ירידה בשמיעה עקב רעש מנוע

משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק – "1. עפ"י האמור בסעיף 84 א (א) לחוק הביטוח הלאומי, תנאי ראשוני להכרה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה הוא, שהירידה בשמיעה נגרמה עקב חשיפה לרעש.

כאמור, הנך טוען לירידה בשמיעה עקב עבודה במשאיות שלא קיימות היום ואף אם אכן נחשפת לרעש באותה עבודה, בשל הזמן הרב שחלף, אין באפשרותי כיום להוכיח את תנאי החשיפה.

כאשר נישאל התובע, בחקירתו הנגדית, אודות הרעש אליו נחשף כתוצאה מהנסיעה על המשאיות השיב – "אין לי את המכשירים לבדוק את הרעש. אין לי את האפשרות לבדוק. אני בסה"כ נהג. שלחו אותי לעבודה ונסעתי". ולשאלה כיצד ידוע לו כי המשאית עליה נסע מפיקה יותר מ- 85 דציבל, השיב – "כשאת נוסעת על משאית ישנה שיש לה הגבלת מהירות ואין מזגן באוטו ומן הסתם את פותחת חלונות, הרעש הוא יותר גדול. ההוכחה הנצחית לכך היא ששלחתם אותי לפרופ' מטעמכם לבדיקת שמיעה ויש לי נזק בשתי האזנים בלתי הפיך". כאשר נישאל התובע האם יש לו הוכחה לנטען בתצהירו, בדבר הגברת עוצמת הרעש באמצעות המעצור, השיב – "כנהג מקצועי אני יכול להגיד לך שיש מגביל מהירות למשאית, שהמהירות לא עוברת את ה- 85, הרעש הוא יותר גדול כי המנוע רוצה לנסוע ולא נותנים לו את האפשרות. מגבילים אותו". ולגבי הוכחות לנטען בתצהירו בדבר הרעש המופק ממערכת השינוע, הבהיר – "אין לי את המדידות אבל יש לי את העובדה שדואר ישראל העביר את כל השינוע מפאת הרעש שהוא עושה לשכנים לצדו האחורי של הבניין". בהמשך חקירתו הנגדית אישר התובע שמשנת 1995 הוא אינו חשוף לרעש במשאית אלא לרעש השינוע בלבד כאשר הוא היה בשינוע 6 עד 8 שעות ביום.

...

טענה זו דינה להידחות.

בנסיבות אלה, שוכנענו כי התובע לא עמד בתנאי הסף הקבוע בסעיף 84א(א)(1) לחוק.

סוף דבר – התביעה נדחית.

ביום 23.7.18 דחה הנתבע את תביעת התובע להכיר בירידה בשמיעה כ"פגיעה בעבודה" וזאת בנימוק: "על פי האמור בסעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי, תנאי ראשוני הכרה בירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש, כפגיעה בעבודה, הוא שכושר השמיעה בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאזניים. תדירויות הדיבור הן – 500, 1000, 2000 הרץ לשניה. תנאי זה אינו מיתקיים בתביעתך, ועל כן, לצערנו, עלינו לדחות את תביעתך" כנגד החלטה זו עותר התובע בתביעתו זו. מטעם התובע העידו הוא עצמו ומר דן שמח (להלן: מר שמח).

אשר לטענה כי מכונות אחרות עושות רעש באתר הבנייה – מינהלי התובע הסכימו שציוד מנועי עושה רעש ואולם לדבריהם "אני לא מכיר סביבה רועשת מידי בפרויקטים. יש נקודות זמן שיש רעש יש חציבות וקידוחים ... יש מצב של רעש, אנשים מתרחקים לא צריך להיות שם כל זמן. לא נכון שהמפקח צריך להיות שם כל הזמן" (עדות מר דגן עמ' 30 ש' 20-25 לפרוטוקול).

...

יתרה מזו, מר דגן ציין במפורש כי "לא נראה לי שליד כל קלונאס עמד והסתכל לא הגיוני" (עמ' 28 ש' 14 לפרוטוקול).

בנסיבות אלה, לא מצאתי שהתובע הרים את הנטל להוכיח כי נחשף בעבודתו לרעש מזיק כהגדרתו בחוק, ודין תביעתו - להידחות.

הנתבע, דחה את תביעת התובע במכתבו מיום 22.07.2019 בנימוק, כי לא מיתקיים בתובע התנאי להכרה בירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש כפגיעה בעבודה, בו נרשם כי מבדיקות הרעש שנערכו במקום עבודתו, נמצא כי התובע לא נחשף במהלך עבודתו לרעש העולה על המותר לפי סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה.

התובע טוען כי במהלך עבודתו היה חשוף באופן ממושך לרעש מזיק בזמן שהייתו במטבח שניגרם ממכשירים שונים כגון: מדיח כלים גדולים, ונטות תעשייתיות גדולות, מכונת שטיפה, מנועי מקררים, אקדח קיטור מים לניקוי עגלות, מעבדי מזון וזאת בנוסף לרעש כלי המטבח.

...

ביום 14.6.21 דחה הנתבע את תביעת התובע להכיר בירידה בשמיעה כ"פגיעה בעבודה" וזאת בנימוק: "על פי סעיף 84(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי תנאי להכרה בירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש כפגיעה בעבודה הוא, שכושר השמיעה בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

רחוק מכל מנועים מהכל, כשאני יוצא פיזית לעבודה אז זה אחר אני חשוף לכל הדבר הזה".

...

לעמדתו, משדין התביעה ביחס לליקוי השמיעה, להידחות אין מקום לדון בטענת הטנטון וממילא לא מתקיימים התנאים לעילת הטנטון שכן התובע לא פירט את פניותיו לטיפול רפואי בעניין זה, לא הצביע על תלונות חוזרות ונישנות וגם מעדות התובע עולה כי תלונות הטנטון הן לאחר שהתובע חדל לעבוד ברעש מזיק.

משכך, אין צורך לבחון את עמידתו של התובע ביתר תנאי סעיף 84א לחוק, וכן את טענתו בענין הטנטון, ודין תביעתו להידחות.

אשר על כן, התביעה נדחית.

...