ימי חופשה לעובדים בענף השמירה

כך אף משתמע מהוראה מס' 7.3.9.2 – "הגנה על זכויות עובדים המועסקים כל ידי קבלני שירותים בתחומי השמירה, האבטחה והניקיון" – אשר פורסמה על ידי אגף החשב הכללי במשרד האוצר, בה הובהר ביחס לקרן הישתלמות (ר' הטבלה בסעיף 2 להוראה), כך: "ההפרשה תתבצע על רכיב שכר היסוד החודשי הנקוב בהודעה זו (גם עבור עובדים ששכרם גבוה מהשכר לעיל) בתוספת דמי הבראה. ההפרשה תתבצע גם על ימי חופשה, חג ומחלה." אשר על כן, מתחשיבו של התובע יש לקחת את שעות העבודה, אשר קבענו לעיל כי הנן מהימנות עלינו בבחינות היותן כוללות את חלף השכר עד למיכסת 186 שעות בהתאם לתלושי השכר, ולהכניסן בטבלת הנתבעת הכוללת את השכר הענפי לכל שנה, כדלקמן: שנה שכר מינימום שעות עבודה (עד 186) הפרשה נידרשת בגובה 7.5% 2013 (נוב' – דצ') 24.98 164 (4096.72*7.5%) 307.25 2014 24.98 1821 (45,488.58*7.5%) 3,411.64 2015 25.5 2141 (54,595.5*7.5%) 4,094.66 2016 (ינואר – יוני) 25.5 1045.17 (26,651.83*7.5%) 1,998.88 2016 (יולי – דצ') 25.94 1050.17 (27,241.4*7.5%) 2,043.1 2017 28.5 1107.75 (31,570.87*7.5%) 2,367 סה"כ 14,222.53 ₪ על פי המפורט בטבלה זכאי התובע להפרשות משכר בסך 14,222.53 ₪, עליו יש להוסיף הפרשה מתחייבת גם מדמי ההבראה בסך של 1,071 ₪ [14,285.3 ₪ (על פי הטבלה בפרק הדן בהבראה לעיל, החל מנובמבר 2013) * 7.5%].

...

התוצאה אפוא כי תביעתו של התובע ברכיב זה נדחית.

עם זאת, מקובלת עלינו הטענה, כי יש להביא בחשבון בחישוב השכר את שעות העבודה בשיעור 100% עד ל – 186 שעות, כולל חלף שכר כגון: מחלה, הבראה, חג, אימון ומילואים.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה באופן שעל הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: השלמת פיצויי פיטורים בסך 13,025 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום 1.7.17.

בהתאם לסעיף 13 לצוו ההרחבה בענף השמירה, עובד זכאי לימי חופשה בהקף של 10 או 12 ימי עבודה בכפוף לשבוע עבודתו.

...

במילים אחרות, אנו מקבלים את טענת התובע שבפנינו "אותה הגברת בשינוי אדרת", וכאמור, לגביה כבר נפסק מה שנפסק; שלישית יתירה מזאת, שאלת חוקיות הוראות ההסכם החדש והמעודכן עליו מחתימה הנתבעת את עובדיה המיועדים לעבודה באבטחת מוסדות חינוך התבררה אף היא ממש לאחרונה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: השבת ניכוי עלות קורס מאבטחים בסך 4,200 ₪.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבעת טענה, כי שולם לתובע גמול בשיעור 150% בגין ימי החג בהם עבד ועל כן אינו זכאי לדמי חגים עבור ימים אלה (ר' סעיף 9ב' לכתב ההגנה), כי שולם לו גמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבת על פי דין, כי בוצעו בגינו הפקדות לקופת הגמל בהתאם לשיעורים הרלוונטים מכח צו ההרחבה בענף השמירה משנת 1972 והחל מיולי 2009, מכח צו ההרחבה המעודכן וכי שולמו לו דמי חופשה ביתר אותם יש לקזז משני ימי החג בגינם הוא זכאי לתשלום.

חופשה שנתית התובע טען בכתב התביעה, כי בחודש דצמבר 2014 עת ניצל 9 ימי חופשה שולמו לו דמי חופשה בסכום של 1,152 ש"ח במקום 1,836 ש"ח ובחודש פברואר 2015 במסגרת גמר החשבון פדתה הנתבעת 30.7 ימי חופשה, מלוא יתרת ימי החופשה שעמדה לרשותו, אך שילמה לו בגינם 2,237.45 ש"ח במקום 6,262.8 ש"ח ועל כן נותרה הנתבעת חייבת לו סך של 4,709.35 ש"ח (ר' סעיפים 38-37 לכתב התביעה).

...

לאור כל האמור לעיל לא מצאנו לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת שכר בגין רכיבי השעות הנוספות ו/או רכיב הפיצוי בגין אי ביצוע ההפקדות לקופת הגמל.

סיכום הנתבעת תשלם לתובע סכום השווה להפרשי ההצמדה בגין הסכומים ששולמו על ידה (30,838 ש"ח בגין שעות נוספות ושעות שבת ו-7,513 ש"ח בגין הפרשי גמל) וזאת ממועד הגשת התביעה ועד המועד בו שולמו בפועל לתובע.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע סך של 2,244 ש"ח בגין דמי חג ו -1,786.85 ש"ח בגין דמי חופשה/פדיון חופשה.

בעיניין אסלטי נפסק, בהתייחס לענף השמירה - אך הדברים יפים ככלל, כך: "בענף השמירה ההנחה היא, כי ימי העבודה נקבעים בשיבוץ על ידי המעסיק ובהסכמתו, וזאת כל עוד לא הוכח אחרת". (ע"ע (ארצי) 44382-04-13 יוסף מנצור - גז חיש בע"מ, מיום 4.5.2015, סעיף 22 לפסק הדין).

בגין התקופה הלא מדווחת, התובע היה זכאי לשנה נוספת של פדיון חופשה (14 ימים * 400 ₪) וכן להפרש בין ותקו של התובע האמתי לוותקו על פי תלושי השכר בגובה של 6 ימי חופשה.

...

בהעדר רישום אנו מקבלים את גריסתו של התובע כי עבד 6 שעות נוספות בשבוע.

על הנתבע לשלם לתובע את ההפרש בין הסכומים הנ"ל לסכומים שיתקבלו מהמל"ל. סוף דבר התובע הוכיח כי עבד מחודש 10/2012.

היה והמוסד לביטוח לאומי יאשר קבלת סכומים הגבוהים יותר מהסכומים הנתבעים בכתב התביעה כאן, אלה יקוזזו מהסכום שנפסק בפסק הדין זה. בשים לב כי בהליך הוגשו בקשות שונות אשר חלקן נדחו אך בית הדין לא חייב בהוצאות את מי מהצדדים (החלטה מיום 24.1.21, מיום 17.3.21 ומיום 11.7.21) ובהחלטה מיום 11.7.21 נרשם כי הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בתום ההליך (דחיית בקשה לשמיעת עדות מוקדמת ע"י כב' הרשמת קרמר) משכך, אנו מחייבים את הנתבע בשכ"ט עו"ד מופחת בסך של 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

לעניין זה נציין רק כי אכן בעיניין יפה נקבע, ביחס לענף השמירה ולדמי חגים, כי "משתנאים אלה שבצו ההרחבה בענף השמירה לעניין דמי חגים מיטיבים עם העובדים בענף השמירה לעומת התנאים שבצו ההרחבה הכללי, ובהיעדר הוראה המבטלת אותם באופן ברור ומפורש, יש לבחון את זכאותו של המערער לדמי חגים על פי הוראות צו ההרחבה בענף השמירה"[footnoteRef:61].

עוד נטען כי לא ניתן לברר את רכיב החופשה בהליך ייצוגי, "לאור הדקויות והשונות הקיימת בין עובד לעובד... בין היתר נידרשת בדיקת ימי חופשה שצבר העובד, האם ניצל את ימי החופשה והאם מלוא הימים או חלקם, האם זכויותיו לימי חופשה התיישנו וכן הלאה בדיקות...". אשר לדעתנו: מהאמור עולה כי אף שהחברה הודתה שצברה לזכות המערערת מספר ימי חופשה הפחוּת מהנדרש על פי דין, בית הדין האיזורי לא מצא כי יש בכך כדי להועיל למערערת וזאת משני טעמים: האחד, כי עילת התובענה הייצוגית היא מכוח ההסכם הענפי או הצוו הענפי (ולא מכוח חוק חופשה שנתית), ובית הדין קמא קבע כי אלה לא חלים על הצדדים; האחר, כי העובדה שהמערערת מחקה את רכיב החופשה השנתית מהתובענה האישית, מלמדת כי אין לה עילת תביעה אישית בנושא זה. עמדתנו היא ששני הטעמים הללו לא יכולים עוד לעמוד.

...

בהינתן אלה, אנו קובעים כי דין הבקשה לאישור להתקבל בעילות המפורטות בפתח הסעיף.

אם כן, כמצוות סעיף 14 לחוק אנו מורים כך: הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית: ביחס לעילת ההפקדות לפנסיה בחסר - הקבוצה היא מי שהועסק בחברה בתקופה, כולה או חלקה, שמחודש מאי 2011 (כפי שהתבקש בבקשה לאישור) ועד למועד קבלת הבקשה לאישור - מועד מתן פסק דיננו.

סוף דבר הערעור מתקבל.