יסוד נפשי בעבירות ביטחון של צעירה בת למשפחה מכובדת

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2410/07 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: אורהן תורכ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת.פ. 40150/06 שניתן ביום 31.1.07 על ידי כבוד השופט צ' גורפינקל תאריך הישיבה: כ"ג באלול תשס"ז (6.9.07) בשם המערער: עו"ד א' און בשם המשיבה: עו"ד ז' אריאלי ][]פסק-דין

]השופטת ע' ארבל: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט צ' גורפינקל) שהרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירה של החזקת סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 68.6 גרם נטו שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: הפקודה) ובעבירה של החזקת כלים, לפי סעיף 10 לפקודה.

לדבריו, האני הוא בחור צעיר שיכול היה לדלג על 16 מדרגות ולברוח מהמקום בטרם כניסת השוטרים.

לחלופין, לעניין העונש, מבקש המערער לשכנע כי בית המשפט החמיר עמו יתר על המידה ולא נתן משקל ראוי לכך שפחד ממשפחתו של האני, מישפחת שורפי, שהיא מישפחת פשע, ולכן לא הסגיר את האני; לעובדה שאביו היה סייען לשרותי הבטחון שנפטר לפני מספר שנים; אחותו נרצחה על רקע הסיוע הבטחוני של האב; ולמערער אין כל הרשעה קודמת.

"החזקה", קובעת ההגדרה, היא "שליטתו של אדם בדבר". מושג השליטה מורכב משני יסודות - יסוד נפשי ( animus-possidendi) ויסוד פיזי (corpus possessionis) (ע"פ 250/84 הוכשטט נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1) 811 (1985) (להלן: עניין הוכשטט)).

עוד טען כי הוא זה שפתח את הדלת לשוטרים, אך כשנאמר לו שאמו הייתה זו שפתחה הדלת השיב "אני הייתי לידה". את הודעתו סיים בדברים "אני לא סוחר סמים ולא נרקומן אנחנו מישפחה מכובדת". בהודעה נוספת, מיום 18.5.06 (ת/13), סירב המערער לענות על כל שאלה שנשאל ואמר שמה שיש לו להגיד יגיד בבית המשפט.

...

טענה זו נדחית איפוא.

בסופו של יום שוכנענו כי הוכח שהמערער החזיק בביתו סם מסוכן, הן משום שהסם היה בהחזקתו הפיסית בביתו, הן משום שהיה ללא ספק בשליטתו המודעת.

בהתחשב בכל האמור לא מצאנו בטענות שהעלה הסנגור עילה להתערב בעונש.

עם חזרתו ארצה הגיע מנשה להסדרים עם מספר בנקים לכסוי חלקי בלבד של חובותיו, על יסוד הצהרות ומצגים שלא היו מהימנים על אודות איתנותו וחוסנו הכלכלית באותה עת. מההסכמים שנחתמו בין מנשה לבין חלק מהבנקים, כפי שהוצגו לבית המשפט, עלה כי מנשה זכה להפחתות חוב מפליגות והפטרתו מתשלום מרבית חובותיו לאותם הבנקים, על יסוד הצהרותיו כי אין ברשותו או ברשות משפחתו הקרובה נכסים והכנסותיו אינן עולות על השכר הממוצע במשק.

כאמור נמצא כי מנשה שרון ובנותיהם שבו למעשה לישראל עוד בשנת 2009, כך שהעברות הכספים מחו"ל לחשבון הבנק של הנאשם וממנו הלאה, למצער מרביתן המכריע, בוצעו שעה שמנשה התגורר עם משפחתו בשכירות בישראל, ולא היה כל בסיס למצג של הנאשם בפני הבנק הבנלאומי לפיו הוא נידרש בדרך זו לסייע לבני משפחתו משום שהייתם בחו"ל. הנאשם משך כספים מהחשבון שלו, בהתאם לבקשות של מנשה, והעביר לו גם כספים במזומן, הישר לידיו.

לדבריה, בתה הבכורה התגרשה, בהליך גירושין מכוער, קשה וכואב, והיא נאלצה לשוב ולהתגורר עם בנותיה הצעירות עימה ועם הנאשם במשך כשנה, בשל קשייה הכלכליים.

שרון מסרה כי חלף זקנה מכובדת לאנשי עמל ועבודה אשר חסכו פרוטה לפרוטה במשך כל חייהם, הוריה נמצאים על סף חורבן כלכלי מוחלט בשל עיקולים וחילוט חשבונות הבנקים.

נטען כי ניהול המשפט היה יעיל וענייני, היתמקד בנסיבות היסוד הנפשי ולא נוהל בכל הנוגע לעניינים טכניים.

כפי שפורט בהכרעת הדין, העבירה שבסעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון מהוה "חגורת הבטחון" סביב העבירה הקבועה בסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.

הינה כי כן, בהנתן שהנכסים בהם בוצעו העבירות, ובין היתר הבית ברמות השבים והדירה בהוד השרון אינם מצויים בידי הנאשם, הנאשם לא הפיק כל רווח או הנאה כלכלית מבצוע העבירות, ובהיתחשב במצבו הכלכלי שאינו מהמשופרים כפי שעלה מדבריו ומדברי בני משפחתו, עליו לא חלקה המאשימה, סבורני כי קיימים "נימוקים מיוחדים" המצדיקים להמנע מחילוט כספי הנאשם, וכי די ברכיבי הענישה שיפורטו להלן.

...

שקלתי האם יש מקום לחלט את הכספים שבחשבונותיו של הנאשם, בהיותם "רכוש שאיפשר ביצוע עבירה", אך לא שוכנעתי כי כך הדבר.

בדרך זו לא ניתן לקבוע שסכומי כסף מושא העבירות "עורבבו" עם סכומי כסף כשרים, השייכים לנאשם, ונטמעו זה בזה והתמזגו זה לתוך זה, מתוך מטרה שלא ניתן יהיה להבחין בין הכסף "הנקי" והכסף "המלוכלך", עד כי הייתה מתבקשת המסקנה לפיה סכום הכסף כולו מהווה "רכוש אסור" אשר ניתן לחלטו.

הנה כי כן, בהינתן שהנכסים בהם בוצעו העבירות, ובין היתר הבית ברמות השבים והדירה בהוד השרון אינם מצויים בידי הנאשם, הנאשם לא הפיק כל רווח או הנאה כלכלית מביצוע העבירות, ובהתחשב במצבו הכלכלי שאינו מהמשופרים כפי שעלה מדבריו ומדברי בני משפחתו, עליו לא חלקה המאשימה, סבורני כי קיימים "נימוקים מיוחדים" המצדיקים להימנע מחילוט כספי הנאשם, וכי די ברכיבי הענישה שיפורטו להלן.

הנאשמת הגיעה בנפרד מיתר הנאשמים; במועדון, הבחינה הנאשמת במנוח בלווית צעירה אחרת, ע.ת. 8 הדר סימנה, ככל הנראה מתחבק או מתנשק עימה; הדבר הפריע לנאשמת, אשר פנתה ליעד, שהיה גם הוא נוכח במועדון (הגיע בנפרד) והביעה בפניו את מורת רוחה מהיתנהגות המנוח, אשר – לדבריה – איננה מכבדת אותה; יעד חיפש את המנוח במועדון, אך האחרון הזדרז לצאת את המקום, ביחד עם חברתו ע.ת. 8 וחבר נוסף – נדב אדרי, ע.ת. 1; יעד חש אחריו, כאשר עלה לרכבו של הנאשם 3, בו נהג הנאשם 2, יעד ישב לצד הנהג, ברכב נכחו גם הנאשמת 1 וחברתה ע.ת. 2; נוצר קשר באמצעות מכשירי טלפון נייד בין הנאשמת 1 ויעד לבין המנוח או מי מהמלווים אותו ברכבו.

במהלכו של קשר זה, אשר כלל מיסרון או מסרונים מאת הנאשמת 1 למנוח, ושיחות ממכשיר הטלפון הנייד של המנוח בחזרה אל הנאשמת 1, הוחלפו דברים בין הצדדים, וכן נישאלו המנוח וחבורתו היכן נמצאים, עצרו בצומת בית הגדי הסמוכה לעיר נתיבות, והמתינו שם ליעד ולחבורתו; בדרך למנוח, עצר הנאשם 2 את הרכב בסמוך לשיפודיה בעיר נתיבות, בבעלות ובניהול של בני משפחתו של יעד, שם הצטייד יעד בסכין קצבים, אשר אין ראיה, כי מי אחר מהנוכחים ברכב הבחין בה באותו שלב (אם כי נאשם 2 מאשר כי הבחין בה ביציאתו של יעד מהרכב, כמתואר בהמשך); יעד וחבורתו חשו למקום בו עצרו המנוח ומלוויו.

למעשה, למעט המחלוקת בנוגע לחלקו של נאשם 3 בעימות הפיסי, אותן נקודות שבמחלוקת קשורות, רובן ככולן, להוכחת היסוד הנפשי הנידרש לשם הרשעה בעבירות שבכתב האישום, כאשר השאלה המרכזית הנה מידת המודעות או הצפיות, בכח או בפועל, שהיתה לנאשמים או למי מהם, בנוגע לתוצאה הקטלנית או לתוצאה אחרת של פגיעה במנוח, כל נאשם ונאשם – בהתאם לעבירות המיוחסות לו ולטיב המחשבה הפלילית הנדרשת להרשעה בהן.

כאמור לעיל, אין מחלוקת, שהנאשמת 1 הביעה בפני יעד, במועדון, את מורת רוחה מהמצאותו של המנוח שם ביחד עם בת זוגו באותה העת, וכי עלה מדבריה ומדברי חברתה ע.ת. 2 ששהתה עימה, כי היא פגועה מהענין.

ראו ע.פ. 5204/07 אבו סמור נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים): כשלעצמי סבורני כי המדובר בעבירה שיש לה מקום מכובד בספר החוקים, שכן אוי למדינה זו, אם יתקיים בה "כסדום היינו לעמורה דמינו" (ישעיהו א', ט').

ראו לענין זה ע.פ. 3417/99 הר שפי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 735: החוק מטיל נטל על אדם לאחוז בכל האמצעים הסבירים למניעת עשייתו של מעשה פשע, ולמותר לומר כי האמצעי הסביר והשכיח יהא - על דרך הכלל - דיווח לכוחות הבטחון הממונים על שמירת החוק והסדר הצבורי.

...

ראו ע.פ. 5204/07 אבו סמור נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים): כשלעצמי סבורני כי המדובר בעבירה שיש לה מקום מכובד בספר החוקים, שכן אוי למדינה זו, אם יתקיים בה "כסדום היינו לעמורה דמינו" (ישעיהו א', ט').

ארץ שביחיד ובחבורה מתרבים בה פשעי האלימות, בראש וראשונה, ועבירות פשע זולתם, אם יהיו יושביה פטורים כשלושת הקופים הנודעים מראות, משמוע ומדבר, והתוצאה היא כי הזולת יירצח, ייאנס, יישדד ורכושו יינטל ממנו או יהיו פשעי שחיתות בכסות זו, תוך מתן "זכות השתיקה" מסביב – לא אל שכמותה פיללו המתפללים לאורך הדורות "ותחזינה עינינו בשובך לציון" ומייסדי המדינה.

התסקיר שנערך ביום 28.1.18 מלמד כי הנאשמת בת 66 גרושה ואם לשלושה ילדים, מושעית מעבודתה מזה כשלוש שנים בשל ביצוע העבירות.

לדבריה, ניסתה לסייע לבנה לאחר שהוא נפגע על ידי נוכל אשר לקח את כל כספו במירמה והשאירו חסר כל. שירות המבחן עמד על כך שהנאשמת נעדרת דפוסי היתנהגות עברייניים, כי היא בעלת מערכת ערכים נורמאטיבית ביסודה, כי העבירות המיוחסות לה אינן מאפיינות את אורח חייה וכי ההליך הפלילי מהוה עבורה גורם מרתיע.

לאור האמור ולנוכח חשש לפגיעה בזכויות הפנסיה של הנאשמת, המהוים בטחון כלכלי עבורה ועבור ילדיה, המליץ שירות המבחן לבטל את הרשעתה של הנאשמת ולגזור עליה 180 שעות שירות לתועלת הציבור.

ב"כ הנאשמת ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן, לבטל את הרשעת הנאשמת ולגזור עליה שירות לתועלת הציבור, על מנת לאפשר לנאשמת לחזור לעבדותה ולפרוש ממנה בצורה מכובדת ללא פגיעה בזכויותיה.

עוד עמד ב"כ הנאשם על חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ועד היום וציין את השפעת ההליך המשפטי על מצבה הנפשי של הנאשמת.

בנוסף יש לתת את הדעת לעובדה, כי בסופו של יום, והגם שהדברים מהוים עבירה, הנתונים שבהם עיינה הנאשמת ומסרה אותם לבנה, אינם מצויים ברף הגבוה של מידת ההגנה על פרטיותו של אדם, ובהתאם, מידת הפגיעה בפרטיותם של מאור ובני משפחתו ואף של השוטר אינה ברף הגבוה.

בנוסף, במקרה דנן מתקיימות הנסיבות הנוספות שנקבעו בפסק דינו של כב' השופט ש' לוין, והן מובילות למסקנה כי הותרת ההרשעה על כנה תיפגע בשיקום הנאשמת; הנאשמת אינה אשה צעירה, ולאורך שנותיה ועד לאירועים נשוא כתב האישום, לא הסתבכה מעולם בפלילים.

...

בנוסף, במקרה דנן מתקיימות הנסיבות הנוספות שנקבעו בפסק דינו של כב' השופט ש' לוין, והן מובילות למסקנה כי הותרת ההרשעה על כנה תפגע בשיקום הנאשמת; הנאשמת אינה אישה צעירה, ולאורך שנותיה ועד לאירועים נשוא כתב האישום, לא הסתבכה מעולם בפלילים.

שילובם של גורמים אלה יחד עם הפגיעה הכלכלית האפשרית של הרשעה בנאשמת מבססים את המסקנה לפיה הותרת הרשעתה של הנאשמת על כנה תפגע בשיקומה, והפגיעה שתיגרם עולה במידה רבה על התועלת החברתית שתצמח מתוך הותרת ההרשעה על כנה.

אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: 180 שעות שירות לתועלת הציבור בהתאם לתכנית שקבע שירות המבחן.

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"פ 26210-11-21 מדינת ישראל נ' ח'טיב(עציר) 03 אוגוסט 2022 לפני כבוד השופט גדי צפריר המאשימה מדינת ישראל הנאשם אוסאמה ח'טיב (עציר) ת"ז 301522330 נוכחים: בשם המאשימה: עו"ד מיכל גופר-דפנה בשם הנאשם: עו"ד בת אל ארז לוינסקי – סניגוריה ציבורית הנאשם: הופיע, באמצעות לווי שב"ס פרוטוקול

ב-5 השנים האחרונות היה פעיל חברתית ויחד עם צעירים נוספים מהמשפחה ייסדו עמותה ליישוב סכסוכים בתוך המשפחה ומחוץ לה. הנאשם היה אחד האנשים הפעילים והדינאמיים של העמותה ואף פעל לגיוס תרומות וכספים למשפחות נזקקות בחגים.

לאחר הארוע חלק מהמכובדים ממשפחת חטיב, ובראשם דודו של הנאשם, נפגשו עם המתלונן בביתו באוירה נעימה, משפחתית ומכובדת, אשר בסופה לא נחתם הסכם סולחה בין הצדדים.

לעניין זה יפים דבריו של ביהמ"ש העליון בע"פ 3169/21 מדינת ישראל נ' אגבאריה, סע' 6 (מיום 21/06/21): "בשורה ארוכה של פסקי דין עמד בית משפט זה על החומרה הרבה הגלומה בעבירות הנשק. ביסוד עבירות אלו עומדת פגיעה בחיי האדם ובשלמות גופו, כמו גם בבטחון הציבור ובסדר הצבורי בכללותו... עבירות אלו חמורות במיוחד, בין היתר משום שהן עשויות לשמש בסיס לבצוע עבירות נוספות, למשל על רקע עברייני או על רקע של פעילות טירור ... מגמת הענישה בגין עבירות הנשק הוחמרה עם השנים, עת הפכו העבירות לנפוצות יותר, ובין היתר ניתן משקל משמעותי לשיקולי הרתעה בעת גזירת העונש עליהן ...". (ע"פ 3169/21 מדינת ישראל נ' אגבאריה, סע' 6 (מיום 21/06/21)) כן ראו, דברי כב' השופט אלרון בע"פ 4456/21 מ"י נ' מוחמד אבו עבסה, סע' 15 (מיום 23/01/22): "רבות דובר ונכתב על השמוש הנרחב שנעשה בחברה בישראל בכלל ובמגזר הערבי בפרט, בנשק בלתי חוקי. חדשות לבקרים אנו עדים לתוצאותיו ההרסניות בדמות גרימת נזקים בגוף ובנפש לאזרחים תמימים, ופגיעה ממשית בבטחונם האישי וברווחתם. לא פעם עמד בית משפט זה על הצורך בענישה מרתיעה ומחמירה על מנת למגר תופעה זו, ...

אף כי ניתן לראות באירועים המפורטים בשני האישומים כאירועים נפרדים, הרי שהסכמת הצדדים כי מדובר בארוע אחד מייתרת מחלוקת זו. לפיכך, ייקבעו מסגרות העונש בהתאם להגדרה זו. מדיניות הענישה הנהוגה: עיון בפסיקה מלמד כי ביחס לעבירות הנשק מסתמנת מגמה הולכת וגוברת להחמרה בענישה: ‏‏ "החזקת נשק שלא כדין מאיימת על שלום הציבור וביטחונו ... לנוכח הקפן המתרחב של עבירות המבוצעות בנשק, הזמינות הבלתי נסבלת של נשק בידי מי שאינו מורשה לכך, מהוה כאמור סיכון של ממש ומגבירה את הסיכון לבצוע עבירות חמורות נוספות ... כמו גם לאסונות נוראיים. יעידו על כך ריבוי המקרים במיגזר הערבי בעת האחרונה, כאשר אזרחים תמימים – כמו ילד רך בשנים ועלמה צעירה – נפגעים ואף מוצאים את מותם בביתם-מבצרם או בגן השעשועים, כל זאת כתוצאה משימוש בנשק של אחרים. מציאות קשה זו מחייבת לנקוט ביד מחמירה כלפי מעורבים בעבירות נשק, אף אם הם נעדרי עבר פלילי ... ענייננו ב"מכת מדינה" שהצורך להלחם בה על מנת להגן על הציבור, מצריך מענה הולם והטלת עונשי מאסר משמעותיים .

...

לאחר ששקלתי את האמור לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם למעשי העבירה שביצע הנאשם נע בין 48 לבין 66 חודשי מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.

על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 58 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו בתיק זה, מיום 24/10/21 ועד ליום 06/01/22.

אף לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת הנאשם ולנכות מתקופת עונש המאסר שהוטל עליו את מלוא ימי מעצרו עד היום, שכן, על הניכוי להצטמצם למעצר בקשר להליך זה בלבד, קרי מיום 24/10/21 ועד ליום 06/01/22, ואילו מיום 06/01/22 (היום בו ניתן גזה"ד בתיק ת"פ 30032-10-19) ועד היום נתון המערער במאסר בגין התיק האחר ואין מקום לניכוי כפול.