הנאשם עומת עם כך שנסע מלוד לקבלת טפול רפואי בטייבה על מנת להקים לעצמו טענת אליבי כוזבת, וכי המסמכים הרפואיים בעיניינו מלמדים על כך שלא היה מחוסר הכרה, שכן הוא עצמו דיווח לרופאיו כי עבר תאונה עם טרקטורון, אולם הוא עמד על כך שאינו יודע מי לקח אותו ברכבו לבית החולים, ושחבריו מסרו לרופא את סיפור הטרקטורון (עמ' 2 ש' 19-31).
הנאשם, מנגד, ברח ממקום הארוע, נסע למרפאה בטייבה המרוחקת מזירת הארוע, לא טען בבית החולים כי ניחבל עקב תקיפה (דיווח שהיה מועבר על ידי בית החולים עצמו למישטרה), אלא שיקר וטען כי נפגע בתאונת טרקטורון; לא ניגש ביוזמתו לתחנת המישטרה על מנת להגיש תלונה, אף לאחר שקבל טפול רפואי ושוחרר מבית החולים; בגדיו המגואלים בדם של הנאשם, אשר בחקירתו ת/8 טען כי אינו יודע היכן הם, נילקחו מזירת הארוע ונשלחו לבת זוגו על ידי גורם עלום; לאחר הארוע לא שב עוד לביתו (בו חיפשו אחריו השוטרים), אלא בחר לפתע להתאכסן אצל אחיו בעוד שמסר לחוקרים כי הוא נמצא בצפון הארץ; אף כשבת זוגו עידכנה אותו כי השוטרים מחפשים אחריו ומבקשים כי יגיע לחקירה, נימנע הלה מלהתייצב לחקירה, כיוון שלדבריו "לא היה לו כוח להיעצר". ומדוע נקודת המוצא שלו הנה כי הוא עתיד להיעצר אם הוא בסה"כ נפגע בארוע?; הנאשם אף אישר כי דאג להעביר באישון לילה באמצעות "ילד" לאחיו את מפתחות רכבו – הרכב בו נטען כי היה תקר ואשר נטען כי נותר פתוח עם כלי העבודה לצידו - מביתו לבית אחיו.
...
יחד עם זאת, סבורני כי לאחר קבלת גרסתו של הנאשם, היה מקום בנסיבות המקרה לערוך דו"ח הובלה והצבעה מסודר ולתעד את מיקומם של העדים ביחס לנאשם, למן הרגע הראשון בו נצפה ועד למקום בו נתפס על ידי המעורבים.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל ההוכחה הדרוש, והוכח כי הנאשם ביצע עבירות של כליאת שווא, שוד מזוין בחבורה, ופציעה בנסיבות מחמירות ביחס לפציעתו של אפרם בלבד.
לאור האמור הנני מרשיעה את הנאשם בעבירות הבאות:
קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.
