כאבי גב וחבלה מתאונה וקרנה לרגל

ראוי לציין הרישום של ד"ר רוזנטל 10.10.16 – "הוסבר כי בדיקות הדימות שפירות ואינן מסבירות סתמיניה". התלונה הראשונה על כאב גב תחתון והקרנה לרגל שמאל הנו 4.9.16 ד"ר נוביק, ללא כל אזכור על ארוע חבלתי/תאונתי כלשהוא או בעבודה (וזאת בהשוואה לארוע 9.1.14 "ד"ר נוביק – אתמול נפלה בעבודה, ניחבלה ברגל ימין, יד ימין, כתף ימין..." בו פנתה יום למחרת הארוע בעבודה לרופא מטפל).

...

יוצא אפוא, שהמומחה מבסס קשר סיבתי רפואי גם אם על דרך החמרה קלה וכי אין ספק כי על בית הדין להכיר באירוע כתאונת עבודה.

אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחוות הדעת, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, כפי שיבואר להלן.

בנסיבות אלה ובשים לב למעמדה של חוות דעת המומחה/היועץ הרפואי מטעם בית הדין, ולאור מסקנות המומחה, דין התביעה להידחות.

המומחה סבר שמתיקו הרפואי של התובע עלה כי התאונה הייתה ביום 21.7.19 ולא ביום 1.7.19, ומכל מקום חיווה דעתו שלאחר התאונה, התובע המשיך להתלונן על כאבי גב והקרנה לרגל ימין ועל כאבים באגן.

ואולם, קיומו של אי כושר לעבודה אינו תנאי לקיום "נזק פיזיולוגי", שכן ביטוח נפגעי עבודה מזכה גם בריפוי ובשיקום, ועל כן הזקקות לטפול רפואי או שקומי, אף ללא אי כושר לעבודה, מהוה "נזק פיזיולוגי". גם החמרה זמנית וחולפת בליקוי רפואי קיים מקיימת את דרישת "הפגיעה הפיזיולוגית". אכן, המומחה נותן ביטוי לעמדתו כי מדובר בתאונה קלה, שלא הותירה סימני חבלה בבדיקת ההדמייה.

...

הנתבע סבור שממכלול הראיות לא עולה בהסתברות העולה על 50%, כי אי הכושר ביום 11.7.19 הינו "עקב" התאונה.

המומחה אף מפנה לרישום מטיפול פיזיוותרפיה מיום 22.10.19 לפיו התובע "לא הרגיש כלום בהתחלה". עם זאת, מכלול הקביעות הרפואיות הכלולות בחוות דעתו - קרי: העלייה המשמעותית בפניות לטיפול רפואי לאחר התאונה אשר מבססת לשיטת המומחה את המסקנה כי חלה החמרה, ולו זמנית, בכאבי הגב של התובע עקב התאונה, וכן אישור יום אחד של אי כושר עקב התאונה - מבססות את המסקנה כי התמלא יסוד "הפגיעה הפיזיולוגית". טענת הנתבע לפיה המומחה אישר יום אחד של אי כושר "מחמת הספק", אינה נראית לבית הדין.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

כך, עיון בתיקו הרפואי של התובע מעלה קיומן של תלונות של התובע על כאבי גב במהלך השנים לרבות חבלה בע"ש שדרה מותני משנת 1997; תאונה מיום 25.2.01 - נפילה ממדריגות ופגיעה בגב תחתון ורגל ימין; דיווח מיום 20.7.01 על חבלה בגב תחתון בעקבות התאונה משנת 2001; בדיקה 26.8.01 באיזור גב תחתון – עדות לפריצת דיסק בין L5-S1; כאבי גב תחתון בקע דיסק L5-S1משנת 2003; דיווח מיום 26.7.03 על החמרה ניכרת בעקבות התאונה משנת 2001; דיווח משנת 2005 על כאבי גב תחתון; תאונת עבודה מיום 21.1.08 של נפילה מגובה 3 מ' ובעקבותיה כאבים בגב תחתון שמקרינים לרגליים בתנועות ומאמץ; מימצאי CT L5-S1 משנת 2008; תלונות נוספות על כאבי גב תחתון והקרנה לרגל ימין בעקבות התאונה משנת 2008; דיווח מיום 12.2.12 על חבלה חדשה בגב תחתון מיום קודם, והחמרה בכאבים.

...

לטענת הנתבעים המסקנה הסבירה היא כי מלוא המסמכים הרלוונטיים לא עמדו לנוכח עיני הוועדה נוכח קביעתה בדבר העדר רישומים, ויש למנות מומחה מטעם בית המשפט שיחווה דעתו על הקשר בין הנכות שנקבעה לתאונה מושא התביעה.

הנתבע, מנגד, טוען כי אין לאפשר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. לטענתו, די בכך שנכתב כי הועדה עיינה במסמכי התובע כדי ללמד כי מלוא המסמכים, גם אלה עליהם הצביעו הנתבעים, עמדו בפניה בעת קביעת הקשר הסיבתי ושיעור הנכות שנקבעו לתובע.

נוכח כל האמור, יש לכל הפחות לומר שקיימת אי-בהירות ביחס למהות החומר הרפואי בעניינו של התובע שעמד בפני הועדה.

נוכח כל האמור, אני מקבלת את הבקשה.

אני מחליטה למנות מומחה רפואי בתחום האורתופדיה שיחווה דעתו בשאלת הנכות שנותרה לתובע מהתאונה.

רק בביקור במרפאה ביום 9.4.14 ולאחר שקבל את תוצאות בדיקת ה-CT בה אובחן שהוא סובל מבקע דיסק, קישר התובע את הפגימות בגבו לתאונת עבודה, עד אז לא הזכיר כל סיבה לכאבים בגבו, לא חבלה, לא הרמת משקל ולא טען לכל קשר לתאונה.

בטופס התביעה שהוגש על ידי התובע מיום 29.4.14 (נ/1) ובטופס בל 250 (נ/2) תיאר התובע את הארוע באופן הבא: "בזמן סידור המחסן ובעת הרמת ארגזים נתפס הגב התחתון עם אי יכולת לקום והקרנה לרגל שמאל". בתצהיר טען התובע: "תוך שאני מרים 2 ארגזים ומתחיל ללכת לכיוון המחסן, הרגשתי לפתע כאב חד בגב ועקב כך, השתייה נפלה מידי עלה ריצפה ומיד נפלתי גם אני וצרחתי מכאבים". בחקירתו טען התובע, כי כשהרים את הארגזים הרגיש "קנאק", זרק את הארגזים, התיישב על הריצפה ולאחר מכן, קם והלך לביתו (עמ' 7 ש' 22-28).

...

אין אנו מקבלים טענה זו כהסבר לגרסאות הרבות מאחר שרוב הגרסאות וההתנהלות בתיק זה לרבות טופס התביעה, הודעת התובע והמסמכים הרפואיים הם ממועדים מוקדמים יותר מהתאונה הנטענת בחודש יוני 2014.

לאור האמור אנו מורים על דחיית התביעה כבר בשלב זה מבלי הצורך למנות מומחה רפואי.

למרות התוצאה אליה הגענו, החלטנו לא לחייב את התובע בהוצאות.

האם יש קשר סיבתי בין הארוע התאונתי מיום 26.4.17 לבין הפנייה לרופא ביום 27.4.17 או בקשר לטפול רפואי אחר שניתן למר אמסלם בסמוך לאחר הארוע התאונתי? "כמפורט בתעוד הרפואי, לתובע הופעת כאב גב עם הקרנה לרגל שמאל החל מיום 26.4.17, כאשר יום למחרת מתעד רופא המשפחה 27.4.17 ד"ר אופק "מאתמול כאב גב תחתון וישבן עם הקרנה לרגל שמאל". רק ב 4.6.17 (6 שבועות לאחר הארוע) נרשם בביקור ד"ר קפלן כי מדובר בהחמרה לאחר ארוע בעבודה, זאת כאשר בביקורים רבים אצל רופא המשפחה, אישפוז במחלקה אורתופדית וטפול במרפאת כאב עד מועד זה, אין כל אזכור לארוע תאונתי.

] "6. בהתאם לפסיקה, על מנת שארוע תאונתי יוכר כפגיעה בעבודה נידרש כי הארוע התאונתי גרם, בין מיד ובין לאחר מכן, לפגיעה פיזיולוגית באדם [דב"ע (ארצי) שם/0-96 המוסד לביטוח לאומי – וייל, פד"ע יב' 225 (1981); עב"ל (ארצי) 16221-03-11 המוסד לביטוח לאומי – ראמי חרמון (28.6.2012)]. אובדן כושר העבודה, אפילו אם הוא תולדה של כאב בלבד, הוא בגדר פגיעה פיזיולוגית כאמור (עניין חרמון). כמו כן נפסק כי נוכח העובדה שביטוח נפגעי עבודה מקנה גם זכות לריפוי ולשיקום, בגדרן של חבלות שיביאו להכרה ב'תאונה' כב'תאונת עבודה' יבואו לא רק חבלות שהביאו לאובדן כושר עבודה אלא גם אותן חבלות שהצריכו ריפוי ושקום, ועל כן "גם הזקקות לטפול רפואי כתוצאה מתאונה מספיקה לצורך הכרה בתאונה כב'תאונת עבודה', ואין חובה כי המבוטח יהיה זכאי לדמי פגיעה דוקא על מנת שהתאונה בה נפגע תוכר ככזו" [עב"ל (ארצי) 20974-01-16 קלרה שמורק – המוסד לביטוח לאומי (24.1.2017)].

...

המוסד טען כי לאור תשובות ההברה הנוספות של המומחה יש לדחות את הערעור.

הכרעה לאחר שבחנו את כלל חומר התיק ואת טענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר – הערעור מתקבל.