רקע כללי
המערערת מבקשת מהועדה להכיר בה כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום)[נוסח משולב] התשי"ט-1959 [להלן- חוק הנכים] וזאת בשל מחלת טרשת נפוצה ממנה היא סובלת כיום שלטענתה מקורה בשרותה כשוטרת במשטרת ישראל.
מעבר לאמור לעיל, אין להוציא מכלל אפשרות שמחלת המערערת החלה עוד לפני השרות; הערה זו היא מעבר לידרוש, שכן גם אם ארעה אחרי השרות, כמובהר לעיל, היא לא נגרמה כתוצאה מהשרות במישטרה.
החומר הרפואי הקיים מלפני השרות המצביע על חשד לקיום המחלה לפני השרות הוא כדלהלן:
ב-28.4.94 בהיותה כבת 13 נרשם שסבלה מכאבים ברגליים לפחות במשך 3 שנים [ראו עמ' 69 לתיק הרפואי];
ב-27.1.97 נבדקה בשל כאבי ראש, התעלפויות, וחוסר ראייה לכמה שניות ואף צויין שסבלה מדכאון [עמ' 73 לתיק הרפואי];
בתאריך 11.3.99 צוין שהתעלפה בביתה ופונתה למיון [עמ' 78 לתיק הרפואי];
14.
...
מונחות לפנינו חוות דעת רפואיות עיקריות כדלהלן:
מטעם המערערת-חוו"ד של ד"ר שלמה פלכטר מיום 26.12.10;
מטעם המשיב- חוו"ד של פרופ' מנחם שדה מיום 14.6.11 ;
להלן עיקרי האמור בכ"א מחווה"ד הנ"ל:
בחוו"ד של ד"ר שלמה פלכטר ( מטעם המערערת) מיום 26.12.10 נכתב, בין היתר, כדלהלן:
"ידוע כי מחלת הטרשת הנפוצה נמנית על קבוצת המחלות האוטואימוניות, כלומר המנגנון הפתופיזיולוגי שלה קשור במערכת החיסון, כשזו האחרונה מתחילה לייצר נוגדנים עצמיים, התוקפים את מעטפת סיבי העצב וגורמים לתהליכים דלקתיים חוזרים ונשנים ויצירת נזקים מתקדמים במערכת העצבים....קיימות דעות שונות המקובלות על דעת מומחים ידועים בעולם, באשר לגורם הראשוני החיצוני המביא להתפרצות סימני המחלה הראשוניים, וביניהם קיימת דעה כאמור, המצביעה על זיהום ויראלי, או תהליכים דלקתיים, או חבלות קשות או מצבי סטרס פיזי או נפשי.....".
בהמשך, מצטט ד"ר פלכטר ממחקרים שונים המצביעים על קשר בין סטרס והתפתחות המחלה.בפרק הסיכום, כתב ד"ר פלכטר, בין היתר, כדלהלן:
"קיומה של נטייה גנטית לחלות במחלה מסוימת אין משמעות הדבר כי אכן המחלה תופיע כפעילה. ידוע שיכולה להיות נטייה למחלה והיחשפות לטריגרים סביבתיים שונים, כמו זיהומים ויראליים מצבי דחק חוזרים ונשנים ומתמשכים, ....לאורך חוות הדעת צוין הסטרס כגורם להתלקחות המחלה או החמרתה. אסכולה זו מוכרת ונתמכת ע"י חוקרים בעלי שם בתחום ומגובה במחקרים רבים. מכאן הגעתי למסקנה כי קיים קשר סיבתי הדוק בין תנאי השירות,ובהם תנאי הסטרס הנפשי הקשה והמתמשך שגב'....עמדה בהם, במהלך השירות הצבאי ולאחר מכן בעבודתה כשוטרת סיור מקצועית מהמניין, אשר השפיעו לרעה על מערכת החיסון שלה ואשר היוו גורם בעל משמעות מרבית בהתלקחות המחלה בכל עוזה תוך כדי ועקב שירותה במשטרה, מתקבל על הדעת שאלמלא אותם גורמים אליהם נחשפה....הייתה המחלה יכולה להישאר כנטייה בלבד וייתכן וכלל לא הייתה פורצת. לפיכך אני קובע כי קיים קשר סיבתי הדוק בין תנאי השרות, הסטרס הנפשי והמתמשך שגב'....עמדה בהם במהלך שירותה, אשר השפיעו לרעה על מערכת החיסון שלה והיוו גורם בעל משמעות מרבית בהתלקחות המחלה בכל עוזה תוך כדי ועקב שירותה במשטרה."
בחוו"ד של פרופ' מנחם שדה (מטעם המשיב) מיום 28.6.11 נכתב, בין היתר כדלהלן:
"....ד"ר פלכטר טוען שמצבי הדחק והחשיפה לאירועים הקשים בעת שירותה הם אלה שגרמו להתפרצות מחלה. עם טענה זו איני מסכים.הוועדה של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה שסרקה את כל המחקרים בנושא של קשר בין טרשת נפוצה וחבלה או דחק נפשי עד 1999 הגיעה למסקנה....שבניגוד לחבלה שלגביה ע"פ המחקרים הקשר בינה ובין טרשת נפוצה נשלל בוודאות, הרי שלגבי דחק נפשי ישנם מחקרים לכאן ולכאן והקשר הזה לא נשלל בוודאות והוא אפשרי. אולם אין מידע מספיק בכדי לקבוע קיום קשר זה במידת ביטחון רפואית מתקבלת על הדעת. האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה אשררה את מסקנות הוועדה פעם נוספת בשנת 2003."
בהמשך מתייחס פרופ' שדה למחקרים השונים שציטט ד"ר פלכטר בחוות דעתו ומסכם כך:
"קיימות בעיות מתודולוגיות קשות במחקרים על הקשר בין דחק נפשי ובין התקפי טרשת נפוצה. על כן, למרות כל המחקרים, לא ניתן עדיין להגיע למסקנה האם קיים קשר בין דחק נפשי ובין התקפי טרשת נפוצה. על כן, למרות כל המחקרים לא ניתן עדיין להגיע למסקנה האם קיים קשר בין דחק נפשי ובין התקפי טרשת נפוצה, או האם קיים סוג ספציפי של דחק נפשי אשר עלול להשפיע על טרשת נפוצה.....לסיכום, טרשת נפוצה היא מחלה שסיבתה עדיין לא ידועה. מן המחקרים על הקשר שבין דחק נפשי ובין פריצת טרשת נפוצה נובע שלא ייתכן שדחק נפשי בעת השירות יגרום לפריצת המחלה במהלכו. באף ספר לימוד לא נכתב שדחק נפשי מהווה גורם סיכון לפריצת המחלה".
דיון
השאלה היחידה המתעוררת בערעור זה היא האם יש קשר סיבתי בין מחלתה של המערערת לבין שירותה במשטרה.
לאחר ניתוח חוות הדעת (הן בכתב והן בע"פ) של המומחים הנ"ל לרבות חקירתה הנגדית של המערערת עצמה על תצהירה, ולאחר עיון בתיקה הרפואי הגענו למסקנה שאין לקשור בין התחלואה שממנה סובלת המערערת לבין שירותה במשטרה .
להלן יובאו טעמינו למסקנה זו.
ביהמ"ש העליון מפי השופט ברק ובהסכמת שאר חברי ההרכב, קבע בזמנו בכל הקשור למחלת הטרשת הנפוצה, ברע"א 7207/01 נחום לייזר נ' מדינת ישראל, משרד הביטחון, קצין התגמולים, כדלהלן:
"השאלה המרכזית שנדונה בפני הערכאה הראשונה וועדת הערר הייתה שאלת קיומו של קשר סיבתי בין תנאי השירות הנטענים ובין מחלת הטרשת הנפוצה. בהקשר זה, במישור העובדתי, אומצה חוות-דעתו של המומחה פרופ' שדה שלפיה האטיולוגיה של מחלת הטרשת הנפוצה אינה ידועה כמו גם גורמים חיצוניים המובילים לפריצתה. בית-המשפט המחוזי וועדת הערר קבעו למעשה כי חוות-דעת זו של המומחה מטעם המשיב לא נסתרה על ידי המערער והמומחה מטעמו באופן שיש בו כדי לעמוד בנטל ההוכחה לקיומה של אסכולה רפואית או ברמת ההוכחה הנדרשת בתביעה על-פי חוק התגמולים, והתומכת בטענתו לעניין הקשר הסיבתי בין תנאי השירות ובין פריצת המחלה או החמרתה, אם ברמה הרפואית העקרונית ואם במישור הקונקרטי.....ממילא אין מקום להתערבותנו בה בנסיבות המקרה. כך, הן לגבי אפשרות הגרימה של המחלה וכך גם לגבי החמרתה".
גם אם נקבל את טענת המערערת לגבי אירועים שונים שחוותה במהלך שירותה במשטרה, אין כל אסכולה רפואית התומכת בקביעה שמתח יכול לגרום להתפרצותה של טרשת נפוצה.
לפיכך, הננו מחליטים לדחות את הערעור ומותירים בעינה את החלטת קצין התגמולים שבהתבסס על חוות דעתו של פרופ' שדה דחתה את תביעת המערערת.
