ילד בן 12 נפגע קשה בתאונת דרכים

בוחן תאונות הדרכים שהעיד בתיק, סיווג את התאונה כתאונה קשה, נוכח אישפוז של אחת הנפגעות למשך 24 שעות (פרוטוקול הדיון, בעמ' 4 שורות 6-5).

כשילד בגילו אומר עשיתי תאונה, הוא לא ילד בן 12, הוא ילד גדול.

חשוב להדגיש שוב גם בהקשר זה, כי לא ראוי בנסיבות שהוכחו לפרק את הארוע לפרטי הפרטים ולא ניתן לקבוע מתי בדיוק החל תהליך האוטם שהיה ככל הנראה בלתי הפיך משעה שהחל – משכך, העובדה שהתובע דיבר עם בנו בפלפון וראה לבסוף את בנו בזירת התאונה עומד על רגליו, אינה מאיינת הקביעה בדבר העומס הנפשי החריג, של אב שבנו נפגע בתאונת דרכים, שמגיע לזירת הארוע, נוכח בכלי הרכב, באמבולנסים ובמשטרה וגם בבנו.

ואף אם נזקק לקריטריון שמבקשת הנתבעת להציב, ניתן לקבוע לטעמי בנקל, כי גרימת נזק נפשי או פיזי להורה בעקבות פגיעת ילדו בתאונת דרכים היא בגדר הצפיות של האדם הסביר – נדמה שלא צריך להרחיב מילים על כך. דא עקא כפי שמתארת הנתבעת עצמה באופן ציורי ומשכנע השמיכה קצרה ובגדר הילכת אלסוחה יכולים להכנס רק מקצת המקרים שבית המשפט קבע שיכנסו, ומשכך, הרחבה במקום אחד עשויה לקצר במקום אחר, בדיוק בשל כך, קיימים התנאים שנקבעו בפסיקה המיועדים להותיר מחוץ לגבולותיה של השמיכה את כל אותם מקרים, שאינם מובהקים מבחינת נסיבותיהם או מבחינת הנזק.

...

אני מקבל פנסיה מאז שחליתי בסרטן, נתנו לי בתחילה ימי מחלה.

התובע הפסיק עבודתו כשגרה במאפיה עוד קודם לתאונה מסיבות שאינן קשורות לתאונה ולא שוכנעתי, כי התכוון אכן לחזור לעבודה מלאה לולא התאונה.

הערכת הנזקים מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: א. עזרת הזולת - 18,000 ₪ ה. הוצאות רפואיות ואחרות - 2,000 ₪ ג. נזק לא ממוני - 35,532 ₪ סך הכל סכום של 55,532 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 55,532 ₪ בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

המאשימה טענה, תוך הפנייה למספר פסקי דין, כי מיתחם הענישה ההולם את נסיבות התאונה נע בין 12 חודשי מאסר בפועל ועד 30 חודשים, פסילת רישיון הנעה בין 7 שנים ועד 13 שנים , קנס ופצוי לנפגע.

כדברי בית המשפט העליון למשל ברע"פ 548/05 לוין נ' מדינת ישראל מיום 19.1.2006 : "הם (-עונשי מאסר, ש.ז.א) משקפים את הצורך במאבק בקפוח חיי אדם בדרכים, המהווה, למרבה הצער, תופעה שכיחה במחוזותינו, ומדיניות הענישה משקפת את היחס לקדושת חיי אדם. האמת תורה דרכה, כי הענישה במקרי גרימת מוות ברשלנות בגדרי תאונות דרכים או תאונות אחרות היא אתגר קשה, שכן עסקינן ככלל בנאשמים נורמאטיביים שמעדו והתרשלו בהיסח הדעת של רגע, וחרב עולמן של שתי מישפחות; בראש וראשונה, וברמה עילאית, של מישפחת הקרבן שקופדו חייו בשל רשלנות; אליה נכמר הלב. אך במרבית המקרים ישנה גם טראומה לפוגע ולמשפחתו, לא רק בשל הענישה אלא בשל המעשה, ומאמינים אנו אפוא כי הנאשמים מתייסרים אף הם, בכלל וגם בפרשה שלפנינו. כפי שאמרו זאת בתי המשפט הקודמים בתיקים אלה שלפנינו, מלאכת גזירת הדין בכגון דא קשה היא מן הרגיל, וכדברי הנשיא שמגר בר"ע 530/84 שפר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח (4) 162, 163 '...שאנו דנים בעבירה שאינה כרוכה בפגמים מוסריים או בשחיתות, אלא ביטויה כידוע לכולנו, באופן היתנהגותו של האדם הנוהג ברכב'. מכל מקום, בנסיבות אלה של אבדן חיים, לעובדת מותם של הקרבנות ולקדושת חייהם נודעת חשיבות רבה בענישה; עוד משכבר הימים כתב מ"מ הנשיא זילברג (ע"פ 211/66 שפירא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כ (3) 375, 382, (1966)) דברים אלה שלא פג טעמם: 'לי נראה כי הוראת המינימום האמורה בסעיף 64 של פקודת התעבורה (נוסח חדש) באה לטעת בלב האזרח יחס של הכרת כבוד מיוחדת בפני קדושת החיים, ולכן משהוכחה רשלנותו של הפוגע הממית שומה עלינו להטיל עליו עונש מאסר, חוץ אם אשמתו היא כקליפת השום ממש – דבר שלא ארע במקרה שלפנינו'". עיקרון הגמול בענישה הוא אחד מעקרונות היסוד בשיטת המשפט הנוהגת.

השלכותיו של הארוע הנן קשות מינשוא, שכן חייו הקצרים של ילד, בן לזוג הורים, אח לאחים ונכד לסבים שחייהם השתנו לאין שיעור, נגדע באחת והוא לא ישלים את לימודיו, לא יינשא ולא יעמיד דור המשך לו ולמשפחתו.

...

לאחר שעיינתי בפסקי הדין אליהם הפנה ב"כ הנאשם אני סבורה כי מרביתם אינם תואמים את נסיבות המקרה שבפניי.

נוכח נסיבות התרחשות התאונה ופסקי דין שעסקו בתאונות דרכים שהתרחשו בנסיבות דומות אני סבורה כי מדובר ברף רשלנות בינוני - גבוה.

אין בידי לקבל את הטענה באשר לרשלנות תורמת של האב, בוודאי לא רשלנות בעוצמה שיש בה כדי להשפיע על רמת רשלנותו של הנאשם.

פסק הדין הרלוואנטי שהוגש הנו ת"ד (י-ם) 292-05-10 מדינת ישראל נ' משה, לא פורסם (מיום 17.13.13), בו הורשע נאשם בעל עבר תעבורתי מכביד בגרימת תאונת דרכים על מעבר חציה שכתוצאה ממנה נפגע הולך הרגל ילד בן 12 פגיעת ראש קשה ונגרמה לו נכות של 35% .

...

בית המשפט לא קבל טענת הנאשם כי אף הוא סובל מטראומה כתוצאה מהתאונה, ודן את הנאשם ל- 8 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי, פסילה בפועל ל- 3 שנים וקנס בסך 3000 ₪.

איני מקבלת את עמדת ב"כ הנאשמת כי משלא הוטל על הנאשמת עונש פסילה מנהלית או פסילה עד לתום ההליכים בתיק זה או בתיק תאונת הדרכים השני, אין מקום להשית עליה פסילה ארוכה.

משכך אני סבורה שאין למצות את הדין עם הנאשמת ברף הגבוה ביחס לעונש מאסר ואולם יש להשית עליה עונש פסילה משמעותי וארוך.

לפיכך, אני דנה את הנאשמת לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 2,000 ₪, אשר ישולם ב-5 תשלומים חודשיים, החל מיום 6.9.2016.

תסקיר שירות מבחן מיום 6/2/13: מהתסקיר עולה, כי המשיב יליד ברית המועצות בן 24, רווק, לדבריו בת זוגו הרה, עובר למעצרו התגורר עם בת זוגו ואחיה באילת ועבד כמציל, סיים 12 שנות לימוד.

בהיותו כבן 5 עלה ארצה עם מישפחת מוצאו המונה זוג הורים ושני ילדים.

באשר לשירותו הצבאי מסר, כי זמן קצר לפני מועד הגיוס נפגע באורח קשה בתאונת דרכים ובשל כך לא גויס לשירות צבאי.

למעשה, אין מחלוקת להתרחשות התאונה, אם כי המחלוקת בנוגע לנסיבות שקדמו להתרחשותה, כאשר בפניי שתי גרסאות: האחת, גרסת בעלת הרכב הגב' דנה איאש לפיה עת שהייתה בבילוי יחד עם חבריה מעוז ואגס, טל סלאח, פדל נבו, **** טובול, כשהם שתויים פנו למשיב שעבר במקום, ובקשו ממנו להזיז עבורם את הרכב, לאור פניית השוטר בן עמי, כי מקום חניית רכבם מפריע לתנועה.

...

לסיכום, שירות המבחן המליץ על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר בבית הוריו בקריית מוצקין, בפיקוחם ובעיבוי של פיקוח אלקטרוני.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהובאו בפניי, הנני קובע כי המבקשת הניחה תשתית ראייתית לכאורית לחובת המשיב במעשים המיוחסים לו בכתב האישום וזאת כנדרש על פי המבחן שנקבע ב"הלכת זאדה" ולא חל כרסום ממשי כטענת ב"כ המשיב.

המשיב נעתר לפנייתם, לאחר שהשיב שאכן ברשותו רישיון נהיגה, אם כי, הרישיון לא באמתחתו.

לאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ הצדדים, ועיינתי בתסקיר שירות המבחן, הגעתי לכלל מסקנה שניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב באמצעות החלופה שנבחנה על ידי שירות המבחן ונמצאה הולמת, דהיינו, מעצר בית מלא בכתובת הוריו בחיפה בפיקוחם לצד איזוק אלקטרוני ופיקוח מעצר וזאת מהטעמים המצוינים בתסקיר לצד נסיבות האירוע לפיהם בעלת הרכב וחבריה פנו למשיב שנקלע למקום באקראי, עת שהיו בגילופין וביקשוהו להזיז את רכבם שחנה במקום חניה אסור ואף הפריע לתנועה.

אף אין להיתעלם לטעמי מהעובדה, שמדובר בזכרון ותפיסת ארוע של מי שהיה בן 12 בעת ההתרחשות, בה נפגע קשה באצבעו, דבר שיכול להשפיע על האופן בו נחרתו ועוצבו פרטי הארוע ועוצמתו בזכרונו.

בעניינינו יש להביא בחשבון, כי מדובר באימרה של ילד בן 12, שנאמרה מיד לאחר שאצבעו כימעט ונקטעה, לפי תאורי העדים, ללא נוכחות של הוריו לידו, ובעודו מובהל לבית החולים.

כאב וסבל: נוכח מהות הפגיעה, הניתוח והטיפולים להם נידרש התובע, סבורני כי יש לפסוק לתובע פיצויים על בסיס מלוא התיקרה הנתונה לשיקול-דעת בית-המשפט בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו – 1976.

...

כאב וסבל: נוכח מהות הפגיעה, הניתוח והטיפולים להם נדרש התובע, סבורני כי יש לפסוק לתובע פיצויים על בסיס מלוא התקרה הנתונה לשיקול-דעת בית-המשפט בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו – 1976.

סיכומם של דברים: נוכח כל המפורט לעיל, התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע סך 99,000 ₪, בצירוף הוצאות האגרה ששולמה ותשלום חלקו של התובע בשכר טרחת המומחה (משוערכים להיום), וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ (כולל מע"מ).