במסגרת ע"פ 987/02 מדינת ישראל נ' זביידה (10.5.2004) קבע בית המשפט העליון, ביחס להוכחת יסודות עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב, כך:
"במסגרת היסוד העובדתי של העבירה לפי סעיף 413 לחוק מוטל על התביעה להוכיח כי בנסיבות העניין קיים 'חשד סביר' שהנכס שבחזקת הנאשם גנוב, כלומר "..
...
כאמור, אין המדובר במקרה נדיר או חריג המקים הגנה מן הצדק בגין אכיפה בררנית שלא טמנה בחובה זדון, רחוק מכך, ואני מקבל את עדותו של השוטר גלוסקא שאם היה יודע (אם, למשל, הודעתו של השוטר מועדה אשר למעורבותם הלכאורית של האחרים היתה מגיעה אליו "בזמן") – גם האחרים היו נעצרים ומובאים לחקירה[footnoteRef:12].
השוטר באטה הסביר בעדותו בבית המשפט כי הימנעות מהתיעוד החזותי במקרה זה מקורה בשיקולים מבצעיים, שעיקרם מניעת סיכון לחשיפת הפעילות; אני מקבל את תשובתו, שהיא הגיונית, מסתברת ולא נסתרה.
התוצאה היא שאני דוחה את טענות ההגנה, בכפוף למפורט לעיל, ותוצאת פסק הדין מנויה בסעיף 24: הנאשם מורשע בעבירות של סחר בסם מסוכן, והחזקת סם לצריכה עצמית, ומזוכה מיתר העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
