הכרעה בתביעה הכספית שהתגבשה עד להגשת כתב התביעה -דחייה על הסף
אכן, דרך כלל הסעד של סילוק על הסף ניתן ביד קמוצה ובמשורה על ידי בתי המשפט ובבתי הדין לעבודה "קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע מד/15-3 אפנר נ' מפעלי הדסה לחינוך [פורסם בנבו] עבודה ארצי, כרך כ(2) 242 ; דב"ע נא/31-3 חיפה כימיקלים נ' אברהם רמי כלפון [פורסם בנבו] פד"ע כב 518).
המשיב טוען כי כאשר ביסודות העוולה נכלל מרכיב של נזק, סעיף 89 לפקודת הנזיקין קובע דין היתיישנות מיוחד.
ככל שהמשיב יעמוד על הסעדים הנותרים במתכונתם, חרף טענת המבקשת כי לא מוצו ההליכים, יידרש בית הדין לנימוקיו בנידון ותנתן החלטה, האם יש מקום להורות על המשך שמיעת ההליך בבית הדין או שמא יש לאמץ עמדת המבקשת בדבר דחיית התביעה גם בהקשר זה.
באשר לטענת המבקשת לסלק התביעה מחמת אי תשלום הוצאות משפט.
בעיניינו, לא הביאה המבקשת כל טעם לחרוג מכלל זה.
על יסוד האמור לעיל, אין להדרש לסילוק התביעה מחמת אי תשלום הוצאות משפט שנפסקו במסגרת ההליך בסעדים הזמניים.
...
לאחר עיון בטענות הצדדים אנו סבורים כי אין צורך בקיום דיון, ולפיכך תינתן הכרעה בבקשת הסילוק, על יסוד טענות הצדדים עד הנה.
על רקע האמור, נקודת המוצא אשר תשמש יסוד לדיון בבקשה דנא, תהא כי כלל העובדות הכלולות בכתב התביעה נסמכות על גרסת המשיב התואמות מציאות כהווייתה, במנותק מגרסת המבקשת לגופו של עניין.
לטעמנו, המשיב לא הוכיח כי טרם החל מרוץ ההתיישנות או ש"המעשה או המחדל הינו הפרה מתמשמכת של פגיעה בזכויות עובד"
בשולי הדברים נציין, כי כבר נפסק בע"ע (ארצי) 1406/02 עיריית גבעתיים נ' ברקוביץ' (לא פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 4.10.06) כך:
"רק במקרים של חוסר תום לב קיצוני יש מקום לערוך את האיזונים הללו ולהגיע לשלילת זכותו של נתבע, כפי שהיא עולה מהוראות חוק ההתיישנות, להתגונן על ידי העלאת טענת התיישנות."
לאור כל האמור, דין התביעה בכל הנוגע לסעדים הכספיים שהתגבשו עד למועד הגשת כתב התביעה, להידחות אפוא על הסף, מחמת התיישנות.
עם זאת, לאור כך שמצאנו לקבל את הבקשה, מצאנו כי ניתן להסתפק בנסיבות העניין בהשתת הוצאות מתונות, כך שהמשיב ישלם למבקשת סכום של 2.500 ₪ בלבד.
