ישראל כהמרחב החוקי לבירור תביעות

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 25279-12-16 רשות מקרקעי ישראל נ' תורגמן ואח' תיק חצוני: תיק עזר בפני כבוד השופט אמיר לוקשינסקי-גל תובעת רשות מקרקעי ישראל נתבעים 1. יריב תורגמן 2. זהבית תורגמן 3. י.ת. קלמנטינה שיווק בע"מ 4. סמדר כהן ב"כ התובעת: עוה"ד אריה חגי וקארין זאבי ב"כ הנתבעים: עו"ד גיא יפרח פסק דין

אולם העברת הזכויות לא אושרה על ידי התובעת, לאחר שהתובעת הודיעה כי התברר לה, שהנתבעת 4 העבירה את החזקה במקרקעין לנתבע 1, וכי הוא או מי מטעמו, הקימו על המקרקעין מבנים ללא היתר, ועושים בהם שימוש עסקי ללא רשות התובעת, כדלקמן: "מבנה 3" - מבנה איסכורית בשטח של 1,000 מ"ר המאושר כמבנה חקלאי סככה ליבולים חקלאיים על פי תכנית מאושרת משנת 2007.

...

למעלה מן הנדרש יצוין כי הנתבעים לא טענו מעולם כי טיפול בתוצרת חקלאית שאינה גדלה במקרקעין ושאינה מגודלת על ידי החברה (כפי שהוכח שמבוצע במקרקעין במקרה דנא) עשויה להיכלל במסגרת הגדרת "שימוש חקלאי". לכן, אין צורך לדון בטענה זו. מכל מקום, אף אם היה צורך לדון בה, היא הייתה נדחית.

הפועל היוצא של המסקנה האמורה בדבר החזקה שלא כדין הינו, כי יש להיעתר לצו כלפי הנתבעים 1 ו- 3 לסילוק ידם ולסילוק ידו של כל אדם אחר מטעמם, מהמקרקעין (יוזכר כי הנתבעים 1-2 כבר אינם מתגוררים במקרקעין, ולפיכך לנתבעת 2 אין זיקה כיום למקרקעין – ראו גם פסקה 31 להלן) ובהתאם, להיעתר לצו בדבר השבת מצבם של המקרקעין לקדמותם, בטרם מסירת החזקה שלא כדין.

סוף דבר על יסוד כלל הטעמים המפורטים לעיל, התביעה מתקבלת בעיקרה, וניתנים בזאת הסעדים הבאים: צו עשה המורה לנתבעים 1 ו- 3 או מי מטעמם לפנות ולסלק את ידם מהמקרקעין, וכן להשיב את המקרקעין למצבם טרם כניסתם אליהם, שנעשתה ללא קבלת הסכמת התובעת.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 61526-01-17 קסוס נ' משטרת ישראל ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת רחלי טיקטין עדולם תובע אורן קסוס ע"י עו"ד מיכאל דיין ו/או יהונתן רבינוביץ נתבעים 1. משטרת ישראל 2. זאב רובינשטיין ע"י פרקליטות מחוז דרום, עו"ד חמו פסק דין

די גם בעדותו של התובע לגבי אותו סיכסוך ובהודעות הוטסאפ שהוגשו בעיניין זה. התובע טוען כי עד היום לא בוצע הבירור המעמיק שהיה צריך לבצע, אולם אין לשכוח כי מיד לאחר האירועים החלה התכתבות משפטית בין הצדדים, הנו פנייה של התובע במכתב דרישה ולאחר מכן הגשת תביעה.

...

זכותו הלגיטימית לנקוט גם הליך משפטי, אולם לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכל המסמכים בתיק, ושקלתי את טענותיהם, אני מוצאת, כאמור לעיל, כי התובע לא זכאי לפיצוי בגין לשון הרע, בגין האירועים נשוא התביעה.

לסיכום דין התביעה להידחות.

מאחר ומהעדויות שעמדו לפני עלה כי מי שהיו מעורבים מטעם הנתבעת באירוע סברו בדיעבד שהיה נכון לעשות את הדברים אחרת, וראו למשל עדותו של הנתבע לפיו היה אולי כדאי להשתמש במילים "בירור יחב"מ" במקום "בעיית יחב"ם", וראו עדותו של מר יקיר סויסה לפיה צלצל להתנצל בפני התובע על האופן בו נמסרה ההודעה, החלטתי שהדחייה תהיה ללא צו להוצאות.

ברי, כי האכסניה הראויה לבירור טענות בדבר מחדלי חקירה והשפעתם על ההליך הפלילי היא שלב הכרעת הדין.

לתביעה מסור שיקול דעת מקצועי רחב בסוגיות שונות הנוגעות להליך הפלילי על כל שלביו, החל מהחקירה, דרך הגשת כתב האישום וכלה בשלב העירעור, כשהתערבות בשקול דעת הרשויות תיעשה במשורה ובמקרים חריגים ונדירים בלבד, כאשר ההחלטה הנדונה לוקה בחוסר סבירות קצוני (ראו לעניין זה, דבריו של כב' השו' י' עמית בסעיף 8 בבג"ץ 8814/18 אמסלם נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (27.01.2019), וכן ראו סעיף 5 לפסק דינו של כב' השו' י' עמית בבג"ץ 199/18 טובים נ' מדינת ישראל (20.03.20 18)).

...

האם יש מקום להיעתר לבקשת הנאשמת לפסיקת הוצאות משפט לפי סעיף 80 לחוק העונשין התשל"ז- 1977, (להלן: "חוק העונשין","החוק"), לאחר שבית-המשפט הורה על ביטול כתב האישום כנגדה לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ"), כעתירת המאשימה ובהסכמתה, זו השאלה העומדת לפתחי.

לאחר שבחנתי את הבקשה בהתאם לקווים המנחים ולשלוש הקטגוריות הכלליות שנקבעו בפסיקה להבניית שיקול דעת בית-המשפט באשר לעילה זו (ראו לעניין זה, ע"פ 7235/16 כהן נגד מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.02.2018), מצאתי באשר לקטגוריה הראשונה שעניינה נסיבות הנוגעות להליך המשפטי, כי החל מהשלב שבו התיק נקבע להוכחות הדיונים בתיק זה התנהלו בקצב משביע רצון, תוך שניתנה לנאשמת שהייתה מיוצגת כל העת ע"י בא כוחה לנהל את הגנתה כדבעי; באשר לקטגוריה השנייה שעניינה טיב הזיכוי, הרי שאין המדובר בזיכוי "קלאסי" אלא בביטולו של כתב האישום שאינו מבוסס על קביעה פוזיטיבית כי הנאשמת לא ביצעה את העבירה שיוחסה לה בכתב האישום (ראו עניין זה, ע"פ 2366/03 עסאף ואח' נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (01.12.2014), אלא בהחלטת המאשימה בהסכמת הנאשמת לחזרה מכתב אישום בטרם שמיעת הראיות בתיק.

יוצא אפוא, כי בעניינה של הנאשמת לא התקיימו נסיבות אחרות המצדיקות זיכויה ומשכך, עניינה אינו חוסה בגדר העילה השנייה המזכה נאשם שזוכה (או שכתב האישום בוטל כנגדו בהסכמת הצדדים), בפיצויים והחזר הוצאות.

סוף דבר ומכל הטעמים שנמנו לעיל, הנני מורה על דחיית הבקשה.

המערערת הגישה תביעה נגד שתי הוועדות וכן נגד עיריית נתניה ומדינת ישראל, להטבת נזקיה הנטענים.

(ב) מעילה בת-עוולה לא תצמח תביעה; אשם תורם-אף שנטענו טענות הגנה בנושאים אלה על-ידי הועדות המשיבות, מן הראוי שטענות אלו תתבררנה על-ידי הערכאה הראשונה.

...

(5) חובת הזהירות: ס י כ ו ם-מצאנו איפוא, ששלוש הפרשיות העובדתיות שבענייננו (גובה הבניין, שטחי הבנייה ובצוע הפיקוח) מקימות חובת זהירות, מושגית וקונקרטית, של שתי הוועדות המשיבות.

כמוהו אף אני סבור, כי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה והוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה הן המשיבות הראויות, וכי הן חבות חובת זהירות למערערת.

השופט ש' לוין: לדידי, יש לדחות את הערעור בעילת הרשלנות, ככל שהוא מתייחס לחישוב השטח הבנוי, ולקבל אותו בעילה זו, ככל שהוא מתייחס לגובה הבניין.

בית משפט השלום רמלה תא 1639/02 סוזאן פורטל אפריקה ישראל להשקעות בע"מ פסק דין

לאחר קבלת הדירה התברר לתובעת כי בדירה קיימים מטרדי רעש מחדר המכונות המצוי מתחת לדירה, מיטרדי ריח מחדר האשפה המצויה מתחת לדירה וכן מיטרדי רעש ממכוניות איסוף האשפה, הבאות לאסוף את האשפה בשעות הבוקר המוקדמות.

בכתב התביעה טענה התובעת כדלקמן: 1) הנתבעת מכרה לה דירה עם ליקויי רעש וריח, שלא ניתן היה לגלותם קודם לכן; 2) מיטרדי הרעש עולים על הערכים הקבועים בחקיקה; 3) מיטרדי הריח הינם מחדר האשפה, הריחות עולים דרך חלון המטבח וחודרים משם לכל הבית; 4) על הנתבעת לסלק את המטרדים; 5) הנתבעת התרשלה בתכנון הדירה; 6) הנתבעת לא הזהירה את התובעת אודות המטרדים לפני רכישת הדירה.

...

אשר על כן, סבור אני שיש לפצות את התובעת בסך 37,000 דולר ארה"ב, שערכם ליום הגשת התביעה מגיע לסך 156,510 ₪.

לאור התקופה הארוכה בה נאלצה ותיאלץ התובעת לסבול את מטרדי הרעש והריח, סבור אני שסכום זה אותו תובעת התובעת בגין נזק שאינו נזק ממון הינו סכום סביר.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן: 1) את הסך 200,000 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה מיום הגשת התביעה (12.3.02) ועד ליום התשלום בפועל; 2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 3) שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.