יתרת חוב בלתי נפרעת בחשבון בנק עבור חשבון בנק

ביום 9.3.20 הגישה התובעת בקשה משלימה בצרוף תדפיסי חשבון בנק עבור ששת החודשים הקודמים למועד הגשת הבקשה ורכוז יתרות מחשבון הבנק.

למבקשת קיימת יתרת חוב בבנק בסך כ- 8,000 ₪ שאינה מצליחה לפרוע אותה וכן קיימים חובות נוספים בגינם מקבלת המבקשת מכתבי התראה בטרם נקיטת הליכים כנגדה.

עוד נטען, כי בנגוד להצהרת המבקשת, כי קיימת לה יתרת חוב בבנק בסך 8,000 ₪, הרי שמעיון בתדפיסי חשבון הבנק עולה, כי נכון ליום 3.3.20 למבקשת יתרת חוב בבנק בסך 5,553.59 ₪ בלבד.

...

בתקנה 12 לתקנות האגרה נקבעו שני תנאים מצטברים למתן פטור מתשלום אגרה, אשר ביניהם מתקיימת זיקת גומלין, ואשר הוכחת התקיימותם מוטלת על מבקש האגרה, כדלקמן (ההדגשות הוספו, א.נ.): "(ב) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית הדין שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית הדין שהליך מגלה עילה, רשאי בית הדין לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה..." לאחר עיון בבקשה, בכתב התביעה ובתגובת המשיבה, על כל נספחיהם, מצאתי, כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולפטור את המבקשת מתשלום האגרה.

המבקשת תשלם את אגרת בית הדין עד לא יאוחר מיום 19.8.20, אחרת התביעה תימחק.

טענתו המשפטית של התובע נסמכת על סעיפים 54, 55(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן "חוק החוזים") הקובעים (בהתאמה): "שניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם חייבים יחד ולחוד"; "שניים שחייבים יחד ולחוד, רשאי הנושה לידרוש את קיום החיוב, כולו או מקצתו, משניהם כאחד, או מכל אחד מהם בנפרד, ובילבד שלא ייפרע יותר מן המגיע לו". כך מבקש התובע לפרוע את יתרת ההלוואה בתוספת הריבית מהנתבעת.

בהסכם החליטו הצדדים על חלוקת הרכוש ביניהם, כמפורט בהסכם ובין השאר קבעו כדלקמן: סעיף 28 להסכם: "הבעל לבדו אחראי להחזר ההלוואה שנטל מבנו, מר אוהד בסן, לצורך רכישת הדירה וחוב זה ישולם ע"י הבעל בלבד, לרבות מתוך חלקו בלבד בתמורת מכר הדירה..." סעיף 30 להסכם מתייחס לחברת "תפנית הפקות" אשר הייתה בבעלות המנוח במסגרת זאת התחייבה הנתבעת לפרוע את ההלוואה הקיימת בחשבון הבנק שנלקחה עבור תפנית, כעולה מהמסמכים שהוצגו, הנתבעת אכן פרעה הלוואה זו. כמו כן ישנה הצהרה של הנתבעת כי היא מוותרת על כל דרישה שנתנה לחברת "תפנית הפקות". מהאמור לעיל למדים, כי הנתבעת, מעת לעת, נתנה הלוואות לחברת "תפנית הפקות". הצדדים הצהירו בסעיף 30(ג): "הצדדים מצהירים ומסכימים כי מלוא עסקי ההפקות של הבעל ובכלל כך חברת תפנית הנם בבעלות הבעל בלבד, והאשה מנגד אינה אחראית לחובותיהם והיא אינה זכאית להכנסות מן העסקים הללו." סעיף 32: "הצדדים מסכימים, כי למעט הזכויות אשר הוסדרו לעיל באופן ספציפי, יתרת הזכויות והחובות מכל מין וסוג, הרשומים ע"ש מי מהצדדים או יהיו רשומים ע"ש מי מהצדדים – יהיו של אותו צד בלבד, בשלמות, ולצד השני לא תהא כל דרישה ו/או תביעה ו/או טענה ביחס לרכוש של רעהו." התובע הביא עדותו של אחיו מר יואב בסן.

...

על פניו יש ממש בטענה זו, כפי שצוין לעיל, אך משום שלא קיים הסכם הלוואה חתום המחייב את הנתבעת בהחזר ההלוואה ו/או למצער לא הוכח לכאורה כי יש מסמך מסוג אחר הקושר את הנתבעת להחזר ההלוואה, דינה של טענה זו להידחות.

ראה ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 151 (2003): "האיסור 'להרחיב חזית' עיקרו בכך שבעל-דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי-הטענות, אלא אם כן נענה בית-המשפט לבקשתו לתקן את כתבי-טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, המפורש או מכללא." סוף דבר בשים לב לאמור לעיל, ממארג העדויות והראיות המונחות בפני מורה כי יש לדחות התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות הדיון בסך 5,000 ₪ כולל מע"מ. לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות לטובת יואב בסן מקבל הודעת צד ג'.

הגב' טוני כהן, רפרטנית אשראי בסניף הבנק בו היתנהל חשבונה של חברת שטרן ומי שטיפלה בחשבון הבנק של שטרן במועדים הרלונטיים (ראו; עדותה בעמ' 16 שו' 6, 18), הבהירה בתצהירה שהבנק נתן תמורה מלאה לשטרן עבור השיקים באשראי ישיר שניתן כנגד הפקדת השיקים, בניכיון חלק מהשיקים וכן בהלוואות שניתנה לשטרן כנגד השיקים כבטוחה וכי במועד הפקדת השיקים יתרת חובה של שטרן לבנק עלתה על סכום השיקים.

עצם מתן אשראי למשיכת יתר בחשבון, על אף קיומו של חוב, מהוה אף היא תמורה בת ערך בעד שיק, גם אם מועד פרעונו טרם הגיע (ראו; ע"א 2790/07 בנק דיסקונט לישראל נ' מרדיכיוב (פורסם בנבו, 23.3.2009); רע"א 2115/00 מיה תבליני החיים ירושלים בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 1.5.2000)).

הגב' כהן הבהירה שלבנק לא נימסרו מעולם פרטי העיסקאות בין שטרן ללקוחות והעובדה שעד לשנת 2019 כל השיקים של הנתבעת שהופקדו בחשבונה של שטרן בבנק ניפרעו, לא נתנה לבנק סיבה לחשוש שהשיקים מושא התביעה לא ייפרעו.

...

את טענת הנתבעת להיעדר עילה משלא נטען בכתב התביעה לקיומו של חוב של שטרן לבנק, אין בידי לקבל.

אין בידי לקבל את הטענה.

מהראיות שבפניי שוכנעתי שהבנק אוחז כשורה בשיקים.

סוף דבר מכל האמור, התביעה מתקבלת במלואה כנגד נתבעות 1-2, אשר יחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 533,250 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (26.2.2019) ועד למועד התשלום בפועל.

עוד טענו התובעים כי הנתבע ביקש להמתין עם הפקדות השקים מחשש שיחזרו בהיעדר פרעון משום שטרם הפקיד כספים בחשבונו בבנק מבלי שהזכיר כלל כי מדובר בשקים מזויפים או כאלה שנגנבו ממנו.

בפועל העביר אותו אבו קאעוד לחשבון הבנק רק תשלום עבור שיק אחד בלבד מתוך כל השיקים שגנב.

המסכת העובדתית העולה מטענות התובעים היא כי התובעת 1 קיבלה את השקים מהנפרעת לשם פרעון יתרת חוב בכרטסת הנהלת החשבונות שנוצרה בגין סחורה שסופקה לה. מעיון בפני השקים ניתן להסיק בודאות כי השקים נימסרו לתובעת 1 כשהם ריקים משם הנפרע ויש בכך לפגוע באחיזתם כשורה של התובעים בשקים מאחר והשקים נימסרו לא שלמים לידיהם (ראה ע"א 2010/05 (מחוזי ת"א-יפו) שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן (מיום 1.2.06).

...

המסקנה הבלתי נמנעת היא כי לא צלח בידם של התובעים להרים את הנטל להראות כי הנתבע אכן חתם על שקים 1 ו 3.

לא שוכנעתי בטהירות המסירה של השקים לתובעת 1 בנסיבות המסתברות ולא שוכנעתי כי אכן ניתן ערך בתום לב (יסודות שאין מחלוקת כי הוכחתם מוטלת על התובעת בהעדר אחיזה כשורה בשקים).

אשר על כן, הנני דוחה את התביעה כולה ומחייבת את התובעים לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 6,000 ₪.

עובר להעמדת ההלוואה על סך של 20,000 ₪ והחתימה על כתב הערבות, עמדה יתרת החוב בחשבון השוטף של מר זורגר על סך של 38,500- ₪ (ראו היתרה ביום 19.03.2019 כעולה מדפי החשבון – נספח ב' לתצהירו של מר חדידה מנהל הסניף).

עוד קודם שחלפו 14 יום ממועד מתן ההלוואה והחתימה על כתב הערבות, הפקיד מר זורגר בחשבון הבנק המחאה על סך של 20,000 ₪ (ראו ההפקדה ביום 01.04.2019 כעולה מדפי החשבון – נספח ב' לתצהירו של מר חדידה מנהל הסניף), אלא שהבנק לא פרע באמצעותה את ההלוואה, שכן החשבון השוטף עמד בחריגה ממסגרת האשראי, ולכן הסכום שהופקד שימש להקטנת החוב השוטף של מר זורגר בחשבון הבנק.

היות שאין חולק שהמחאה על סך של 20,000 ₪ לא נמשכה מחשבון הבנק במועדים הסמוכים לחתימה על כתב הערבות, אזי מר זורגר נידרש להסביר בחקירתו הנגדית עובדה זו, והוא השיב (ראו עמ' 32 לפרוט' ש' 31): "אני לא זוכר כרגע פרטים של צ'ק כזה או אחר." ב"כ הבנק עמד על קבלת הסבר, ולכן מר זורגר נישאל בעיניין זה שנית, שאז הוא השיב (ראו עמ' 33 לפרוט' ש' 7 - 17): "ש. בכל זאת בתצהירך לא רשמת שזה עבור דלק או עבור משהו אחר אמרת שאמור לצאת צ'ק של 20,000 ₪ אתה עומד מאחורי האמור בתצהיר?

...

היות שאין חולק, שהמחאה כאמור לא נמשכה מן החשבון, ולא ניתן לומר שלמר חדידה ניתנה הנבואה, כך שיכול היה לומר מראש איזה המחאות אמורות להיפרע מן החשבון של מר זורגר, אזי המסקנה המתבקשת היא שמר עמר לא אמר אמת בעדותו בעניין זה. גם מר זורגר לא אמר אמת בעדותו הראשית שעה שהצהיר, כי ""היות ואמור היה לצאת לי מהחשבון צ'ק ע"ש 20,000 ₪..." (ראו בסעיף 5 לתצהירו).

לפיכך יש לדחות את טענותיו של מר עמר גם בעניין זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע את סכום התביעה 117,922 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על-פי חוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 15,000 ₪.