יציאה לחופשת מחלה סמוך למועד סיום העבודה

בעקבות ארוע אלים עם אחד החוסים במחלקה בה עבד התובע סמוך למועד סיום עבודתו הוחלט על העברת התובע למחלקה אחרת וניתנה לו האפשרות לבחור לעבור לאחת מבין 4 מחלקות בהן עבד בעבר.

הנתבעת לא פיטרה התובע שכן התובע בקש ויצא לחופשה בין ה-17-22.2.19 ממנה לא שב. עלה מעדות התובע כי משהנתבעת סירבה להמשיך ולשבצו במחלקה בה עבד (מחלקה 12) עובר לסיום עבודתו לא הייתה בכוונתו להמשיך בעבודתו בבית החולים.

...

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: דמי חגים בסך של 1,000 ₪.

באשר לשאלת ההוצאות , יציין, כי בתיק זה אומנם מרבית תביעת התובע נדחתה במסגרת פסק הדין ואולם אין להתעלם מכך שהתובע נדרש להגיש תביעתו על מנת שהנתבעת תשלם לו כספים שהגיעו לו עוד בטרם ניתן פסק הדין ואשר עמדו על סך כולל של 14,163 ₪.

לפיכך, תשלם הנתבעת לתובע בנוסף לסכומים ששולמו עד כה ואשר עליה לשלם מכוח האמור בסעיף 31 לפסה"ד הוצאות משפט בסכום של 3,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

לטענת התובע העסקתו הסתיימה עקב יציאתו לחופשת מחלה ואובדן כושר עבודה, ואילו לטענת הנתבעת התובע נטש את העבודה ביום 5.8.2018 ביוזמתו החד צדדית, תוך שניתק את הטלפון שברשותו, ולא הודיע לאחראים עליו על עזיבתו או פציעתו.

דיון והכרעה מועד סיום יחסי עובד-מעסיק בטרם נפנה לבחון את שאלת זכאותו של התובע לדמי למחלה ופיצויי פיטורים - עלינו לעמוד תחילה על נסיבות סיום העסקת התובע וכפועל יוצא - מועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

במקרה שלפנינו, לא הוגשה כל ראיה בכתב בקשר עם מועד סיום העבודה, ועמדו בפנינו בהקשר זה תצהירי הצדדים, הנספחים שצורפו אליהם ועדויות הצדדים בלבד.

עם זאת, גם אם נקבל טענה זו, נוכח נסיעתו לחו"ל באותו היום ואי העברת אישורי מחלה סמוך לעזיבתו, ובהיעדר כל ראיה לתמוך בטענתו, לא השתכנענו כי יש בכך לשנות את מסקנתנו באשר לאופן בו יש להתייחס לימים אלה.

...

כמו כן, גם אם היתה מוצגת הסכמה ביחס לעבודה בשעות גמישות, הרי שנוכח מועד העלת טענת ההתחשבנות והעדר כל הוכחה בדבר הסכמה ביחס למועד ההתחשבנות בין הצדדים, אין בידינו לקבלה.

סוף דבר בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין על הנתבעת לשחרר לתובע את הסכומים הצבורים לזכותו תחת רכיב התגמולים ורכיב הפיצויים בחברת כלל.

בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים: סך של 11,085.54 ₪ בגין דמי מחלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.9.18 (סיום יחסי עבודה) ועד למועד התשלום בפועל.

לגופו של עניין, ממילא הועברו, כאמור לעיל, שלושה אישורי מחלה בלבד לידי הנתבעת, כאשר אין מחלוקת כי בגין הראשון שבהם שילמה לו. מעבר לכך, מדובר לשיטת הנתבעת באישורי מחלה פקטביים: סמיכות הזמנים בין מחלתו של התובע וזימונו לשימוע השני חשודה, חשד המתחזק לנוכח הטענה כי התובע הופתע מן השימוע הראשון, ובהתאם לפניו לא הספיק לכלכל את צעדיו, אלא רק לאחר שקבל את הזימון לשימוע השני והבין מה צופה העתיד; כל תקופת עבודתו של התובע בנתבעת לא היה חולה, אף על פי שעבר לטענתו ניתוח בקע חצי שנה קודם לכן, כאשר אם יש אמת בדבריו - אזי העדרותו נעשתה על חשבון הנתבעת מבלי שנוצלו ימי מחלה, ויש לקזזם אל מול אלו הנתבעים, ואם לאו – הדבר יורד לשורש אמינות מחלתו שהופיעה עם הזימון לשימוע; אישורי המחלה של התובע הופקו על ידי רופא ילדים; גירסתו של התובע לא הייתה עקבית, כאשר בפגישת השימוע השנייה ציין ב"כ כי הוא סובל מלחץ בעוד שבעדותו טען פעם למצבו הנפשי ופעם לבקע ממנו סבל.

הכרעה המסגרת הנורמאטיבית לבחינת פדיון חופשה – חוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 (להלן – חוק חופשה שנתית) קובע בסעיף 13 כי בסיום יחסי העבודה ישלם המעסיק פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד, כאשר סעיף 7 הוא הקובע את כללי צבירת החופשה.

מן הכלל אל הפרט – בענייננו, התובע החל לשהות בחופשת מחלה מיום 28.10.18 (כלומר, לאחר שיחת השימוע הראשונה ולפני ישיבת השימוע השנייה); ישיבת השימוע השנייה נערכה ביום 8.11.18 לאחר שנקבעה בתיאום עם התובע ובכ"כ, ובמהלכה ציין ב"כ התובע: "גם היום הוא אוחז בימי מחלה"; התובע המציא אישור מחלה עבור יום השימוע, 8.11.18 הוא גם יום הפיטורים והמועד ממנו יש למנות את תקופת ההודעה המוקדמת לשיטת הנתבעת, אלא שעשה כן כעבור כמה ימים, היינו ביום 11.11.18.

...

אין בידינו לקבל את טענת העובד כי כדי להקים את יסודות העוולה נדרש התובע לפרט רק את האמירות שנאמרו בפועל, והוא אינו נדרש לפרט את נסיבות הפרסום ועובדות נוספות - מועד הפרסום, מקום בו בוצע, המסגרת בה נאמרו האמירות, זהות המפרסם וכו'.

התוצאה אפוא כי לא שוכנענו שהתובע הפר את חוק איסור לשון הרע.

סוף דבר התביעה שכנגד נדחית.

התובע טען כי ביום 4.2.2020 יצא לחופשת מחלה שנמשכה עד ליום 10.11.2020 וכי ביום בו שב לעבודתו, ביום 11.11.2020, קיבל הודעה על סיום העבודה, ללא הודעה מוקדמת.

בתצהירו הצהיר התובע כך: "גב' ל' ואני היינו בקשרי עבודה מצוינים, היא עבדה במשרד הסמוך למשרד שבו עבדתי והיא פנתה אלי מס' פעמים ע"מ שאבדוק מידע אודות פרטים בתיקה והן בכדי להתייעץ איתי אודות המידע האמור" (ס' 14 לתצהירו).

התובע איפוא לא הוכיח טענתו כי גב' ל' אישרה לו להכנס לתיקה הרפואי בששת המועדים הנטענים, בזמן שהותה בחופשת מחלה או בחופשה.

בטרם נדון בטענתו זו של התובע, נזכיר כי סעיף 4א(א) לחוק דמי מחלה, תשל"ו-1976 קובע כי "מעסיק לא יפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו, במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו לפי חוק זה או לפי הסכם קבוצי, וזאת עד לתקופת הזכאות המאקסימאלית לפי סעיף 4." סעיף 4א(ב)(1) לאותו חוק קובע כי הוראות סעיף 4א(א) לעיל לא יחולו אם "המעסיק נתן לעובד הודעה מוקדמת לפיטורים לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, בטרם נעדר העובד עקב מחלתו;" הנתבעת טענה כי ביום 4.2.2020 גב' שרית יופה, ראש חטיבת לקוחות בנתבעת, יצרה קשר עם התובע וביקשה ממנו להגיע למשרדה.

...

מכל המפורט הגענו למסקנה כי פיטורי התובע נעשו כדין.

התובע לא חזר עליה בתצהירו וזנח אותה בסיכומיו ועל כן נדחית.

סוף דבר: התביעה נדחית.

הסבר אחר הוא שאותם 11%, או חלקם, משקפים היעדרויות מאושרות (כגון ימי מחלה, או חופשה, או חג), שיש להביאן בשיעור המשרה, כוחו של הסבר זה מוגבל שכן לטענת התובע בשנים הרלבנטיות לא יצא לחופשה, ולא ניצל ימי מחלה, ולפי עדות מר טליע עובדי השטח נעדרו מספר ימים מצומצם בשנה לרגל חגים.

בגדר האמור, טען מר ג'אד בתצהירו כך: "אני מצהיר כי, על אף שהתובע הוא זה שהביא לניתוק יחסי עובד מעביד עם מעסיקתו הנתבעת 2...אני בהיות בעל מניות ודירקטור ומנהל חשבונות של הנתבעת 2, ובנשימה ידידותית וחברית, אף נעתרתי לבקשת התובע לקבלת מכתב סיום עבודה, על מנת שלא יפגעו זכויות התובע בדמי אבטלה וכמחווה בימי קשיים כלכליים, אולם לא לפני שניתן הסבר מפורש למתן מכתב הפיטורים במכתב עצמו..." (סעיף 35 לתצהירו).

הנתבעת הלינה ועודה מלינה את פצויי הפיטורים, בסך של 54,000 ₪, למעלה מ- 3.5 שנים לאחר שפיטרה את התובע שלא כדין, עת ששהה בחופשת מחלה, סמוך למועד לאחר שאישתו ילדה, כך שיש להניח כי היה זקוק לכספי פצויי הפיטורים אף מעבר ל"רגיל".

...

מכאן, אנו מורים על מחיקת התביעה כנגד מר ג'אד. אין מחלוקת שהתובע החל את עבודתו אצל הנתבעת בחודש 07/2014, ושיחסי העבודה נותקו סופית בחודש 07/2020, אולם הנתבעת טענה כי בתווך היו תקופות שבהן לא התקיימו יחסי עבודה, או שהתובע שהה בחל"ת. התובע הועסק בתפקיד טכנאי שטח, ובהתקנה וניתוק של מנויי אינטרנט וכבלים, וכן בתיקון תקלות.

בכתב ההגנה הנתבעת טענה כי יש לדחות כל רכיב שנתבע מעבר לתקופת ההתיישנות, ולגופם של רכיבים הכחישה את מכלול התביעות, לרבות את הסעדים ודרך חישובם, וטענה כי יש לדחות את התביעה.

תעודות עובד ציבור – במסגרת הדיון המוקדם מתאריך 30/09/2021 (בתיק התקיימו שתי ישיבות דיון מוקדם, אולם ככל שלא ייאמר אחרת, המונח "דיון מוקדם" יתייחס להלן לישיבה מתאריך 30/09/2021), עתר ב"כ הנתבעת כי יוצא צו למוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל), במטרה לבסס את הטענה כי התובע לא עבד בנתבעת בחלק מתקופת העבודה שטען לה. בהחלטה מתאריך 06/10/2021, נעתר בית הדין לבקשה והורה למל"ל להגיש לידי ב"כ התובע מסמכים מהענפים נכות כללית, נפגעי עבודה ואבטלה, בנוגע לתביעות שהגיש התובע ו/או גמלאות שקיבל בשנים 2014 – 2015.

מעבר לדרוש נציין ממילא יש לדחות את התביעה בשל היעדר פירוט והוכחה.

על רקע זה, ובהיעדר גרסה ברורה ומוכחת מצד התובע באשר לסכומים שהולנו ולמשך ההלנה, התביעה בגין רכיב זה נדחית.

י.ט. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, ואנו מורים לנתבעת לשלם לתובע, בתוך 30 ימים, את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך של 54,000 ₪, בניכוי סכומי הפיצויים הצבורים בקופה, בהתאם למפורט בסעיף 169 לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 08/07/2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל.