לעניין התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות שלפיו על התובענה הייצוגית להיות "הדרך היעילה וההוגנת" להכרעה במחלוקת, נידרש בית המשפט לשקול את היתרונות והחסרונות שבניהול התביעה כייצוגית, בהשוואה לניהול תביעות נפרדות או צירוף תובעים, ואף לחלופות אחרות הקבועות בדין המינהלי והפלילי.
...
לטענתו, משלא טענה המשיבה כי המחיר הנמוך בו היא מספקת שירותיה ללקוחות שאינם מחויבים בשירות האיתור מגלם מחיר הפסד, אזי בהעדר השונות יש להגיע למסקנה, כי איתוראן גובה מלקוחותיה ה"שבויים" מחיר הגבוה בעשרות אחוזים מלקוחותיה שאינם מחויבים ברכישת מערכת איתור, בגין אותו השירות, וזאת בניגוד לדין ותוך הפרת האיסור על בעל מונופולין לגביית מחיר מופרז.
לסיכום, הוכח כי לקוחות השימור מהווים כ- 5% מכלל לקוחות איתוראן ואין בהנחת מחיר הניתנת לפלג לקוחות כה קטן כדי להוות בסיס להשוואת מחירים ולקביעה כי המחיר אותו גובה איתוראן מכלל לקוחותיה הנדרשים לשירותי איתור הוא מחיר בלתי הוגן, על בסיס השוואתי זה.
כפי שציינתי לעיל, המבקש לא ערך השוואת שוק לא לשוק הישראלי וגם לא לשוק הזר.
בהינתן תוצאה זו, עת לא הרים המבקש הנטל המוטל עליו בשלב הראשון, כדי להביא אותי לכלל מסקנה כי המבקש הניח תשתית ראיתית לכאורה לקביעה כי איתוראן גובה מחיר מופרז מלקוחותיה, אין כל צורך לעבור לבחינת השלב השני, בחינת הוגנות המחיר.
)
סיכום
לאור כל האמור לעיל, בהעדר תשתית ראייתית לכאורה אשר תצדיק ניהול התובענה כייצוגית ראיתי לנכון לדחות הבקשה.
