כאבי צוואר עקב שירות צבאי

המומחה השיב ביום 28.1.2019 כי התסמינים המתוארים לגבי ילדותו ובתקופת השרות הצבאי הם תסמינים אישיותיים שלא גורמים לנכות נפשית נוספת, והתובע גם לא היה במעקב או טפול נפשי פרט למסגרת ברה"נ. בתשובות לשאלות הבהרה מיום 24.2.2019 שהופנו אליו על ידי הנתבעת אישר המומחה כי התובע אובחן בבית ספר יסודי כסובל מהפרעת קשב ורכוז עם היפראקטיביות וקיבל ריטלין וכן למד בבית ספר מקצועי בכתה קטנה; כי ידוע על מעורבותו בפלילים מגיל 14 לרבות נהיגה ללא רישיון, גניבת רכב ותקיפת שוטר; כי מגיל צעיר היו לו מפגשים עם קצינת מבחן; כי ידוע על היתנהגות אימפולסיבית מצידו כולל חיתוך שטחי של היד לאורך השנים כחלק מפריקת תיסכול; כי במהלך שרותו הצבאי - שהיה בסך הכול כשלושה חודשים – סבל מקשיי היסתגלות, התקשה להישתלב במסגרת ולקבל מרות, ערק פעמיים ורוב ימי שרותו ישב בכלא; כי בהיותו בצה"ל סבל מרמת תיפקוד נמוכה ומהתפרצויות זעם והתלונן על מצוקה הסתגלותית משמעותית בעלת מאפיינים חרדתיים והתנהגותיים; כי במהלך שרותו הצבאי נימצאו אימפולסיביות, חוסר יכולת התמדה, חוסר יציבות ודפוסים של conduct; כי בעת השרות הצבאי נרשמה הערכה של מצוקה הסתגלותית בעלת מאפיינים היתנהגותיים עקב השרות הצבאי ועקב מבנה אישיותו בעייתי; כי כבר בילדותו נרשמו התפרצויות זעם ונעשו התערבויות טיפוליות; כי בתעוד הרפואי צוינה היתרשמות מנטייה לאגרבציה ומגמתיות וכי התובע חזר לנהוג.

התובע התלונן בפני המומחה על כאבים "קטסטרופאליים 24/7 בעמוד השידרה, המקרינים לגפה הימנית התחתונה בפזור קלסי של L5", לצד כאבי צואר וגפיים עליונות.

...

לאחר שבחנתי טענות הצדדים וחומר הראיות הגעתי למסקנה כי במקרה זה יש לחשב הפסדי שכרו של התובע על בסיס הפחתה מסוימת מגובה השכר הממוצע במשק.

הוא שהה בכלא צבאי ובסופו של דבר שוחרר משירות צבאי בשל חוסר כשירות.

מקובלת עלי הטענה שהתובע מוגבל בעבודה פיסית הדורשת מאמצים ושקיימים לו קשיים פיסיים ונפשיים בהתמודדות עם מסגרות תעסוקתיות, אך, עדיין, קיימות עבודות שאינן דורשות כישורים מיוחדים ומבוצעות בישיבה אותן יוכל לבצע מספר שעות ביום עם הפסקות (כמו, למשל, עבודה במחסן וכיו"ב, ואולי אף עבודה חלקית במספרה אותה ניתן לבצע בישיבה) כך שנכותו התפקודית אינה מלאה.

להלן בקצרה כמה ציטוטים מכל אחת מחוות הדעת הנ"ל לפי תאריכן מבחינה כרונולוגית בחווה"ד (1) (מטעם המשיב) של ד"ר שאול בייט מיום 5.5.13 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "........ידועה עקמת ודפורמציה בע"הש. סבלה כאבי גב עד גיל 15 אולם מאז לא כאובה ועד לארוע המדובר ....עיון בתיקה הרפואי....מעלה כי תלונות של כאבי גב הופיעו כבר בילדותה, מלוות בתאור של מיגבלות תנועה ורגישות גב תחתון בלתי ספציפית. בירור הדמיתי שנערך בהמשך העלה איבחנה של ספומדילוזיס לומברי כגורם אפשרי לכאביה. מלבד זאת נמצא בלט דיסק מותני.....לגבי ע"הש המותני, ברור כי הפרעה מבנית זו היתקיימה גם טרם גיוסה של המבקשת לשירות הצבאי, וכי אין במימצא של בלט דיסק כדי להצביע על תוצאה של חבלה שכן מדובר במימצא שכיח באוכלוסייה הבריאה גם בגיל צעיר זה...בנסיבות אלה אני ממליץ שלא להכיר בקשר בין מצב ע"הש ובין שרותה הצבאי והחבלה מיום 21.9.10". בחוו"ד (מטעם המערערת) של ד"ר דוד הנדל מיום 9.7.14 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....סובלת מכאבי גב כולו אך בעיקר בגב תחתון ובצואר. הכאבים גוברים בהליכה מעבר ל-20-30 דקות. מתקשה בישיבה ממושכת...ע"ש צוארי טווח מלא אך מלווה בסחרחורת בסוף התנועות ובכאב ע"ש מותני. ...מדובר באישה צעירה מאד אמינה שנפגעה בתאונת דרכים קשה מאד לפני כ-4 שנים. בעברה תלונה קצרת מועד על מיחושים בגב התחתון. המיחושים חלפו ועד לארוע לא סבלה מכאבי גב תחתון...אין לי ספק שמצבה עובר לארוע היה תקין דהיינו ללא נכות או מיגבלה. מצבה כיום קשור חד משמעית לארוע התאונתי. אקבע לכן 5% נכות מותנית לפי תקנה 37(2)(ג) עקב מיגבלה מזערית בתנועה וכאב כרוני. לגבי הצואר כאבי צואר כרוניים שהחלו לאחר התאונה, אף הם בעלי משמעות תפקודית". בחווה"ד (2) מגיבה (מטעם המשיב) של ד"ר שאול בייט מיום 1.10.14 נכתב, בין היתר, כדלהלן: ".....לפי תעוד מאת ד"ר סבתו מיום 28.11.06 עולה כי ...סבלה מכאבי גב תחתון מגיל 8 ועד לאחר גיל 16, ואף עברה בדיקת MRI בשל כאבים אלו אשר העלו חשד לקיומו של גידול. אין מדובר בתקופה קצרה של כאבים ואף לא כאב קל וזניח...ובהחלט יש מקום לקשור תלונות שהתמשכו שמונה שנים למצבה כיום. בבדיקתה של המערערת על ידי כמו גם ע"י ד"ר הנדל, ניכר מיעוט ממצאים אובייקטיביים וקושי רב לבסס נכות כהגדרתה בחוק. מימצאי בדיקות ההדמיה אינם תומכים בגורם חבלתי לכאבי הגב. בהיותו ממצא סובייקטיבי לחלוטין, כאב אינו מקובל כגורם לנכות...איני שותף לקביעותיו של עמיתי...הן בקשר למצבה טרם התאונה והן בהקשר לקשר הסיבתי...סובלת מפגימה מולדת ולמצער נרכשת בע"הש אשר אובחנה והייתה תחת טפול שנים רבות טרם לגיוסה לשירות צבאי. ...אין במימצאי הבדיקה וההדמיה כדי לבסס נכות כהגדרתה, ואין בממצאים אלו כדי לקשור תלונותיה בתאונה שעברה וזאת לנוכח תעוד רפואי קודם וברור. אין בתעוד שהובא בפניי כדי להצביע על שינוי מהותי במצבה הרפואי של התובעת במהלך או בעקבות השרות הצבאי...". בחוו"ד מגיבה (מטעם המערערת) של ד"ר דוד הנדל מיום 10.3.16 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....לאור בדיקתה אין ספק שחלה החמרה במצבה ובהיעדר סיבה אחרת להחמרה (לא היה ארוע חבלתי נוסף) יש לקשר את מצבה לארוע התאונתי. מצבה סופי ומתאים ל-10% נכות לפי תקנה 37(2)(3)". בחווה"ד (3) מגיבה (מטעם המשיב) של ד"ר שאול בייט מיום 8.12.15 נכתב, בין היתר, כדלהלן: ".....הפעם נתבקשתי להעריך את הקשר שבין תלונות הצואר ובין שרותה הצבאי והתאונה המדוברת... בבדיקתה במרפאתי הגבלה בכיפוף וביישור הצואר ללא הגבלה ברוטציות ובהטיות לצדדים, אשר לא נמצאה עת בדקתי אותה בשנת 2013 בהקשר לע"ש מותני. אז נימצאו טווחי תנועה מלאים של הצואר ללא כל רגישות וללא הקרנת כאב לידיים. ...מימצאי ההדמיה אינם מדגימים ממצא שיש בו כדי לתמוך בתלונותיה...ואינם מתעדים ממצאים חבלתיים...לאור פער בין מימצאי בדיקתי המכוונת לצואר כיום אל מול בדיקתי לפני כשנתיים בה לא נמצאה כל מיגבלה בהנעת צואר וכן לנוכח סיכום האישפוז במחלקת שקום נראה כי אין בממצאים שהובאו בפניי ובממצאי בדיקתה...כדי לבסס נכות בהקשר לע"ש צוארי ולהסתמנויות שונות הקשורות בהגבלה בו. לאור כל הנ"ל נראה כי אין לקשור סיבתית בין תלונותיה...בגין ע"הש הצוארי ובין תאונת הדרכים שארעה במהלך השרות. בנסיבות אלה אני ממליץ שלא להכיר בקשר בין מצב ע"הש הצוארי ובין שרותה הצבאי ...והחבלות מיום 21.9.2010". דיון לאחר עיון כולל בחוות הדעת הרפואיות של שני הצדדים ובעדות בע"פ של המומחים מטעם שני הצדדים, ועיון בתיקה הרפואי של המערערת , ובעדותה ובטיעוני וסיכומי ב"כ הצדדים בכתב, הננו מחליטים לדחות את העירעור באשר לע"הש המותני, אך לקבל את העירעור באשר לע"הש הצוארי.

...

רקע הערעור שלפנינו הוא על החלטת המשיב מיום 7.7.13 בה קבע הודיע המשיב למערער, בין היתר, כדלהלן: "תביעתך שבנדון נדחתה בהסתמך על תוצאות הבדיקות ומן הנימוקים המצוינים בחוות הדעת הרפואית מתאריך 5.5.13, לפיה הגעתי למסקנה כי אין קשר בין הכאבים בגב התחתון מהם הנך סובלת לבין החבלה בתאונת דרכים מיום 21.9.10 כמשמעותו בסעיף 1 לחוק". דומה היה שהדיון יתמקד אך ורק באשר לפגימה הנטענת בע"הש המותני, אלא שלאור התייחסות המומחה מטעם המערערת ד"ר דוד הנדל במיוחד בחוות דעתו השנייה לכאבי המערערת בצוואר, הופנתה המערערת לבדיקה אצל ד"ר בייט (המומחה מטעם המשיב) ובעקבותיה נתן ד"ר בייט חוו"ד לפיה אין קשר סיבתי בין השירות הצבאי והתאונה מיום 21.9.10 לבין כאבי הצוואר מהם סובלת המערערת.

להלן בקצרה כמה ציטוטים מכל אחת מחוות הדעת הנ"ל לפי תאריכן מבחינה כרונולוגית בחווה"ד (1) (מטעם המשיב) של ד"ר שאול בייט מיום 5.5.13 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "........ידועה עקמת ודפורמציה בע"הש. סבלה כאבי גב עד גיל 15 אולם מאז לא כאובה ועד לאירוע המדובר ....עיון בתיקה הרפואי....מעלה כי תלונות של כאבי גב הופיעו כבר בילדותה, מלוות בתיאור של מגבלות תנועה ורגישות גב תחתון בלתי ספציפית. בירור הדמיתי שנערך בהמשך העלה אבחנה של ספומדילוזיס לומברי כגורם אפשרי לכאביה. מלבד זאת נמצא בלט דיסק מותני.....לגבי ע"הש המותני, ברור כי הפרעה מבנית זו התקיימה גם טרם גיוסה של המבקשת לשירות הצבאי, וכי אין בממצא של בלט דיסק כדי להצביע על תוצאה של חבלה שכן מדובר בממצא שכיח באוכלוסייה הבריאה גם בגיל צעיר זה...בנסיבות אלה אני ממליץ שלא להכיר בקשר בין מצב ע"הש ובין שירותה הצבאי והחבלה מיום 21.9.10". בחוו"ד (מטעם המערערת) של ד"ר דוד הנדל מיום 9.7.14 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....סובלת מכאבי גב כולו אך בעיקר בגב תחתון ובצוואר. הכאבים גוברים בהליכה מעבר ל-20-30 דקות. מתקשה בישיבה ממושכת...ע"ש צווארי טווח מלא אך מלווה בסחרחורת בסוף התנועות ובכאב ע"ש מותני. ...מדובר באשה צעירה מאד אמינה שנפגעה בתאונת דרכים קשה מאד לפני כ-4 שנים. בעברה תלונה קצרת מועד על מיחושים בגב התחתון. המיחושים חלפו ועד לאירוע לא סבלה מכאבי גב תחתון...אין לי ספק שמצבה עובר לאירוע היה תקין דהיינו ללא נכות או מגבלה. מצבה כיום קשור חד משמעית לאירוע התאונתי. אקבע לכן 5% נכות מותנית לפי תקנה 37(2)(ג) עקב מגבלה מזערית בתנועה וכאב כרוני. לגבי הצוואר כאבי צוואר כרוניים שהחלו לאחר התאונה, אף הם בעלי משמעות תפקודית". בחווה"ד (2) מגיבה (מטעם המשיב) של ד"ר שאול בייט מיום 1.10.14 נכתב, בין היתר, כדלהלן: ".....לפי תיעוד מאת ד"ר סבתו מיום 28.11.06 עולה כי ...סבלה מכאבי גב תחתון מגיל 8 ועד לאחר גיל 16, ואף עברה בדיקת MRI בשל כאבים אלו אשר העלו חשד לקיומו של גידול. אין מדובר בתקופה קצרה של כאבים ואף לא כאב קל וזניח...ובהחלט יש מקום לקשור תלונות שהתמשכו שמונה שנים למצבה כיום. בבדיקתה של המערערת על ידי כמו גם ע"י ד"ר הנדל, ניכר מיעוט ממצאים אובייקטיביים וקושי רב לבסס נכות כהגדרתה בחוק. ממצאי בדיקות ההדמיה אינם תומכים בגורם חבלתי לכאבי הגב. בהיותו ממצא סובייקטיבי לחלוטין, כאב אינו מקובל כגורם לנכות...איני שותף לקביעותיו של עמיתי...הן בקשר למצבה טרם התאונה והן בהקשר לקשר הסיבתי...סובלת מפגימה מולדת ולמצער נרכשת בע"הש אשר אובחנה והייתה תחת טיפול שנים רבות טרם לגיוסה לשירות צבאי. ...אין בממצאי הבדיקה וההדמיה כדי לבסס נכות כהגדרתה, ואין בממצאים אלו כדי לקשור תלונותיה בתאונה שעברה וזאת לנוכח תיעוד רפואי קודם וברור. אין בתיעוד שהובא בפניי כדי להצביע על שינוי מהותי במצבה הרפואי של התובעת במהלך או בעקבות השירות הצבאי...". בחוו"ד מגיבה (מטעם המערערת) של ד"ר דוד הנדל מיום 10.3.16 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....לאור בדיקתה אין ספק שחלה החמרה במצבה ובהעדר סיבה אחרת להחמרה (לא היה אירוע חבלתי נוסף) יש לקשר את מצבה לאירוע התאונתי. מצבה סופי ומתאים ל-10% נכות לפי תקנה 37(2)(3)". בחווה"ד (3) מגיבה (מטעם המשיב) של ד"ר שאול בייט מיום 8.12.15 נכתב, בין היתר, כדלהלן: ".....הפעם נתבקשתי להעריך את הקשר שבין תלונות הצוואר ובין שירותה הצבאי והתאונה המדוברת... בבדיקתה במרפאתי הגבלה בכיפוף וביישור הצוואר ללא הגבלה ברוטציות ובהטיות לצדדים, אשר לא נמצאה עת בדקתי אותה בשנת 2013 בהקשר לע"ש מותני. אז נמצאו טווחי תנועה מלאים של הצוואר ללא כל רגישות וללא הקרנת כאב לידיים. ...ממצאי ההדמיה אינם מדגימים ממצא שיש בו כדי לתמוך בתלונותיה...ואינם מתעדים ממצאים חבלתיים...לאור פער בין ממצאי בדיקתי המכוונת לצוואר כיום אל מול בדיקתי לפני כשנתיים בה לא נמצאה כל מגבלה בהנעת צוואר וכן לנוכח סיכום האשפוז במחלקת שיקום נראה כי אין בממצאים שהובאו בפניי ובממצאי בדיקתה...כדי לבסס נכות בהקשר לע"ש צווארי ולהסתמנויות שונות הקשורות בהגבלה בו. לאור כל הנ"ל נראה כי אין לקשור סיבתית בין תלונותיה...בגין ע"הש הצווארי ובין תאונת הדרכים שאירעה במהלך השירות. בנסיבות אלה אני ממליץ שלא להכיר בקשר בין מצב ע"הש הצווארי ובין שירותה הצבאי ...והחבלות מיום 21.9.2010". דיון לאחר עיון כולל בחוות הדעת הרפואיות של שני הצדדים ובעדות בע"פ של המומחים מטעם שני הצדדים, ועיון בתיקה הרפואי של המערערת , ובעדותה ובטיעוני וסיכומי ב"כ הצדדים בכתב, הננו מחליטים לדחות את הערעור באשר לע"הש המותני, אך לקבל את הערעור באשר לע"הש הצווארי.

בה במידה אנו שוללים את טענת המערערת לפיה תורנויות המטבח גרמו או יכלו לגרום למערערת נכות בעה"ש המותני (ואף נוסיף, הצווארי), או החמרת הנכות שהייתה לה באזור גופני זה. באשר לעה"ש הצווארי לגבי עה"ש הצווארי אנו סבורים שיש לקבל את הערעור.

ד"ר הנדל, המומחה מטעם המערערת, ציין שהמערערת סובלת מכאבים כרוניים בצוואר ושיש לכאבים אלה משמעות תפקודית; אנו מקבלים את דעתו בעניין זה. כפי שצויין לעיל, המשיב לא הכיר בקשר סיבתי בין התאונה לבין כאבי הצוואר מהם סובלת המערערת.

אנו סבורים שיש לקבל את הערעור באשר לעה"ש הצווארי למרות שהמערערת לא התלוננה על מיחושים בצוואר לאחר התאונה.

לפיכך, ובהיעדר עבר רפואי משמעותי באשר לעה"ש הצווארי ובהתחשב במנגנון הפגיעה במערערת בתאונת הדרכים הקשה מיום 21.9.10, אנו מקבלים את ערעור המערערת לגבי עה"ש הצווארי אך דוחים את הערעור לגבי עה"ש המותני מהטעמים שהובאו בגוף פסה"ד. הואיל והערעור התקבל בחלקו ונדחה בחלקו, אין צו להוצאות, כל צד יישא בהוצאותיו הוא.

תאונה זו, לטענת המערער, גרמה לו לנכות נשוא העירעור; ביום 18.2.08 המערער השתחרר מהשרות בצה"ל; את התביעה נשוא ערעור זה הגיש המערער ב-24.4.10;תביעה זו נדחתה ע"י המשיב; מונחות בפנינו חוות דעת של 2 מומחים כדלהלן: מטעם המערער- חוו"ד של ד"ר אברהם ארסבן מיום 16.1.14; מטעם המשיב- שתי חוות דעת של ד"ר נחשון שזר: האחת מיום 3.2.12 והשנייה באה בתגובה לחוות דעתו של ד"ר ארסבן; להלן, בקצרה, כמה ציטוטים מכל אחת מחוות הדעת הנ"ל לפי סדר הגשתן מבחינה כרונולוגית: בחוות הדעת מטעם המשיב, של ד"ר נחשון שזר מיום 3.2.12, נכתב, בין היתר כדלהלן: "....מר הלוי סבל מכאבים ממושכים בצואר ובגב התחתון בעקבות תאונה בדצמבר 2000. לאחר התאונה במרץ 2005 לא נרשמו כאבי גב תחתון בכלל אלא רק שנתיים מאוחר יותר. בבדיקה במיון נרשמה תלונה על כאבי צואר ולאחר מכן הוא חזר לשירות ולא התלונן על כאבי צואר במשך למעלה מחצי שנה. בבדיקות שנעשו לאחר שהחל להתלונן שוב על כאבי צואר, נרשם שנצא טווח תנועה מלא. לא ראיתי בתיק הרפואי תלונות על כאבי צואר או גב תחתון בחמש השנים האחרונות. לאור כל זאת, ניתן להסיק שלא נגרם נזק כלשהוא לע"ש צוארי או מותני בתאונת הדרכים במרץ 2005, ולכן אין להכיר בין מצבו כיום והתאונה הנ"ל; לא בגרימה ולא בהחמרה". בחוות הדעת מטעם המערער, של ד"ר אברהם ארסבן מיום 16.1.14 , נכתב, בין היתר כדלהלן: ".....עיינתי בחוות דעתו של ד"ר נחשון שזר מיום 3.2.12. בחוות דעתו מציין שמר הלוי אמנם ניחבל בצואר ובגב התחתון בשנת 2000 בתאונת דרכים, אך גם מציין שהכאבים חלפו ועד שנת 2005 לא סבל מכאבים בצואר ובגב התחתון. הווה אומר, שתלונותיו של מר הלוי החלו לאחר תאונת הדרכים שקרתה לו בשנת 2005. כל הבירור נעשה לאחר התאונה משנת 2005. יש לציין שמר הלוי שירת ביחידת גולני, כולל טרונות קשה ומסעות כומתה. לכל הדיעות שירות ביחידה קרבית כגון גולני מצריך כושר גופני גבוה על מנת לבצע פעילויות פיזיות קשות שנדרשות במסגרת שרותו. לא ייתכן שאת תלונותיו בנוגע צואר ולגב תחתון, ד"ר נחשון מייחס לתאונה משנת 2000 ולא לתאונה משנת 2005." בחוות דעת מגיבה מטעם המשיב, של ד"ר נחשון נכתב, בין היתר כדלהלן: עמיתי ד"ר ארסבן כותב בחוות דעתו שאינו מבין כיצד אני טוען שתלונותיו של מר הלוי אינן קשורות לתאונה משנת 2005, שכן כל הבירור נעשה לאחר התאונה משנת 2005.

ביום 30.1.02 למשל התלונן המערער על כאב גב וצואר בעקבות התאונה מיום 18.12.00.

...

אנו מקבלים את האמור בחוות דעתו הכתובה של ד"ר שזר בה ציין את תלונות המערער לאחר התאונה הראשונה לגבי כאבי צוואר וגב תחתון, כאשר לאחר התאונה משנת 2005 לא היו תלונות דומות .

בה במידה אנו מקבלים את האמור בחוות דעתו המגיבה של ד"ר נחשון בה התייחס לממצאי הדיקת ה-CT שעבר המערער בשנת 2012 וקבע: שמדובר בבדיקות שנעשו כשבע שנים לאחר התאונה ולכן עולה מיד שאלת הרלוונטיות לתאונה;.

לעניין זה העיד ד"ר שזר ואנו מקבלים את חוות דעתו גם בנקודה זו שכאביו של המערער ולא קשורות לשום תאונה.

בנסיבות אלה הננו דוחים את הערעור; אין צו להוצאות, כל צד יישא בהוצאותיו הוא; חברי הוועדה חתמו על עותקים נפרדים של ההחלטה.

התובעת טוענת, כי לאחר השרות הצבאי, נרשמה ללימודים לקראת המבחן הפסיכומטרי, אך כתוצאה מהתאונה, הכאבים בצואר ובגב מהם היא סובלת, ואשר מלווים אותך לאורך כל שעות היום והלילה, לא איפשרו לה להתרכז ולהתמקד בלימודים.

...

בנסיבות העניין, לאור גילה ותפקודה של התובעת, קביעות המומחה וההשלכות הקלות ביותר של הנכות על תפקודה, אני סבורה כי יש להעמיד את הפיצוי על שיעור גלובלי נמוך מהחישוב האקטוארי הנ"ל. ראו לעניין זה למשל ת.א. (שלום פ"ת) 36611-04-19 פלוני נ' קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים [פורסם בנבו] (18.6.2021), שם הוערך הפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד בשיעור של מחצית מהחישוב המלא לתובע שנפגע כקטין, שנכותו התפקודית נקבעה בשיעור של 14.5%.

בנסיבות המפורטות לעיל ובשיקלול מלוא הנתונים, אני קובעת כי הפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד, לרבות הפסדי פנסיה, יעמוד על סכום גלובלי של 120,000 ₪.

לאור כל האמור, בהתחשב בקביעות המומחה להעדר צורך בטיפולים בעתיד, בהעדר ראיות להוצאות מטעם התובעת לעבר, ובעובדה שהתובעת זכאית להוצאותיה מקופת החולים, ומנגד, בהתחשב בכך שאולי נגרמו לתובעת הוצאות מסוימות בגין נסיעות לטיפולי הפיזיוטרפיה שעברה בסמוך לאחר התאונה, שלא נשמרו בגינן קבלות, אני פוסקת לתובעת פיצוי גלובלי לעבר בלבד, בסכום של 1,000 ₪.

המומחה הבהיר כי אנשים לא מתלוננים על הגבלה אלא על כאב וכי בעובדה שהתובע היה בצבא מכונאי טנקים אין כי ללמד שלא הייתה כל מיגבלה (עמ' 9, שורות 29-33), אישר כי לאחר התאונה משנת 2014 לא היה ממצא פתולוגי (עמ' 10, שורה 2), אם כי לטענתו בלטי הדיסק הקיימים כיום גם הם אינם ממצא פתולוגי (עמ' 10,שורה 15).

עוד יש לקחת בחשבון כי התובע אכן צעיר בראשית דרכו, היה בן 24 בעת התאונה (ובנגוד לטענות הנתבעת) לא ניתן לומר כי הוא מי שכבר קבע את עתידו בשוק התעסוקה (גם אם בעת שרותו הצבאי עבד באותה חנות בה הוא עבד בעת התאונה).

יש לזכרו כי הנכות בגין כאבי צואר הנה נכות "התקפית", יהיו ימים בהם היא תגביל ויהיו ימים בהם היא כלל לא תשפיע.

...

לסיכום, אני קובע, כי הנכות הרפואית כתוצאה מהתאונה הינה 7.5%, כאשר 2.5% נכות נזקפים לחובת התאונה הראשונה.

לאור גילו הצעיר של התובע ולאור העובדה שהתובע כבר מרוויח שכר שדי קרוב לשכר הממוצע במשק, הנני מקבל את טענת התובע ולצורך החישוב תילקח בחשבון הכנסה של 10,500 ₪.

הנזקים בהתאם לכל האמור לעיל הנני פוסק לתובע את הנזקים הבאים:- כאב וסבל – יש מקום לפיצוי בשיעור 15,000 ₪ (בין אם לפי נכות רפואית של 7.5% או לפי תקנה 2(ב)).