ירידה בשמיעה וטנטון כפגיעה בעבודה

הסוגיה העומדת להכרעה - האם יש לחשב את גובה קצבת הנכות מעבודה שהוכרה לתובע בגין ירידה בשמיעה ולצרף לה נכות בגין טינטון, והאם יש להגדיל בדיעבד את תשלום המענק שקבל התובע כתוצאה מהיוון הקצבה לגימלה? רקע תמציתי הצריך לענייננו התובע הגיש תביעה לראשונה להכרה בליקוי השמיעה וטינטון כפגיעה בעבודה ביום 7.11.06.

...

טענתו של התובע שכביכול "התניית ההיוון לא תקפה כלל" (סעיף 13 בסיכומים), דינה להידחות.

לסיכום, בית הדין לא מצא כי נפלה טעות בהחלטת פקיד התביעות אשר החליטה לדחות את תביעתו.

על כן. התביעה נדחית.

ביום 30.4.2019 נערכה לתובע בדיקת שמיעה במכון שמיעה ודיבור בבית החולים סורוקה ובה נמצא: "ימין: ליקוי עיצבי תחושתי בעקרו, עם רכיב הולכתי מיזערי בתדר HZ500. ליקוי שמיעה בינוני עד בינוני חמור. שמאל: ליקוי עיצבי תחושתי. עקומת שמיעה יורדת מליקוי מערי ועד ליקוי בינוני". ביום 1.10.2020 נערכה לתובע בדיקת שמיעה נוספת במכון שמיעה ודיבור בבית החולים סורוקה ובה נמצא: "ימין: ליקוי עיצבי תחושתי למעט מעורבות הולכתית מזערית בתדר 500HZ Sloping Hearing Loss, ליקוי שמיעה בינוני עד חמור. שמאל: ליקוי עיצבי תחושתי Sloping Hearing Loss. ליקוי מיזערי עד בינוני". ביום 20.4.2021 נערכה לתובע בדיקת שמיעה במכון "קולות" ובה נמצא: "ימין – ירידה בשמיעה בכל התדרים, קלה עד בינונית, מעורבת נקב ידוע בעור התוף ימין. שמאל – ירידה קלה עד בינונית החל מ- 3000HZ". ביום 8.6.2021 דחה המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) את תביעתו של התובע להכרה בירידה בשמיעה ובטינטון כפגיעה בעבודה, בנימוק שהתובע אינו עומד בתנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק, לפיו נידרש שכושר השמיעה בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

...

לאור האמור, אנו סבורים כי יש צורך במינוי מומחה רפואי אשר יחווה את דעתו בשאלת קיומו של קשר סיבתי רפואי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לבין חשיפתו לרעש בעבודה, לרבות שיעור הירידה בכושר השמיעה של התובע, וזאת בהתייחס לבדיקות השמיעה המצויות בתיק.

יחד עם זאת, משמצאנו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי היה חשוף לרעש מזיק בחלק מתקופת עבודתו כמפורט לעיל, אין בשיהוי בהגשת התביעה כדי לשלול מהתובע את ההכרה בפגיעה בעבודה, ויש לברר האם חלה החמרה בליקוי השמיעה שמקורה בפגיעה בעבודה.

לסיכום, הגענו לכלל מסקנה כי מתקיימת תשתית עובדתית מספקת למינוי מומחה רפואי אשר יחווה את דעתו בשאלת קיומו של קשר סיבתי רפואי בין ליקוי השמיעה והטנטון ממנו סובל התובע לבין החשיפה לרעש בעבודה, לרבות אודות שיעור הירידה בכושר השמיעה של התובע, בהתייחס לבדיקות השמיעה המצויות בתיק.

טענות הצדדים בסיכומים לטענת המבקש, נוכח העובדה כי ההליך הקודם נמחק ולא נדחה, זאת כאשר המומחה הרפואי שם לא הכיר בליקוי השמיעה בנסיבות בהן בדיקת השמיעה שעמדה בפניו לא עמדה ברף 20 הדציבל, המבקש רשאי וזכאי להגיש תביעה חדשה להכרה בליקוי השמיעה והטינטון כפגיעה בעבודה, זאת בנסיבות בהן ישנו שינוי במצבו הרפואי.

כאמור, במסגרת דיון מיום 16.10.18 שהתקיים בהליך הקודם (לאחר שהוגש כתב תביעה וכתב הגנה בו טענו הצדדים את טענותיהם בהרחבה) הגיעו הצדדים להסכמות כמפורט: "הגענו להסכמה לפיה ימונה מומחה רפואי בשאלה האם ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע קשור לעבודה בחשיפה לרעש והאם קיימת ירידה בשמיעה של התובע של 20 דציבל בממוצע לכל אחת מהאוזניים בתדירויות הדיבור. התובע יליד 1959, עבד כחשמלאי אחזקה בבסיס צריפין משנת 83 ועד היום. חשוף לרעש מזיק בעבודתו". על בסיס הסכמות הצדדים מונה ד"ר מיכאל בייזר לחוות דעתו כמפורט לעיל.

...

ביום 17.8.23, ניתנה החלטתי לפיה התיק נקבע לדיון הוכחות בשאלת קיומה של תשתית עובדתית להכרה בליקוי השמיעה והטנטון של המבקש (להלן - הליקוי) כפגיעה בעבודה.

העובדות המוסכמות היו בהליך הקודם והמשיב לא היה מסכים למחיקת ההליך לו צפה כי יהיה חשוף לטענה זו של השתק פלוגתא, שהרי חוות דעת המומחה לא קבעה קש"ס והתביעה צפויה היתה להידחות.

מן הכלל אל הפרט: שוכנענו כי במקרה דנן, יישום הכללים שנקבעו בפסיקה שפורטה לעיל, מביא למסקנה כי התשתית העובדתית המוסכמת שנקבעה בהליך הראשון יצרה השתק פלוגתא המחייב את הצדדים גם בהליך זה, אולם זאת לתקופת עבודתו של התובע עד לשנת 2017 שעה שההסכמה היתה מוגבלת לתקופה זו. משהתביעה דנן עוסקת גם בתקופת עבודתו של התובע עד לסיום העסקתו, קרי גם משנת 2017 ואילך, הרי שיש לנהל דיון הוכחות רק בכדי לברר את אופי עבודתו של התובע בשנים 2017 ואילך.

המבקש הגיש תביעה להכרה בירידה בשמיעה ובטינטון כפגיעה בעבודה.

...

המבקש טוען עוד כי פרוטוקול הוועדה אינו משקף נכונה את שהתרחש בדיון שבפני הוועדה, אולם לא הציג ראשית ראיה לביסוס טענתו, טענת המבקש סותרת את האמור בפרוטוקול הוועדה ולא גובתה בראיות (בר"ע (ארצי) 37752-06-18 אוזן – המוסד לביטוח לאומי (16.10.18)) ומשכך, אין בידי לקבלה.

אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה, לא ניתנה התייחסות לטענתו בעניין מועד תחולת הנכות בגין טנטון וכי המועד הנכון הוא הוא ממועד הגשת התביעה, מיום 4.11.2020 ולא מיום 24.1.2022.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופט דורון יפת; ב"ל 9659-02-18) אשר דחה את תביעת המערער להכיר בליקוי השמיעה והטנטון כפגיעה בעבודה.

סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי (נוסח חדש), תשנ"ה-1995 קובע כי אחד התנאים להכרה בליקוי שמיעה וטינטון תמידי כפגיעה בעבודה הוא כי "המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק)...". סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה מסמיך את השר להתקין תקנות ומכוח סמכותו התקין השר תקנות הקובעות כי "עובד ברעש מזיק" הוא אחד מאלה: "(1) אדם העובד בעבודה או בתהליך עבודה מן הנקובים בתוספת הראשונה;

...

לטעמינו, נתון זה אינו עומד בגפו, ואולם כשהוא מצטרף לקשיים לעיל, סבורים אנו שיש ליתן לו משקל מסוים, גם אם לא מכריע.

לנוכח המסקנה אליה הגענו, אין לנו צורך להידרש לטענות הצדדים בהתייחס לחוות דעתו של המומחה הרפואי ומסקנותיו.

סוף דבר – הערעור נדחה, והמערער יישא בהוצאות המשיב בסך 4,000 ₪.