ירידה בשמיעה עקב הרמת משקלים כבדים

כמפורט בפרוטוקול הועדה, הועדה שמעה את תלונות המערער מפי באת כוחו כדלקמן: "מדובר באדם עם ליקוי ב-2 הידיים מקבל זריקות בידיים, סובל מנירופאטיה רעד, הזריקה עוזרת לו לפתוח את האצבעות, הומלץ לו ניתוח והוא מפחד. דברים נופלים מהידיים, עבד 22 שנה כמלגזן במגה עד ההחמרה המשמעותית במצבו, מ-2015 לא עובד. בן 64 היום. לא יודע קרוא וכתוב בעברית, גר באשדוד ונוסע לעבוד באשקלון. יש בעיות באוזניים הוא לא שומע טוב, סובל מכאבי ראש וסחרחורות, ירידה בזכרון, הוא רושם כל דבר כי לא זוכר דברים, יש תכיפות במתן שתן, סוכרת עם אינסולין, מצבו הרפואי וגם השופט התרשם שבמצבו אינו מסוגל לעבוד ... השליטה בעברית והשכלה לא יכול לעבוד בעבודות שהוצעו לו, לא יכול להיות קופאי בחניון, נוהג בסביבות הבית, הבית באשדוד, מתקשה ללכת, לשבת הרבה.

מר גילבוב סובל ממספר ליקויים רפואיים כולל בגב התחתון, בכפות הידיים, בצואר, ובגין ליקויים אלה הנ"ל מוגבל בהרמת משא כבד בעבודה פיזית מאומצת.

בגין ליקוי השמיעה מוגבל בעבודה המצריכה תיקשורת בינאישית ממושכת (יש לציין שבמהלך הראיון בועדה הנ"ל ענה לכל השאלות ולא התקשה בשמיעתו, לא הרים קולו ולא ביקש לחזור על השאלות).

...

בפסק הדין שניתן בערעור שהגיש המערער על ההחלטה מיום 5.6.2018, שהתברר בהליך שמספרו ב"ל 38067-09-18, גליבוב – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 15.5.2019) (להלן: "פסק הדין המחזיר"), נקבע כדלקמן: "1. נוכח הסכמת הצדדים אני מורה כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) באותו הרכב על מנת שתדון באובדן כושר עבודה ותבחן את השפעת מגבלותיו הרפואית והנפשיות של התובע על מסוגלותו לבצע עבודות כפי שפורטו בהחלטת הוועדה מיום 5.6.18, בשים לב למכלול הפגימות מהן סובל המערער לתרופות ולטיפולים שהוא נוטל.

] דיון והכרעה: מקובלת עלי עמדת המשיב כי דין הערעור להידחות מהנימוקים שאפרט מיד: בענייננו התכנסה הוועדה מכוח פסק דין מחזיר, ובהתאם סמכויותיה של הוועדה מוגבלות להוראות פסק הדין המחזיר מכוחו התכנסה.

על יסוד כל אלה מסכמת הוועדה כי היא איננה מקבלת את המסקנה באותו רישום על אובדן כושר עבודה מלא.

סוף דבר הערעור נדחה.

היועץ ערך למערער בדיקה קלינית וקבע לו נכות בשיעור 25% בגין ליקוי שמיעה, לפי פריט ליקוי 72(1)(ו)(6) מיום 1.12.19.

הועדה דנה במנומק בליקוייו הרפואיים של המערער וקבעה, כי מבחינת הליקוי הלבבי המערער מסוגל לעבודה ללא מאמץ גופני ניכר, ללא הליכה ממושכת וללא הרמת משאות כבדים.

הועדה נתנה משקל להשכלתו של המערער, בעל שני תארים אקדמיים; גילו המתקדם; עברו התעסוקתי וניסיונו המקצועי.

...

דיון והכרעה בערעור כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

לנוכח כל האמור, לא שוכנעתי שנפל פגם משפטי בפעולת הוועדה.

בנסיבות העניין לא מצאתי מקום או צורך להידרש לשאלה האם מדובר בטעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור, שכן בסופו של יום שוכנעתי שדין הערעור להידחות לגופו.

סוף דבר לנוכח כל האמור, הערעור נדחה.

בתאריך 12.10.20 נדחתה התביעה לעניין הליקוי בשמיעה מן הנימוק, כדלקמן: ״אנו מביאים לידיעתך, כי תביעתך להכרה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה שהוגשה ביום 26.2.20, נדחית מהנימוקים שלהלן: על פי סעיף 84א (א)(2) לחוק הביטוח הלאומי, תנאי להכרה בירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש, כפגיעה בעבודה, הוא שכושר השמיעה בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

עוד טוען התובע, כי חלק ניכר מעבודתו דורש מאמץ פיזי, הרמת משאות כבדים, ביצוע עבודות חשמל עם ידיים מונפות מעלה, אשר פגעו עם השנים בכתפיו.

באשר לתביעה לעניין הירידה בשמיעה וטינטון אנו סבורים שיש לדחות את התביעה וזאת משום שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח כי נחשף לרעש מזיק בתקופות שבמחלוקות.

...

טענות הנתבע התובע לא הוכיח תשתית עובדתית לפגיעה בידיים ובכתפיים על דרך המיקרוטראומה, ועל כן דין התביעה להידחות.

באשר לתביעה לעניין הירידה בשמיעה וטנטון אנו סבורים שיש לדחות את התביעה וזאת משום שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח כי נחשף לרעש מזיק בתקופות שבמחלוקות.

בנסיבות אלו אנו מורים על מינויו של מומחה בתחום האורטופדי בלבד שיבחן האם הפגימות שאירעו לתובע בידיים ובכתפיים קשורות לתנאי עבודתו.

סוף דבר: אנו קובעים כי הוכחה תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה, ועל יסוד מסקנתנו זו ימונה מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, בתחום האורתופדי, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע והפגימות מהן הוא סובל בידיו ובכתפיו.

ועדה רפואית לעררים מיום 26.12.22 קבעה, כי למערער נכות רפואית משוקללת בשיעור 73%, החל 1.8.20 בגין ליקויים אלה (פרוטוקול הועדה צורף לכתב התשובה): ליקוי שמיעה – 30%; טינטון לא קבוע – 0%; כאבי מפרקים – 0%; FMF – 40%; כאבי ראש – 10%; רפולוקס – 10% (מנופה); הפרעת היסתגלות – 10%; ניתוח כלייה- 10% (מנופה); ליקוי ראיה – 0%; CTS ימין – 5%; CTS שמאל – 5%; כאבי גב תחתון – 10%.

בחוות דעת רופא מוסמך נקבע, כי המערער מסוגל לעבודה מלאה, ללא הרמת משאות כבדים (צורפה לכתב התשובה).

" הוועדה מושא העירעור היתכנסה ביום 19.4.23, שמעה את תלונות המערער ורשמה אותן כדלקמן: "סובל ממחלת FMF, התקף אחרון היה לפני שבועיים, שלוש פעמים בחודש סובל מהתקף. סובל מCTS בידיים וכאבים בגב. היה בטיפול נפשי לפני שנתיים אך מקבל טפול תרופתי לוריבן ואקסל. היה עובד בשיטת רכבים כשכיר, לא עובד מזה 15 שנים עקב מחלותיו, לא יכול לעבוד בגלל מחלת ה FMF." כמו כן, הוועדה הקשיבה לטיעוני ב"כ המערער, שנרשמו בזו הלשון: "לאור מחלותיו והגבלותיו ולאור הכאבים והתקפים ממנו סובל אינו יכול לעבוד לבצע מטלות יום יומיות, תיפוקודו ירד באופן משמעותי, מוגבל בתנועות, הגבלות אלו והשפעתם מצדיקות הענקת דרגת אי כושר בשיעור 100%." הועדה קבעה, כי המערער איבד 60% מכושרו להישתכר ונימקה את החלטתה, כך (השגיאות במקור): "הגיע בלווי עו"ד אשר סייעה לעורר המוסר שאינו עובד מזה 19 שנים, בעברו עובד בשתיפת רכבים הפסיק לדבריו בגלל מחלת FMF. לדבריו יש לו שלושה התקפים ממחלה זו בחודש, הוועדה שקלה השפעת כל ליקוי על כושר עבודתו.

...

מנגד, טען המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

" מן הכלל אל הפרט: לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ושקלתי את טענות הצדדים, אני קובע כי דין הערעור להתקבל, מהנימוקים שיפורטו להלן.

עוד ציינה הוועדה, כי היא עיינה במסקנות הרופא המוסמך שהמליץ על יום עבודה מלא וכן בדו"ח פקידת השיקום הממליצה על דרגת אי כושר בשיעור 60% וקבעה, כי בחינת השפעתם המצטברת של כלל הליקויים כמו גם נתוניו האישיים של המערער מובילה למסקנה, כי למערער דרגת אי כושר בשיעור 60%.

סוף דבר על יסוד האמור, הערעור מתקבל.

תחילה, ואשר לליקויים הרפואיים של המערער, אציין כי ועדה רפואית קבעה לו נכות משוקללת בשיעור 57% לפי הפרוט הבא: 15% בגין מחלת לב איסכמית כרונית; 10% בגין יתר לחץ דם; 10% בגין ליקוי שמיעה; 10% בגין טינטון; 10% בגין כאב גב תחתון; 10% בגין כאב בצואר; ו-30% בגין PTSD.

בכלל זה, הוועדה קבעה, כך: המערער לא מסוגל לעבודה עם מאמץ פיזי; לא מסוגל לעבודה עם חשיפה לרעש מזיק; לא מסוגל לעבודה הדורשת הרמת משאות כבדים; אינו מסוגל לעבודה בעבודה עם קבלת קהל באופן שוטף.

...

טענות הצדדים – המערער טוען, כך: ד"ר אפשטיין קבעה ביום 22.11.2022 כי יש לראותו כמי שאיבד 100% מכושר השתכרותו לצמיתות; מאוחר יותר היא משום-מה נדרשה שוב לענייננו, ללא נוכחות, והועדה התעלמה מכך; היה על הועדה להתייחס לכך שהן ד"ר אפשטיין והן פקיד השיקום קבעו שניהם אובדן כושר עבודה בשיעור 100%; הועדה ציינה בעלמא כי היא מודעת לקביעה הפסיכיאטרית, ללא נימוק המניח את הדעת; פרוטוקול הועדה אינו מפורט ומנומק ותוכן ההחלטה אינו ברור, ולא מובן כיצד הועדה הגיעה למסקנה בדבר קביעת דרגת אי כושר בשיעור של 74%.

מן הכלל אל הפרט – לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובכלל החומר המונח בפני, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

אני סבור כי החלטת הועדה חסרה התייחסות עניינית ומעמיקה לחוות דעת פקיד השיקום.

מעבר לכך, הועדה קבעה כי המערער מסוגל לעבוד בהיקף חלקי ומצומצם בעבודה "משרדית קלה שאינה כרוכה בקבלת קהל". אולם, הועדה לא הסבירה כיצד מסקנה זאת משתלבת עם קביעת פקיד השיקום, כי המערער מנוע מלחזור לעבודה בעקבות אי התאמה לעמידה בלחצים, סיכון לפגיעה או החמרה לבבית והידרדרות במצבו הנפשי הטראומטי.

לסיכום – דין הערעור להתקבל, כדלקמן – - עניינו של המערער יוחזר לועדת ערר אי-כושר, בהרכבה מיום 22.2.2023; - הועדה תשקול מחדש את עמדתה, ובתוך כך תתייחס באופן מנומק לדו"ח פקיד השיקום מיום 13.12.2022; - הועדה אף תבהיר את סוג "העבודה המשרדית הקלה" שלפי דעתה המערער מסוגל לעבוד בה, בשים לב למגבלותיו הרפואיות; - החלטת הועדה תהיה מפורטת ומנומקת; - המערער ובא-כוחו יוזמנו לועדה כדי לטעון טענותיהם.