כאב כתאונת עבודה: נזק או חבלה

המסגרת המשפטית סעיף 79 לחוק מגדיר את המונח "תאונת עבודה", כדלהלן: "'תאונת עבודה' – תאונה שארעה תוך כדי עבודה ועקב עבודתו אצל המעביד או מטעמו [...]". הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: מחד גיסא, גורם או מחולל ומאידך גיסא, נזק או פגימה.

בתוכניה שצרפה התובעת לתצהירה אכן מופיע כי בין השעות 18:30 – 19:00 תערך "היתכנסות ושיחת פתיחה עם אחראית קבוצה" באשר לסתירה לה טען המשיב על כך שהתובעת הייתה עם ילדיה בחדר האוכל של המלון, הרי שבעדותה הבהירה כי החלה להרגיש את הכאבים לאחר התאונה, קרי, הנפילה במדריגות, כאשר נכנסה לחדר האוכל עם ילדיה ובשלב זה ביקשה להתפנות לשם קבלת טפול רפואי (ראו פרוטוקול הדיון, עמוד 9, שורות 1-27).

...

לאור כל האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי יש להכיר בהשתלמות שבמהלכה נפגעה המערערת ברגלה השמאלית כ"פעילות נלווית" לעבודת התובעת וכפועל יוצא מכך, הרי שיש מקום להכיר בתאונה זו כ'תאונת עבודה'.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

בנסיבות העניין, הנתבע ישלם לתובעת בגין הוצאות משפט סך של 6,000 ₪, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

הנתבע הכיר כתאונת עבודה בפגימות: כאבי צואר וגב תחתון.

אין בידנו לקבל את טענת הנתבע כי אין מדובר כאן בקשר ישיר אלא עקיף שכן אלו פגימות שארעו במהלך התאונה ולא בשלבים מאוחרים יותר: בקשר לאמור נזכיר, כי בבוא פקיד התביעות, כמו גם בית הדין, להכריע בשאלה אם יש להכיר בפלוני כמי שניפגע ב"תאונת עבודה", עליו לבחון אם היתקיימו שלושה משתנים: "ארוע חצוני בעבודה, חבלה או נזק המתרחש פתאומית (להבדיל ממצב תחלואתי) וקשר סיבתי בין השניים" [עב"ל 171/06 מנחם זיטלני – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 19.2.07); דב"ע נב/ 88-0 קופטי כמאל – המוסד לביטוח לאומי, דב"ע כט (1) 169 (21.9.95), להלן: עניין קופטי כמאל].

...

הכרעה לאחר שעיינו בחוות הדעת ובתשובות המומחים לחוות הדעת, בחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

מצאנו את חוות הדעת מנומקות וחד משמעיות ואנו מאמצים אותן.

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

לדבריה, חזרה לעבודתה כשהיא סובלת מכאבים.

דיון והכרעה הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדירות את המונח "תאונת עבודה" כדלהלן: " 'תאונת עבודה' – תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו..." הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: מחד גיסא, גורם או מחולל ומאידך גיסא, נזק או פגימה.

...

לאחר שעיינו בכתבי טענות הצדדים וצרופותיהם, בתצהירים מטעם התובעת ולאחר ששמענו את העדויות ושקלנו את מכלול הטענות בכתב ובעל פה – שוכנענו כי יש מקום לקבל את גרסת התובעת, והגענו לכלל מסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל על שכמה להוכיח את האירוע הראשון ואולם בכל הנוגע לאירוע השני, הרימה התובעת את הנטל להוכיח כי האירוע אירע לה תוך כדי עבודתה ועקב עבודתה אצל המעסיק.

עדות התובעת עשתה עלינו רושם מהימן ושוכנענו כי בדרכה להסעת האחיות מעדה על אבן קטנה.

משגרסת התובעת לא נסתרה ומשגורם חיצוני הוא שהביא למעידתה, מצאנו כי הרימה את הנטל להוכיח שמדובר באירוע תאונתי שאירע תוך כדי הליכתה לעבודה.

ביום 10.6.2019 הנתבע דחה את תביעתה של התובעת: "...מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתנו, שניגרם ארוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך. לחילופין, אף אם יוכח ארוע, מהתייעצות רפואית עולה, כי מדובר במחלה ניוונית הקיימת שנים רבות ואין כל קשר סיבתי בינה לבין הארוע הנטען. הארוע הנטען לא גרם לכל שינוי במצב הרפואי ולא נגרם כל נזק פיזיולוגי נוסף..." ר' נספח לכתב התביעה.

הלכה פסוקה היא כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא.

ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה ועל התובע להוכיחה (ר' דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד פד"ע ל"א 241).

בהקשר זה נקבע כי: "על מנת להכיר בכאבי גב כתאונת עבודה, על המבוטח להוכיח שהיה מאמץ בלתי רגיל או ארוע פיזי מיוחד בעבודה שניתן לקשור להופעתם; כדוגמת הרמת משא כבד ממה שהמבוטח רגיל להרים או הרמת משא תוך תנועה סיבובית לא נכונה" (ר' עב"ל 338/96 המוסד - יוסף עובדיה, פד"ע לו 213, 230).

...

מנגד הנתבע טוען כי דין התביעה להידחות מאחר והתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את תביעתה.

משכך שוכנענו כי מחומר הראיות עולה כי אכן יש לקבל את גרסת התובעת לאירוע התאונה מיום 20.9.2018.

אשר על כן, שוכנענו כי התובעת הוכיחה את תביעתה.

משכך התביעה מתקבלת ועל הנתבע לפעול לתשלום דמי הפגיעה לתובעת.

דיון והכרעה: הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדירות את המונח "תאונת עבודה" כדלהלן: "'תאונת עבודה' – תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו..." בהתאם לפסיקה תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: מחד גיסא, גורם או מחולל ומאידך גיסא, נזק או פגימה.

· בביקור רפואי מיום 27.12.20 ציין התובע ב"סיבת הפניה" כדלקמן (ר' עמ' 37 לתעוד רפואי שהוגש לתיק ביום 2.2.22) (הדגשים אינם במקור י.א): "כאבים בשרירים וכתף ימין, עבודה פיזית קשה." השהוי הרב בפנייה לטפול רפואי - רק ביום 18.1.21, כ-14 ימים מאז הארוע הנטען, מעורר ספק ביחס לקשר הסיבתי, ובפרט לאור דברי התובע לרופאה המטפלת בו במסגרת אותו הביקור (ר' עמ' 34 לתעוד הרפואי שהוגש לתיק ביום 2.2.22): "מלין על כאבים מזה כחודש ימין בערך בכתף ימין, ללא הגבלה בתנועות המפרק, ללא חסר NV, ללא סיפור של חבלה או טראומה לאזור, לא נטל משככי כאבים" לאור הדברים מצופה היה כי התובע, יציין בפני הגורם הרפואי דבר הארוע הנטען, אך התעוד כאמור מלמד אחרת.

...

לאחר שמיעת עדות התובע שהיתה עדות יחידה מטעמו, ושקלתי את מכלול טענותיו לרבות תצהירו – הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת תביעתו, ועל כן מצאתי כי אין מנוס מדחיית התביעה; ונבאר מסקנתי.

מסקנה זו עומדת בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה בתיק עבל (ארצי) 6017-07-21 יצחק עובדיה נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 14.8.22, פורסם בנבו) (הדגשים אינם במקור י.א): "היינו, כאשר מבוטח חש כאב בלא סיבה נראית לעין - דוגמת נפילה, החלקה, תנועה שלפי ניסיון החיים עלולה לגרום כאב, וכיו"ב "תקלות" בלתי מתוכננות ובלתי צפויות שניתן להבחין בהן ומהוות את "הגורם המחולל" - אין ראשית ראיה המצדיקה להניח "כי הנזק הפיזיולוגי אכן נגרם מ"תאונה", ולא כתוצאה של תהליך תחלואי ממושך שרק בא לידי ביטוי סימפטומטי ברגע נתון" (עב"ל (ארצי) 13853-06-15 נעמה מור יוסף - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (2.9.18) - פסיקה שעסקה אמנם בסעיף 150 לחוק שעניינו דמי תאונה, אך בהקשר זה נסמכה על פסיקה שעסקה בסעיף 79 לחוק).

סוף דבר: התביעה נדחית.