הבנק טען כי על הנתבע לפרוע את חוב החברה לבנק מכח חתימתו על כתב הערבות אשר מעולם לא בוטל; כי משאין מחלוקת בין הצדדים שכתב הערבות נחתם על ידי הנתבע, מהווה כפירתו בתוקפה של הערבות טענה של הודאה והדחה, ולפיכך נטל הראיה בדבר תוקפה של הערבות מוטל על כתפי הנתבע; כי טענת הנתבע מהוה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב; וכי הנתבע הוא שביצע הלכה למעשה את כל הפעילות בחשבון הבנק בשם החברה והוא אף בעל העניין היחיד בה, ולפיכך אינו ערב יחיד מוגן כמשמעותו בחוק הערבות.
המסמך עליו מסתמך הנתבע, אותה הודעה לערב, מבהירה שוב כי כתב הערבות שנחתם אינו מוגבל בסכום וכי הערבות תחול על חיובים עתידיים ללא הגבלת סכום, תוך שצוין כי יתרת חוב הלווה הנוכחית הינה בסך 10,000 ₪-זאת ותו לא.
ומודגש שוב בהודעה זו: "למותר לציין שהסכום שהינך ערב לפרעונו עשוי להיות גבוה לאין ערוך מהסכום הנ"ל וזאת משום שהנך ערב לאשראים ולשירותים בנקאיים שהבנק עשוי לתת ללווה בעתיד או אף בסמוך לתאריך הודעה זו, כאמור בסעיף 1 לעיל."-ודומה כי הדברים מדברים בעד עצמם.
יתירה מכך, ברור כי הנתבע הוא זה ששלט בחברה ובפעילותה באופן בלעדי, הוא היה בעל המניות העקרי, המנהל ובעל זכות החתימה היחידי, ואין טוב ממנו להכיר את ההסכמים, הפעולות החשבונאיות ויתר העניינים הכרוכים בניהול חשבון הבנק של החברה, והדבר עולה מפעולות שביצע במהלך השנים לרבות "מיחזור" הלוואות החברה מפעם לפעם.
...
גירסתו של הנתבע בנוגע לנסיבות הביטול לא נמצאה מהימנה, וקשה לקבל את טענותיו כי הבנק המשיך ונתן לחברה אשראי במסגרת החשבון ללא שהיו לו כל בטוחות, ודוקא העובדה שבמהלך השנים קיבלה החברה הלוואות ללא צורך בערבים או בטחונות תומכת יותר במסקנה כי הבנק התיחס אל כתב הערבות כאל מסמך תקף, ואני קובעת כי כתב הערבות לא בוטל וכי הנתבע ערב לחובות החברה.
מכל האמור לעיל עולה המסקנה כי הנתבע חתם על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לחובותיה של החברה, והטענה בדבר הגבלת הסכום-נדחית.
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענות הנתבע בכל הנוגע לתקפות כתב הערבות, להקף הסכום הנערב ולפטור בשל אי משלוח הודעות.
