ירידה מרכב בזמן טעינה ופריקה של סחורות

עוד הצהיר כי ביצע עבודה פיזית של העמסה ופריקת סחורה כבדה מהמחסן למשאית ומהמשאית לנקודת החלוקה תוך כיפוף הגב באופן חוזר ונשנה עשרות פעמים ביום.

מה הן התנועות החוזרות ונשנות עליה וירידה? חד משמעית בעצם אתה מייחס לעליה וירידה מהרכב לא מהרכב, מהפעולה, בהעמסת סחורה, לכופף את הגב ולהרים וגם בפריקה, אני פחות מייחס למה שהגעתי מהרכב, הפעולה הפיזית מהעבודה זה מה שגרם לי" (עמ' 9 לפ' ש' 9-16).

כמו כן , התובע העיד ועדותו לא נסתרה כי גם בעת פריקת המוצרים ללקוח נידרש להרמת המוצרים מהמכונית ללקוח.

...

משמדובר בחבילות השונות במשקלן גודלן נפחן ותוכנן , עסקינן בביצוע פעולות שונות ומגוונות שלא היו בהן תנועות חוזרות ונשנות על כן , לא ניתן לבחון את ליקוי התובע על פי תורת המיקרו טרומה ויש לדחות את התביעה.

עם זאת אנו סבורים כי לאור אופי עבודת התובע ועדותו אשר לא נסתרה, הרמת המשקלים הנזכרים לעיל במשך 4 שעות בתוך המפעל ובמשך כשעה נוספת בממוצע בעת פריקה אצל לקוחות החברה, מלמדת כי הונחה תשתית עובדתית על פי תורת המיקרו טראומה.

סוף דבר מששוכנענו כי התובע הניח תשתית עובדתית לבחינת פגיעתו על פי תורת המיקרוטראומה, ימונה מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין הפגימה ממנה סבול הוא בגבו ובין תנאי עבודתו.

דיון והכרעה בטרם אדרש לדיון מעמיק בנושא החבות אציין כי עיקר המחלוקת מתייחס לשאלה, האם מדובר בתאונה המהוה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד, שכן לטענת הנתבעת מדובר בתאונה שארעה בזמן טעינה ופריקה של סחורה כשהרכב עומד - שימוש שהוחרג מתחולת חוק הפלת"ד. סעיף 1 לחוק הפלת"ד מגדיר את המונח "תאונת דרכים": "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי;" החוק מוסיף ומגדיר, מהו אותו "שימוש ברכב מנועי", המהוה רכיב בהגדרתה הבסיסית של תאונת הדרכים:מיום 8.1.1985 תיקון מס' 5 ס"ח תשמ"ה מס' 1129 מיום 8.1.1985 עמ' 16 "נזק גוף" – מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שיכלי; לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתיפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע בעת ארוע תאונת הדרכים; "שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד.

...

לטענת ב"כ הנתבעת המלומד, נסיבות התאונה אינן מקיימות עילת תביעה לפי חוק הפלת"ד, ומפנה לפסק דין רעא 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, וטוען כי נפילה במהלך קשירת מטען אינה בגדר תאונות דרכים, ולכן יש לדחות את התביעה.

ב"כ הנתבעת טוען כי התובע הוכר כנפגע עבודה ולכן אינו זכאי להוצאות וכל הוצאותיו זכאי לקבל מהמל"ל הן לעבר ולעתיד, ואין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה. לידידי מקובלת עליי טענת ב"כ הנתבעת באשר להוצאות רפואיות, לאור הוראות חוק הביטוח הלאומי ותקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), התשכ"ח-1968, מאחר והתאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, זכאי התובע לקבל החזר מהמוסד לביטוח לאומי, בגין הוצאותיו הרפואיות שנגרמו לו עקב התאונה.

אני מקבל את טענת ההגנה ומעמיד את הניכוי בשיעור 53,148 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים דלעיל לרבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.4% ובניכוי מל"ל כחוק.

העובדה כי הירידה מהרכב הייתה חלק מהתהליך הכולל של הפריקה, אין בה כדי לאיין קביעה זו. ברובד העקרוני, כפי שנקבע בעיניין אוסם, העובדה כי הפעולה במהלכה נפגע התובע היא במסגרת שימוש שנופל תחת החריג של טעינה ופריקה לא מוציאה את אפשרות קיומה של דרך שימוש אחרת מוכרת, במקרה שלפנינו – ירידה מהרכב.

אמנם באותו מקרה הוצאת הסחורה מהמשאית הסתיימה, אך פעולת הפריקה לא הסתיימה והיה צורך בעוד שלב נוסף לסיום הפעולה – נעילת הדלת האחורית או סגירתה.

...

בשים לב למהות פגיעתו של התובע, שבמהלכה נגרם לו שבר ביד ודרש את השמת ידו בגבס, ולטיפולים הרפואיים להם נדרש, אני סבור כי יש לפסוק כאב וסבל בשיעור של 17,000 ₪.

נוסף על כך אני סבור כי יש לפסוק פיצוי בגין עזרת צד ג' והוצאות בסכום גלובלי של 5,000 ₪ - סה"כ 22,000 ₪.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,800 ₪ בתוספת הוצאות (לרבות אגרה) ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,200 ₪.

ארוע התאונה ניכנס בגדר החריג של "טעינה ופריקה" מאחר וארע כתוצאה מפריקת הסחורה, ומשכך אינו מהוה ת"ד וכפועל יוצא אינו ניכנס בגדרי חוק הפלת"ד. אין מדובר בירידה כפי שנטען ע"י הנתבעות, אלא ב"נפילה" מהרמפה עצמה במהלך פריקת סחורה שטרם הסתיימה.

למשאית נשוא התביעה שימוש רב תכליתי, האחד לצורך נסיעה (ייעוד תחבורתי) והשנייה פריקה וטעינה של סחורה באמצעות דופן הרמה.

כלומר, פעולת הפריקה והטעינה כורכת בתוכה שימוש מוכר אחר כגון: ירידה מהרכב, ומכאן שיחול החריג "טעינה ופריקה" בשל היותו חלק מרצף פעולות שהוביל בסופו להובלת סחורה לחנויות.

...

גם טענותיו המשפטיות של ב"כ התובע מקובלות עלי ולכן הנני קובע שהתאונה הנדונה אינה נכללת בהגדרת "תאונת דרכים". למעלה מן הצורך אוסיף גם נקודת מבט של מדיניות שיפוטית ראויה: הפסיקה ראתה בחוק הפלת"ד מעין "חוק סוציאלי" הבא להיטיב עם נפגעי תאונות דרכים (במיוחד בכל הקשור להעדר צורך בהוכחת אשמה או רשלנות מצד ה"פוגע") ו"לפזר את הנזק" בכלל הציבור.

סבורני שבמצבים שכאלו אין כל מקום "למתוח" את חבל הגדרת "תאונת הדרכים" שבחוק מעבר להגיון הבריא (common sense).

משכך ולאור כל האמור לעיל, הטענה המקדמית של הנתבעת, צד ג' וצד ד', נדחית בזאת והנני מחייב כל אחת מהן בהוצאות בסך 5,000 ₪ ללא קשר לתוצאות המשפט.

זאת ועוד, מר יאסין מסר גרסה מנוגדת לחלוטין לגירסת התובע 2 ולפיה הוא בכלל לא היה ברכב בזמן המקרה אלא הוריד סחורה וירד לסדר בחנות אז שמע בום, גרסה בלתי סבירה, אין בה הסבר למוקדי הנזק ברכב התובעת והיא סותרת את טענת התובע אשר אושרה בעדות יאסין כי הוצע לתובע לתקן את הרכב במוסך ע"ח הפוגע (בפרוטוקול בעמ' 7).

בעוד הנתבע טען כי מסר את הרכב ל"בדיקה", העדים העידו כי הרכב שימש את יאסין לשבוע והוא השתמש בו לעבודתו לרבות פריקה וטעינת סחורה וברי כי לא מדובר בפעולות לצורך קניה ומכירה.

...

הגרסה לפיה הרכב נמסר למכירה אינה עולה בקנה אחד עם העדות לפיה אותו יאסין השתמש ברכב לעבודה במשך כשבוע ובסופו של דבר כלל לא רכש את הרכב ולא הוצגה כל ראיה לעסקת המכירה אשר כלל לא התגבשה.

כמפורט, מדובר בגרסה עמומה ובלתי ברורה ולכך יש להוסיף כי גרסתו של יאסין ביחס לנסיבות המקרה סותרת את גרסת התובע אשר הותירה רושם חיובי ועולה בקנה אחד עם הנזק ואף את עדותו של יאסין כי אביו הציע לתקן את רכב התובע במוסך אך התובע סרב ללכת לאותו מוסך מאחר ולא סמך ידו על תיקון במוסך זה. לכך יש השלכה על מהימנות הגרסה כולה אשר ממילא נסתרה בעדות יאסין כי הוצע לתקן את רכב התובע במוסך מסוים אך התובע לא הסכים לתקן במוסך זה. מאחר ודין הטענה כי רכב הנתבע חזר לאחור לכביש להתקבל, הרי דין התביעה להתקבל, תוך ייחוס אשם תורם לא מקים אחריות לתובע הנוסע ברכב בשעות חשיכה בכביש צר, בשיעור 12%.

הנתבע ישלם לתובעים סך 16,801 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין מהגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.