בנוסף, טען התובע כי הרישומים בתלושי השכר שהופקו בגינו היו שגויים, במובן זה שלא שיקפו נכונה את צבירת ימי המחלה וימי החופשה, וחלק מהתשלומים בגין שכר עבודה לו היה זכאי הוגדרו כתשלומים בגין שעות נוספות, בעוד שהלכה למעשה לא שולמה לו תוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות.
...
אשר על כן – דין הטענה לפיה על התובע להשיב כספים ששולמו לכאורה ביתר – להידחות.
סיכומו של דבר –
קיבלנו מקצת טענותיו של התובע, ופסקנו כי הוא זכאי לסך כולל של מעט מעל 100,000 ₪, בעוד שתביעתו הועמדה על סך של מעל 500,000 ₪.
בנסיבות אלה, החלטנו שלא לחייב מי מהצדדים בהוצאות הצד השני או בשכר טרחת עורך דינו, וכל צד יישא בהוצאותיו.
