יציאה לחל"ת לשמירה על זכויות פנסיוניות

התובעת יצאה לחופשת חל"ת. לאחר שנה זו נשארו התובעת ובעלה בחו"ל ולא שבו לארץ.

הסדר רציפות זכויות לגימלה מושתת על פי הסכמי שמירת רציפות זכויות לגימלה, המאפשרים שמירה על זכויות פנסיוניות בעת מעבר בין שני מעסיקים או בין מערכת פנסיונית אחת לאחרת.

...

הכרעה לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

פיצויי פיטורים: דין תביעתה לפיצויי פיטורים להידחות מחמת התיישנות שכן, התביעה הוגשה למעלה מ-30 שנה לאחר סיום העבודה.

סוף דבר: התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

ברם הסעיף עוסק אך ורק באישור הנציב לרכישת זכויות לצורך גמלה, ולא ניתן להסיק ממנו כי בסמכותו של הנציב לאשר חל"ת, שהרי חוק הגימלאות מדבר על זכויות פנסיוניות, ולא על הסדרים של חל"ת. בעיניין זה מקובלת עלינו עמדת המערערת, כי פרשנות הסעיף היא, שכאשר ישנה חל"ת שאושרה על ידי הסמכות המתאימה, אזי הנציב יכול לאשר את רכישת הזכויות הפנסיוניות, אך לא ניתן לקרוא לתוך הסעיף, כי הנציב יכול לאשר גם את החל"ת, שעל בסיסה ניתנות הזכויות.

בהחלטתו זו נשען הנציב על חוות דעתה של עו"ד אלשטיין שנסיבות נתינתה, כפי שהתגלו בדיעבד, מעוררות תמיהות כפי שנפרשו בטיעוני המדינה בעירעור זה. אנו מקבלים בעיניין זה את הדברים שנכתבו על ידי היועץ המשפטי של נציבות שירות המדינה, עו"ד דול, אשר נתקבלו על ידי היועץ המשפטי לממשלה שאלה עיקריהן: "... מטרתה של החלטת הממשלה המאפשרת המשך צבירת זכויות פנסיה מקופת המדינה של מי שהיה עובד מדינה פעיל ובעל כתב מינוי ערב התמנותו למשרת המנכ"ל, היא למנוע מצב שבו עובדים בכירים מתוך השרות יירתעו מלהיענות למינוי כאמור, אם יוצע, פן תיפגענה זכויות הפנסיה שלהם. לפיכך ברור, כי אין כל הצדקה, "בשמירת" זכויות פנסיה, כביכול, של עובד שעזב את שירות המדינה כ- 11 שנים לפני התמנותו לתפקיד המנכ"ל, ובייחוד במקרה בו העביר בנתיים את זכויותיו לקרן פניסה חיצונית, זאת בנגיוד להחלטת הממשלה בנדון.

...

לא מצאנו מקום כי בנסיבות המקרה נפל פגם בהחלטת היועמ"ש, בכך שלא נתנה למשיבה זכות הטיעון, טרם מתן חוות דעת היועמ"ש. כפי שהטעים ב"כ המערערת, כאשר היועץ המשפטי לממשלה מקבל החלטה כגון זו, הוא לא שומע את בעלי הדין, מפני שמדובר בעמדה משפטית של מדינת ישראל.

משאלה הם הדברים, אנו קובעים כי החלטת היועמ"ש מיום 9.10.2005 עומדת בעינה, וכי אין לראות במשיבה כמנכ"ל הבא מן השירות.

סוף דבר הערעור מתקבל.

התובע טען כי מכוח הסכמי רציפות הזכויות, הוא היה זכאי לשמירה על רציפות זכויותיו הפנסיוניות, וכפועל יוצא – להוסיף ולהיות מבוטח בפנסיה תקציבית.

לגירסת התובע, כאשר שב לעבודתו באיכילוב, לאחר ששהה בחופשה ללא תשלום לצורך ביצוע הישתלמות בחו"ל, פנה פעם נוספת לגב' לינק, אשר ציינה לפניו באופן שגוי ומטעה כי הוא אינו זכאי לקביעות ולפנסיה תקציבית עקב קטיעת תקופת העסקתו לצורך ההשתלמות ונוכח היותו בתקופת היתמחות שנייה.

...

על כן, דין הסעד החליפי הכספי של התובע להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית – התובע אינו זכאי להיות משויך למסלול של פנסיה תקציבית במועד העסקתו בעירייה, ובהתאם לכך, גם במועד העסקתו במדינה.

מכאן שדינן של טענות הקיזוז של הנתבעות להידחות גם כן. בהתחשב בנסיבות וכי מדובר בתובענה בתחום של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

כן ציין בהודעה כי ככל שהחוק מחייב אותו להתפטר יש לראות בהודעה זו כהתפטרות עם שמירה על זכותו לצאת לפנסיה על פי הדין.

נטען כי העותר טרם התפטר שכן ביום 7.3.16 הודיע לממלא מקום ראש המועצה ולמנהל משאבי אנוש במועצה על יציאתו לחופשה ללא תשלום כדי "לשקול באם להיתמודד לבחירות לראשות המועצה..", אך טרם הודיע כי הנו מתפטר מתפקידו במועצה המקומית.

...

אדגיש כי סבור אני שראוי כי מקרה זה יובא לבחינה אצל הגורמים המופקדים על הבחירות כדי שישקלו ליזום תיקוני חקיקה שיסדירו מצבים מסוג זה שבא בפני.

סבור אני כי ראוי שבנסיבות המקרה ישקול שר הפנים את האפשרות לדחות את מועד הבחירות בשים לב לנסיבות המקרה.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, ראוי כי העותר יפנה בדחיפות בבקשה מתאימה לשר הפנים, אשר ישקול, בהתאם לסמכותו, האם ניתן בנסיבות העניין (ולאור כל האמור לעיל) לדחות את מועד הבחירות המיוחדות בכחודש ימים, באופן שיאפשר לעותר להתמודד לראשות הרשות.

עבור התקופות בהן יצאה לחל"ת העבירה למועצה תשלומים לצורך שמירה על זכויותיה בפנסיה תקציבית.

...

לדבריה, אף לא הוכח שסעיף זה היה בתוקף במועד הרלבנטי ליציאתה לחל"ת. איננו מקבלים טענה זו. לאוגדן תנאי השירות של השלטון המקומי יש תוקף מחייב והמועצות המקומיות פועלות על פיהן.

סוף דבר: התביעה להצהרה בדבר זכאותה של התובעת לפנסיה תקציבית או לתשלום פיצוי בגובה של הפנסיה התקציבית – נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכום של 28,842 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מהמועד בו שילמה את הסכום הנ"ל (בשנת 2000) ועד למועד החזרתו לתובעת, וכן סכום של 20,000 ₪ כפיצוי בגין עוגמת נפש בשל התנהלות הנתבעת, וסך של 5,000 ₪ כהשתתפות בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.