יריבות משפטית, שכר בלתי משולם וזכויות סוציאליות

בע"ע (ארצי) 129/10 זוננשיין - G.S.S ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ, 31.10.11, נקבע בנושא זה כך: "בהקשר של דיני עבודה, ניתן בפסיקתנו מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי מדובר בנושה מסוג מיוחד אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה [ראו עע 1201/01 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) – אילת בע"מ ואח' (לא פורסם, [פורסם בנבו], 17.12.2002)]. בכך הורחבה גדר הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שקילת עיקרון תום הלב במקרים המתאימים". עוד נפסק כי לא כל מקרה של אי תשלום זכויות סוציאליות מהוה עילה להרמת מסך ההיתאגדות, גם מקום בו לא שולם שכר מינימום, דמי חופשה, דמי הבראה, נסיעות וביטוח פנסיוני (ר' ע"ע (ארצי) 52949-05-10 וולצ'ק - ש. אלברט עבודות ציבוריות, שירותי ניקיון, אחזקה ופיתוח בע"מ, [פורסם בנבו](28.3.12); בר"ע 52353-08-16, א.ב. טוקו שף בע"מ ואיציק אנקוניה -ADMARIAM GAVR NEGOUSE, (להלן: עניין טוקו שף [פורסם בנבו](13.11.16)).

כפי שנקבע בפסיקה, יצירת יריבות משפטית ישירה בין עובד העובד בחברה לבין בעלי מניותיה של החברה אפשרית בנסיבות מיוחדות וחריגות בהן הוכח, כי קיומה של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה שימשה את בעלי המניות כ"עלה תאנה" לפעילות, אשר יש ספק בכשרותה.

...

לא הוכח לטעמנו עירוב נכסים, שימוש בחברה למעשה תרמית או נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה, ואין מקום להרמת מסך.

בהתאם לכך, לא מצאנו כי המקרה דנן הינו בגדר המקרים החריגים המצדיקים הרמת מסך והמהווים עילה לתביעה אישית כנגד הנתבע כנפסק בעניין טוקו שף ועניין שחם לעיל.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: אי מתן הודעה על תנאי העסקה לעובד בסך 1,500 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה 5.9.16 ועד יום התשלום בפועל.

התובע הועסק על ידי הנתבעות 1 ו- 2 בתקופות שונות לחלוטין והוא קיבל מהן תלושי שכר ועמן קיים יחסי עובד מעסיק, ומשכך אין ולא היתה לו כל יריבות משפטית נגד נתבעים 3-4.

היותם של נתבעים 3-4 בעלי מניות בנתבעות 1 ו- 2, אינה מקימה לתובע זכות אוטומאטית לחייבם בחוב לו, אלא נהפוך הוא, המחוקק ופסיקת בתי הדין בעקבותיו, שבו והדגישו כי כלל יסוד בדיני החברות היא כי:" חברה היא תאגיד הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר וענין". מכאן, שלא כל אי תשלום זכויות סוציאליות ו/או שכר עבודה (כאשר במקרה דנן ספק רב אם גם אלו מתקיימים) יצדיק שימוש באמצעי החריג של הרמת מסך.

...

התגובה להלן טענות ב"כ התובע כפי שמצאו ביטוי בתגובה: דינה של הבקשה אשר גורמת לבזבוז זמנו היקר של בית הדין כמו גם לבזבוז זמנו של התובע ומי מטעמו, להידחות.

זאת, אל מול טענות כלליות בשלב זה אשר הועלו בכתב ההגנה בנושאים אלו ובעיקר כי התביעה חסרה תשתית ראייתית מספקת להקמת עילה של הרמת מסך - טענה שכאמור איננו מקבלים.

אשר על כן והואיל ולא מצאנו כי ניתן לקבוע, כבר כעת, שהצדק עם נתבעים 3-4 וכן הואיל ולא מצאנו כי מקרה זה הינו אחד המקרים החריגים בהם יורה ביה"ד על סילוק תביעה על הסף החלטנו כי בעניין שלפנינו ומאחר וטענות הצדדים מערבות שאלות של עובדה ומשפט אשר יש לדון ולהכריע בהן, אין לסלק את התביעה כנגד נתבעים 3-4 על הסף אלא יש להמתין על לאחר שלב ההוכחות ולהכריע בסוגיה במסגרת פסק דין שיינתן בסיום ההליך.

סוף דבר לנוכח האמור לעיל הרינו מורים על דחיית הבקשה.

(עתירה לביטול תקנה 116א זו נדחתה על ידי בג"ץ משנפסק, כי התקנה תוקנה בסמכות והיא סבירה ומידתית (בג"ץ 7016/16 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שרת המשפטים (17.9.18)).

הנתבעת לא הפיקה תלושי שכר, לא שילמה בגין זכויותיו הסוציאליות ויחסי העבודה הסתיימו לאחר שבנו היה מעורב בפיגוע טירור.

נוכח האמור, עתר התובע לתשלום של כחצי מיליון ₪, מתוכם פיצוי בסך של 380,000 ₪ בגין "פיצוי גלובאלי על העסקה במשמרת לילה ללא תשלום". בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי דין התביעה להדחות הואיל ולא קיימת יריבות בין הצדדים שכן היא מעולם לא העסיקה את התובע.

...

נוכח האמור, עתר התובע לתשלום של כחצי מיליון ₪, מתוכם פיצוי בסך של 380,000 ₪ בגין "פיצוי גלובלי על העסקה במשמרת לילה ללא תשלום". בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי דין התביעה להידחות הואיל ולא קיימת יריבות בין הצדדים שכן היא מעולם לא העסיקה את התובע.

עוד טענה כי היא אינה הבעלים של מגרש לאיסוף ברזל בעמנואל ומעולם לא החזיקה במגרש זה. לאחר עיון בטענות הצדדים, לא שוכנעתי כי התובע עמד בנטל להוכיח כי מתקיימים בענייננו אחד החריגים שנקבעו בתקנה.

נוכח מהות המחלוקת, תקופת העבודה הנטענת, היקף המשרה, השכר הנטען אותו השתכר התובע ואופן התשלום, לא שוכנעתי כי די בראיות שהוצגו מטעם התובע, בשלב זה, על מנת לקבוע כי הוכחה ראשית ראיה להוכחת התביעה.

לנוכח המפורט - הבקשה מתקבלת.

ביום 27.07.16 שלח התובע לנתבע באמצעות באת כוחו מכתב שכותרתו: "בקשה דחופה להסרת השם "טאותרפיה" וחוב כספי על סך 140,00 ₪ לפירוק שותפות – התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים" (נספח 7 לתצהיר התובע).

בחודש 01/17 הגיש מר אמיר לישע תביעה בבית הדין לעבודה, נגד שני הנתבעים בתיק דנן בתביעה טען כי עבד במרכז הגמילה ואולם לא שולם לא מלוא שכרו וכן לא שולמו לו זכויות סוציאליות נוספות.

טרם דיון ההוכחות הוגשה בקשה למחיקת הנתבע 2 כאשר נטען לחוסר יריבות/עילה מולו וכן נטען שעזב את הארץ ולא שב. לאחר קבלת תגובת הצד שכנגד החלטתי שהבקשה תדון במהלך דיון ההוכחות.

...

אני מקבלת את דברי הנתבע שדברים שנאמרו באותן הקלטות לפיהן ינסה לארגן לתובע סכום כזה או אחר כלשהו, נאמרו בשל האיומים של התובע.

לסיכום בשל כל האמור לעיל דין התביעה להידחות.

החלטתי שלא לפסוק הוצאות לטובת הנתבע בשל התנהלותו הדיונית.

התובע מוסיף וטוען כי יש להרים את מסך ההיתאגדות בין הנתבעת לנתבע ולחייב את הנתבע באופן אישי בגין זכויותיו, מפני שלטענתו הנתבע נהג בחוסר אמינות, נימנע מתשלום הזכויות הסוציאליות וניכה כספים מתלושי השכר שלו אשר לא הועברו לחברת הביטוח.

כמו-כן טוענים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע בשל העידר יריבות משפטית, כאשר נסיבות מקרה זה אינן מהוות חריג המצדיק את הרמת מסך ההיתאגדות.

] עיון בפסיקת בתי הדין מלמד כי העובדה שהייתה פגיעה בזכויותיו הסוציאליות של העובד, היא לבדה אינה מהוה עילה להרמת מסך ההיתאגדות, ובמרביתם המכרעת של המקרים בהם נקבע כי יורם מסך ההיתאגדות מדובר היה בשילוב של פגיעה בזכויות מכוח משפט העבודה המגן לצד עירוב נכסים או ריקון החברה מתוכן והברחת נכסיה, או פעילות במירמה ובחוסר תום לב.[footnoteRef:52] כך למשל נקבע: "לאחר שבחנו את כלל טענות הצדדים ועיינו בכלל חומר התיק הגענו למסקנה כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת שיש בה כדי לתמוך בנימוק לענין העידר איבחנה בישויות המשפטיות – המערערות 1 ו- 2 והמערער 4. לעניין זה, העילות להרמת המסך מפורטות בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999, כפי שתוקן בתיקון מס' 3 לחוק. במקרה שלפנינו לא הובאו ראיות לכך שהמערערות נועדו או שמשו להונאת או לקפוח המשיב או כי המערערות נוהלו תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתן לפרוע את חובותיהן. יצוין כי העובדה שהמערערות פעלו במסגרת של אשכול חברות, שהן בבעלות ובניהול המערער 4, ומשרדיהן מצויים באותו מען – איננה מהוה תשתית ראייתית מספקת לצורך הרמת מסך ההיתאגדות. אף לא מצאנו כי די בעובדת אי תשלומן של זכויותיו הסוציאליות של המשיב, כשלעצמה, כדי להצדיק הרמת מסך בנסיבות העניין".[footnoteRef:53] [52: ע"ע (ארצי) 1452/04 אביר - חוסיין, (מיום 22.5.2006); ע"ע (ארצי) 1401/04 ברק -פרץ, (מיום 5.9.2006).

...

סיכום על יסוד כך האמור לעיל, התביעה מתקבלת כלפי הנתבעת אשר תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: פיצויי פיטורים 76,842 ₪ הודעה מוקדמת 6,231 ₪ פדיון חופשה 7,975 ₪ דמי הבראה 5,292 ₪ תגמולים חלק מעסיק 50,854 ₪ תגמולים חלק עובד 1,900 ₪ פיצוי בגין תלושים 8,000 ₪ שכר חודש 3/2017 6,431 ₪ פיצוי בגין הודעה על תנאי עבודה 1,500 ₪ מהסכומים המפורטים בסעיף 88 לעיל, יש לקזז סך של 7,000 ₪ וכן לנכות את הכספים בקופת כלל לפיצויים ולתגמולים (חלק הנתבעת).

התביעה כנגד הנתבע נדחית.

באשר להוצאות, נוכח הסכומים שנפסקו לתובע והעובדה כי מרבית רכיבי התביעה התקבלו, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.