי חד לאור כאבי החזה, עליית הטרופונין ושינויי האק"ג, ניתן להניח כי התובעת לקתה בארוע זה.
התנאי השני של הגדרת הארוע בעבודתה כארוע דחק קצוני וחריג, אף הוא נתון בספק.
להלן השאלות והתשובות:
האם יתכן כי חולה יסבול מכאבים עקב התרגשות, מתח רב ולחץ עוד טרם קיומה של שיחת הערכה בעבודה, אולם הכאב יחלוף ולא יתפתח לכדי ארוע לבבי?
"כן."
האם יתכן כי בעקבות התרגשות, לחץ ומתח רב בעקבות שיחה משמעותית הצפויה ליום המחרת יחווה חולה ארוע לבבי עוד טרם קרות השיחה?
"ארוע לבבי יכול לקרות גם ללא סיבה חיצונית, כמו גם עקב גורמים שונים, כגון ארוע דחק קצוני וחריג, והמנגנונים לכך תוארו בחוות דעתי. על מנת לקבוע כי קיים קשר בין הארוע הדחק ובין הארוע הלבבי, יש צורך בסמיכות זמנים בין שניהם, דהיינו, קיומו של ארוע הדחק, המפעיל מנגנונים פתופסיולוגיים הגורמים לשינוים בעורק הכלילי וכתוצאה מכך לארוע הלבבי. גם מנגנונים אלו תוארו בחוות דעתי.
...
בית הדין דחה את טענת המוסד כי יש לקרוא את המילה "יתכן" תוך בחינת הקשר הדברים ולפיכך אין לנתק את עמדת המומחה לאפשרות מסופקת של החמרה במצבה של המשיבה מעמדתו הנחרצת כי לא ברור אם פקד את המשיבה אירוע לבבי גם קודם לאירוע בעבודה, וקבע כי מכלול תשובות המומחה מובילה למסקנה כי לא עלה בידי המוסד להוכיח כי בנסיבות העניין השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.
לא מצאנו כי תשובות המומחה לשאלות ההברה הנוספות טעונות הבהרה וודאי שלא מינוי מומחה רפואי נוסף.
לא מצאנו פגם בכך שהמומחה התבסס על סיכום המחלה.
לא מצאנו כי נפל פגם בחוות דעתו של המומחה בכך שלא התייחס לאירועים שקדמו ליום 1.1.14.
סוף דבר - ערעור המוסד מתקבל, ודין תביעתה של המשיבה להכרה באירוע הלב מיום 1.1.14 כפגיעה בעבודה, להידחות.
