התובעים טוענים לפגיעה בערך דירותיהם ואיכות חייהם כתוצאה מהפעלת גן הילדים בבניין.
בנוסף, טוענים התובעים כי קיומו של גן הילדים מהוה מיטרד להם ולבעלי הדירות הנוספים בבניין, בשל רעש רב הבוקע ממנו, מפגעי ריח, מחסור בחניה ולכלוך.
דיון והכרעה
סמכות עניינית
התביעה שבפניי עניינה פגיעה ברכוש המשותף של הבניין, במסגרתה עותרים התובעים למתן סעד בדבר השבת המצב בבניין לקדמותו, על ידי מתן צו להריסת תוספת בניה, ריצוף וגידור שנעשו על ידי הנתבעת בחצר הבניין וכן לחיוב הנתבעת בפצוי כספי לתובעים בגין דמי שימוש ראויים, מיטרד וירידת ערך דירות התובעים.
סעיף 71ב (א) לחוק המקרקעין, שעניינו שינויים ברכוש המשותף ובזכויות בנייה קובע כי:
"על אף הוראות סעיף 62(א) סיפה, או סעיף 12(ב) לתקנון המצוי שבתוספת, רשאים מי שבבעלותם שלושה רבעים מהדירות ושני שלישים מהרכוש המשותף צמוד לדירותיהם, להחליט בדבר הוצאה של חלקים מסויימים מהרכוש המשותף והצמדתם לדירה פלונית, לשם בניה שמטרתה הרחבת אותה דירה, וכן להחליט בדבר חלוקת זכויות הבניה הנדרשות לצורך זה..."
וראו גם נוסח סעיף 2(א) לתקנון המצוי של בעלי דירות בבית משותף (להלן "התקנון המצוי"), החל בעיניין זה:
"בעל דירה אינו רשאי לעשות בדירתו שינויים או תיקונים הפוגעים ברכוש המשותף או מסכנים או עשויים לסכן את קיומו או משנים או עשויים לשנות את ערכו, אלא אם קיבל תחילה הסכמת האספה הכללית של בעלי הדירות. לענין זה, "פגיעה ברכוש המשותף" - לרבות פגיעה בחזותו החיצונית התקינה והאחידה כפי שהייתה בעת גמר הבניה".
...
משכך, טענת התובעים בדבר ירידת ערך דירותיהם נדחית.
יחד עם זאת, התנהלות יום יומית זו לאורך שנים יש בה כדי להוות מטרד למי שמתגורר במקום ומשכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 2 פיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין ראש נזק זה.
לאור האמור לעיל, דינה של טענה זו להידחות ביחס לתובע 1, ולהתקבל באופן חלקי ביחס לתובע 2.
סוף דבר:
לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה והנני מורה כדלקמן:
למען הסר ספק, ככל שעדיין מתקיימת פעילות של גן הילדים בדירת הנתבעת, ולו במתכונת מצומצמת, עליה לחדול ממנה בתוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה.
על התובעת לסגור את החלון שנפרץ לכיוון חדר המדרגות תוך 30 ימים מהיום.