יצירה עשויה בידי אמנים מרובים

סעיף 4 בחוק זכות יוצרים קובע תנאי לקיומה של זכות יוצרים והוא היותה של היצירה "מקורית". כך עשויה להיות זכות יוצרים ב"יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמאטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהיא".

שאלת מקוריותה של יצירה נדונה רבות בפסיקה וניתן אף לומר כי מדובר בשאלה עיקרית בדיני זכויות יוצרים.

משמעו, שיצירה נוצרה בידי הטוען לזכות יוצרים (מבחינה זו, שהוא "המקור" ליצירה) ושהיא מגלמת מידה כלשהיא של יצירתיות, של משאב רוחני-אינטלקטואלי השקול ליצירתיות.

...

לאחר שקלול כל האמור לעיל ועל דרך האומדנה אני מחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בסך של 63,000 ₪.

סוף דבר לאור הפרת זכויות היוצרים של התובעת, כפי שפורט לעיל אני מחייב את הנתבע בתשלום הסך של 63,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/12/13 הוא יום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין שניהם, לאור סכום התביעה אל מול סכום פסק הדין בסך כולל של 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

נ' ערוצי זהב ושות', פ"ד נה(5) 529 (2.8.2001); קבע בית המשפט העליון, בדונו בצלומי משחקי טורניר הטניס של ווימבלדון בשנים 1991 ו- 1992, כי צלומי משחקי ספורט תחרותיים (ומשחק כדורגל, בכלל זה) הם בגדר "יצירה דרמאטית" או "יצירה אמנותית" ומאז התבססה הלכה זו בפסקי דין רבים נוספים.

בנוגע למבחן זה נפסק, כי הנטל להוכיח הגנה זו מוטל על המפר וכי מדובר בהגנה "מצומצמת למקרים חריגים בלבד, בהם הגנת זכות היוצרים ביצירות מושא ההפרה עשויה להיות מוטלת בספק באופן סביר, כדוגמת יצירות ישנות אשר אפשר לסבור שעברו זה מכבר לנחלת הכלל, או יצירות שלגביהן המפר לא ידע או לא היה עליו לדעת כי זכאיות הן להגנת זכות יוצרים (שם). בעוד נטל ההוכחה להוכיח מודעותו של מפר עקיף מוטל על התובע, נטל ההוכחה לקיומה של הגנת מפר תמים מוטל על כתפי הנתבע" - ע"א 1248/15 Fisher Price Inc נ' דוורון - יבוא ויצוא בע"מ (מיום 31.08.2017).

בת"א 24478/87 עוזי קרן נ' יפתח שביט (מיום 04.10.1989), נפסק, בהסתמך על ספרם של המחברים Copinger and Skone James, On copyright (the d. P12, 224) (בעמ' 3- 282) כי על מי שמבקש לעשות שימוש ביצירה, להניח כי זכות יוצרים קיימת, אלא אם בידו ראיות הפוכות וכי "הנימוקים היחידים המצדיקים העידר חשד לקיום זכות יוצרים הם: (1) תקופת הגנת זכות היוצרים חלפה או (2) טבעה של העבודה הוא כזה, שאינה צריכה להוות מושא לזכות יוצרים או (3) היצירה היא יצירה זרה (אינה מוגנת על-פי חוק זכות יוצרים)". עוד נאמר בפסק דין זה, בהסתמך על ספרו של ד"ר בלום, זכות יוצרים, בעמ' 159[32] ועל מאמרו של גרינמן (כרך 76 של ביטאון המשפט של הרווארד בעמ' 1595), כי "אין די להוכיח שהנתבע לא ידע ולא היה לו יסוד נאמן לחשוד כי התובע - ולא אדם אחר - היה בעל זכות ביצירה, על הנתבע להוכיח כי לא ידע שבאותה יצירה קיימת זכות יוצרים בכלל". גרינמן מדגיש, כי "... אף אם אין מופיע על יצירה שם כלשהוא, יש להניח שנוצרה בידי מישהו, שכן יצירות אינן נעשות מעצמן. נתבע שנימנע מבצוע בדיקה לגבי קיום זכות היוצרים ביצירה או לגבי זהות בעל זכות היוצרים בה לא יוכל להנות מההגנה, בנוסף, עצימת עיניים בודאי מונעת את האפשרות לטעון להפרה תמימה [...] בורות אינה שקולה לתמימות ואינה פוטרת מחבות". כן ראו: ת"א (חי') 10634-01-12 ג'יהאד גושה עירקי נ' אחמד ח'טיב (11.2.2015).

...

תמצית טענות המערערת המערערת טוענת, כי שגה בית משפט קמא, כאשר לא הכריע תחילה, האם בוצעה הפרת זכויות יוצרים, אם לאו והותיר שאלה זו "בספק". לטענתה, מאחר שמדובר בתנאי מקדמי הרי שללא הכרעה בשאלה בסיסית זו, לא יכול היה בית משפט קמא להידרש, כלל, לשאלה אם המשיב הוא "מפר תמים". לטענתה, לו היה בית משפט קמא מכריע בשאלה אם הופרה זכות יוצרים של המערערת, היה מגיע למסקנה שהיא הופרה.

כן טען, כי בית משפט קמא, עשה שימוש הן במבחן סובייקטיבי והם במבחן אובייקטיבי, כנדרש, לצורך הכרעה בשאלה אם המשיב הוא "מפר תמים". דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועל אף שמצאתי ממש בטענות המערערת בנוגע להגנת "מפר תמים", שהעלה המשיב, הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות, ואלה נימוקיי: זכויות יוצרים של המערער במשחק? צודק ב"כ המערערת בטענתו לפיה בית משפט קמא לא הכריע בשאלה אם המערערת הוכיחה שהיא רכשה את זכויות ההפקה במשחק והשאיר שאלה זו "בספק". מאחר שב"כ המערערת ביקש, מיוזמתו, לסיים את הדיון בערכאה זו, ללא החזרתו לבית משפט קמא, אכריע בטענה.

אני קובעת, אפוא, כי עצם העובדה שהמשחק שודר בערוץ 2, איננה מקנה כל הגנה למשיב.

לפיכך, אני קובעת כי המשחק שודר בפומבי וכי המשיב לא הוכיח כי עמד במבחן האוביקטיבי ולכן לא קמה לו הגנת "מפר תמים". חרף זאת, אני דוחה את הערעור, בשל כך שהמערערת לא הוכיחה כי קיימות לה זכויות יוצרים במשחק, כפי שהוסבר לעיל.

לפיכך, ככל שהמשיבה אכן הפרה את היתחייבותה זו ומכרה את יצירותיה באופן עצמאי בארץ ובחו"ל, אזי עומדת בידי המבקשים האפשרות להגיש נגדה תביעה כספית על כך. הפרת ההיתקשרות החוזית הנטענת איננה הופכת אותם לבעלי זכות היוצרים ביצירות.

אין חולק כי הם מוכרים בגלריה יצירות אומנות של אומנים רבים אחרים.

הלכה היא כי מי שפונה לבית משפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוואנטיות להחלטת ביהמ"ש (ר' רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, (פדאור, 27/09/93).

...

המבקשים לא טרחו לציין במסגרת בקשתם, אשר הוגשה במעמד צד אחד, עובדות מהותיות וחשובות, כגון בדבר קיום צו המניעה הזמני שניתן בהסכמת הצדדים בהליך הראשון שהתנהל בין בנו של המבקש והגלריה שבבעלותו לבין המשיבה, האוסר עליהם להפר את זכויות המשיבה בציוריה, לרבות אלו נשוא הבקשה שבפניי, כאשר אין חולק כי ראובן היה מודע להליכים אלו ואף מעורב בהם וגם מטעם זה דינה להידחות.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני.

אני מחייב את המבקשים לשלם למשיבה, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בגין הליך זה בסך כולל של 20,000 ₪.

(1) העתקה כאמור בסעיף 12 – לגבי כל סוגי היצירות; (2) פירסום – לגבי יצירה שלא פורסמה; (3) ביצוע פומבי כאמור בסעיף 13 – לגבי יצירה ספרותית, יצירה דרמאטית, יצירה מוסיקלית ותקליט; (4) שידור כאמור בסעיף 14 – לגבי כל סוגי היצירות; (5) העמדת היצירה לרשות הציבור כאמור בסעיף 15 – לגבי כל סוגי היצירות; (6) עשיית יצירה נגזרת כאמור בסעיף 16, ועשיית הפעולות המנויות בפסקות (1) עד (5) ביצירה הנגזרת כאמור – לגבי יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמאטית ויצירה מוסיקלית; (7) השכרה כאמור בסעיף 17 – לגבי תקליט, יצירה קולנועית ותוכנת מחשב.

הסיבה להצבת רף גבוה למדי, של דמיון מהותי, מגלמת את ההכרה בכך שדמיון בין יצירות עשוי לנבוע מנסיבות שאינן העתקה והפרת זכות יוצרים, אלא דוקא מאופי היצירה ככזה שמתבסס על רעיון הניתן לביטוי בדרכים מוגבלות בלבד; מהסתמכותן של שתי היצירות על מקור זהה; ולעיתים אף מצרוף מקרים הנוצר כתוצאה מעיסוק בתחום זהה (גרינמן, בעמ' 642).

בעניינינו, אינני סבור כי עלה בידי איצקוב לבסס כדבעי טענתו לפיה תוכנת פינאנסית כוללת מסכים ייחודיים רבים, שאינם נכללים בריווחית, ועל כן מהוה יצירה מקורית ועצמאית.

...

סוף דבר אשר על כן, התובענה מתקבלת ביחס לשאלת חבותו של הנתבע 1 בגין הפרת זכויות יוצרים הקיימות לתובעת בתוכנת ריווחית, ונדחית ביחס לחבות הנתבע 2.

בהתאם, הנני קובע כדלקמן: צו המניעה הזמני אשר ניתן ביום 26.3.2014 יהפוך לצו מניעה קבוע, במסגרתו על הנתבע 1 לחדול ולהימנע מלשווק ו/או לפרסם ו/או להעמיד למכירה ו/או למכור ו/או להעתיק ו/או להעביר לצד שלישי ו/או לאפשר לכל גורם להוריד את תוכנת פיננסית מאתר האינטרנט.

הנתבע 1 ישלם הוצאות התובעת בגין תשלום אגרת בית משפט ובגין שכ"ט המומחה ששולם על ידה, וכן שכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ש"ח. התובעת תשלם הוצאות הנתבע 2 בסך של 15,000 ש"ח. המזכירות מתבקשת להמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

אפורי מציין כי: "ייתכנו מקרים שבהם תהיה זכות יוצרים נפרדת בעיצוב ההדפסה של יצירה ספרותית, בתור יצירה אמנותית דוקא, באופן עצמאי מזכות היוצרים ביצירה הספרותית המודפסת... שאלת קיומה של זכות יוצרים נפרדת לעיצוב המהדורה המודפסת כיצירה אמנותית עדיין לא נדונה במפורט בישראל". (עמוד 44) וכן: "ייתכן שהמהדורה המודפסת עשויה לעלות כדי יצירה אמנותית, בהתייחס לעיצוב ולעימוד, אם יש בה את מידת המקוריות הנדרשת. הדיון בשאלה זו הוא איפוא חלק מהדיון בהקף ההגנה על יצירה אמנותית". (עמוד 57) בעניינינו, אני קובעת כי עיצובו הגרפי של הספר נוצר על ידי התובעת, הן מכוח החזקה הקבועה בסעיף 64(1) לחוק – לאור הקרדיט שניתן לתובעת בכריכתו הפנימית של הספר בנוגע לעניין זה כאמור; והן מכוח הראיות שהובא בפניי, לרבות הצעת המחיר, תיכתובות הואטסאפ ועדויות הצדדים.

S.A., פ"ד מח(4) 133, 177 (1994) תואר הקושי שמציבות יצירות פונקציונאליות בנוגע לדרישת המקוריות: "כאשר הצורה מוכתבת על-ידי הפונקציה, דהיינו כאשר הפונקציה מצמצמת את הצורות האפשריות שבהן ניתן לעצב את המוצר, אזי אין הצדקה להענקת זכות יוצרים על הצורה שהיא תוצר של שיקול פונקציונאלי-אמנותי, שכן ההגנה שתנתן מגינה על הפונקציה ולא על הבחירה המקורית של היוצר בצורה הספציפית. זוהי נסיבה שבה הצורה של המוצר נקבעת בגלל התפקיד הפונקציונאלי שלו" (ההדגשה במקור – כ.ה.) בע"א 7996/11 סייפקום בע"מ נ' עופר רביב (פורסם בנבו, 18/11/13), נדונה בהרחבה שאלת תחולתו של החוק על יצירות פונקציונאליות, ונקבע כי על מנת לקבוע שיצירה פונקציונאלית מוגנת מכוח החוק, עליה לעבור משוכה נוספת על דרישת המקוריות, היא מבחן הבחירה: "בהתאם למבחן הבחירה, יש להיתחקות אחר הפונקציה או התכלית שלשמה מיועדת היצירה ולבחון האם צורת ההצגה של אותה תכלית – הביטוי – לוותה בבחירה של היוצר מבין כמה אפשרויות היכולות להגשים את אותה תכלית" בעניינינו, קיימות אפשרויות רבות לעיצובו הגרפי של הספר, באופן שיגשים את התכלית הפונקציונאלית של הצגתה והמחשתה של היצירה הספרותית באופן גרפי.

מיהו בעל זכויות היוצרים ביצירות מושא התובענה יצירה משותפת – האמנם? לטענת התובעת בסעיף 6 לכתב התביעה, "התובעת צורפה למיזם כבר בתחילת עריכת הספר, ועוד קודם היו בידי הנתבע טקסטים או יצירה מגובשת ועל כן הוסכם על הצדדים, כבר בשלבים הראשונים של העבודה על הספר, כי מדובר ביצירה משותפת לתובעת ולתובע על כל המשתמע מכך". הנתבע, מנגד, מכחיש כי מדובר ביצירה משותפת.

...

בנוסף אני מורה לנתבע, בתוך 90 ימים ממועד היום, כדלקמן: לתקן את המהדורה השנייה באופן שבו יינתן בה לתובעת קרדיט זהה לקרדיט אשר ניתן לה במסגרת המהדורה הראשונה, לרבות מבחינת מיקומו בספר ובעמוד, גודל הגופן ותוכן הקרדיט.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 30,000 ₪ פיצוי בגין לשון הרע.

בנוסף לסכומים הנקובים לעיל, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 35,000 ₪.