ימים לפני דיון ההוכחות, שנערך בעיצומה של מגפת הקורונה, ראתה היא ליידע את באי כוחה של העמותה כי היא אוחזת בפטור רפואי מאחיזת מסכה, שכן עטיית מסכה "עלולה לסכן את בריאותה", ועל כן התכוונה להתייצב לדיון ההוכחות בלא מסכה, אלא אם יורה בית המשפט אחרת (ואכן, הורה: היא העידה בהיוועדות חזותית).
עוד טרם צלילה למעמדה של התובעת, הרי שאין לפנינו מצב שבו ניתן להבין את חסרונו של תובע בשר ודם מן ההליך, אשר סעיף 7 כלל יכול להוות חריג לו. התביעה עומדת בסתירה לתכליתו של סעיף 7 לחוק, והוא הבטחת אכיפה יעילה של החוק (כמבואר בדברי ההסבר לחוק, ה"ח תש"ס מס' 2871 עמ' 370, 373), קרי – תביעה שתתברר מקום שבו ניתן להניח שיש נפגעים אמתיים, אך נסיבות הפגיעה וההפליה הן כאלה שאפשר שיחששו להרים ראשם, ודאי לבדם, ולמחות בפני בית המשפט על העוולה שנעשתה כלפיהם וכלפי חברי קבוצתם.
בבקשו את המידע, אין הוא מבצע עוולה אזרחית או עבירה פלילית, מסכימות גם התובעת והמצהירה מטעמה בחקירתה.
...
דין התביעה להדחות אפוא.
סוף דבר
מי שאינו חפץ לחסן את ילדיו כהמלצת משרד הבריאות, כעניין של בחירה (אף שהתובעת כשלה מלהוכיח בהליך זה – בחירה מושכלת), זו ככלל זכותו לפי דין.
נוכח האמור התביעה נדחית.
