יכולתו של רשם האגודות השיתופיות לפסוק בסכסוך בין חברים

דיון והכרעה אקדים ואומר, כי סכסוכים בין חברי אגודה שיתופית אינם צריכים למצוא עצמם נתונים להכרעתו של בית המשפט וראוי היה כי הצדדים ימצאו את הדרך לפיתרון הסכסוכים ביניהם.

בחינת החלטת האספה תיעשה בשלושה מישורים: המישור המהותי – בחינה האם הליך ההוצאה נערך בהתאם לחוק ולתקנות - המישור הפרוצידוראלי - בחינה האם נפל פגם בהליך הפסקת החברות – והמישור הנורמאטיבי – בחינת ההחלטה גופה: " החלטה על הוצאת חבר מהקיבוץ, הנה הסנקציה החמורה ביותר שיכול הקבוץ להפעיל כלפי חבר בו ופוגעת בכבודו, בחירותו ובקניינו של החבר. למעשה מהוה צעד זה נתוק של אותו החבר מכל סביבתו החברתית והפיזית, לעיתים לאחר עשורים רבים של חברות בקבוץ. משכך, הקף הבקורת השיפוטית על החלטה מעין זאת הנו רחב יותר מאשר היקפה בעת בחינת החלטות אחרות של האספה הכללית ... בדיקת ההחלטה של האספה הכללית נעשית בשלושה מישורים, המישור המהותי, המישור הפרוצידוראלי, והמישור הנורמאטיבי. במישור המהותי נבחן האם היה הליך ההוצאה בהתאם להוראות הדין החל, היינו, הוראות פקודת האגודות השיתופיות, התקנות שהותקנו על פיה ותקנון הקבוץ. במישור הפרוצידוראלי נבחנת כשירות ההליך בו נתקבלה ההחלטה, היינו, האם נפל פגם בהליך, כדוגמת אי מתן זכות שימוע לחבר, המצדיק את ביטול ההחלטה. במישור הנורמאטיבי נבחנת ההחלטה גופה, כאשר על פי הפסיקה יש לבחון למשל את סבירות ההחלטה, האם נתקבלה בתום לב ובדרך מקובלת והאם נשקלו שיקולים זרים בקבלתה ... בחינה המיתמקדת בבחינת עיקרון תום הלב ועיקרון תקנת הציבור" (ע"א 11533/05 קבוץ קלי"ה נ' זבולון הרטי (10.3.2009)).

יפה הייתה פועלת האגודה אם הייתה נשמעת למכתביו של המפקח מיום 6.10.2011, לפיו יש לעכב את כנוס האספה עד לבירור שעתיד להערך אצל המפקח, ומיום 13.11.2014, בו הוצע לה להקפיא את החלטתה עד לבירור עילת ההוצאה ונימוקיה על ידי המפקח, וזאת חרף העובדה שהמכתבים הללו אינם מהוים "החלטה מחייבת" (ת/2 - תשובה מס' 2 של רשם האגודות השיתופיות).

...

הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע בהמשך לאמור, סבורני כי יש לקבל, באופן חלקי, את טענת התובעים להפרת חוק איסור לשון הרע על ידי הנתבעים.

על רקע האמור, עלינו לבחון האם האמירות אותן מייחסים התובעים בסיכומיהם לנתבעים עולות כדי הפרת חוק איסור לשון הרע.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הבקשה לעיכוב הליכים התבססה על סעיפים 149- 150 לתקנון האגודה השיתופית רמת רזיאל הקובעים כדלקמן: "כל הסכסוכים הנובעים מעסקי האגודה בין חברים או בין חברים לשעבר...יובאו לפי דרישת התובע לפני בורר שיתמנה על ידי ברית פקוח או ע"י משקי תנועת החירות בית..., או לפני בורר שיתמנה ע"י רשם האגודות השיתופיות בהתאם לסעיף 52 מפקודת האגודות השיתופיות" (ס' 149).

עוד נטען כי הרחבת המושג "עסקי האגודה" בפסיקה נוגעת לסכסוכים בין חברי האגודה לאגודה ולא בין שני חברי אגודה.

מהוראת סעיף 150 לתקנון עולה כי גם סיכסוכי קרקעות בין חברים בכלל זה. טענתו העיקרית של ב"כ המבקשים היא כי סיכסוכי קרקעות בין חברים אינם יכולים לנבוע מעסקי האגודה ולפיכך הוראת סעיף 150 האמורה מנוגדת לסעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות הקובע כי אגודה רשומה רשאית לקבוע בתקנותיה הוראות בנוגע לישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה.

...

דין הבקשה להידחות.

בענייננו הסכסוך נוגע לשימוש בקרקע: פלישה לקרקע ובניה על קו הגבול באופן הפוגע בשימוש בחלקה הסמוכה ועל דרך קל וחומר מקו הפסיקה הדומיננטי בעניין, כלול בגדר המושג "עסקי האגודה". לפיכך הבקשה נדחית.

המקרה דנן הוא "עניין חוקתי" מובהק במובנו הרחב, לגביו נפסק כי לבית המשפט נתונה הסמכות לידון בו. המקרה גם אינו נוגע לסכסוך בין חבר באגודה לבין האגודה.

בהתאם לכתב התביעה, טענת המשיבים להפלייתם בקבלה לחברות על בסיס גילם, מבוססת על הפרטים הבאים: (1) פגישה בינם לבין יו"ר מזכירות הקבוץ וחברת מזכירות הקבוץ, בה נאמר להם, לשיטתם, על ידי חברת מזכירות הקבוץ, כי קיימים קריטריונים חדשים לפיהם הם לא יוכלו להיתקבל לחברות בקבוץ; (2) מכתב מיום 8.8.2016 שנשלח למשיבים מטעם יו"ר המזכירות, במענה לבקשתם להיתקבל כחברים בקבוץ (מיום 19.7.2016), בו נכתב: "א. בהמשך לבקשתכם להכנס למועמדות לחברות בקבוץ המזכירות דנה בעיניין והחליטה שלא להסכים לבקשתכם זו."; (3) מכתב נוסף של יו"ר מזכירות הקבוץ מיום 16.8.2016, בתשובה למכתב המשיבים מיום 15.8.2016, בו נכתב כי: "ב. בתור שוכרים אין לכם זכות ערעור על החלטת המזכירות לא בפני המזכירות ולא בפני האספה.

כפי שצוין בהקשר זה: "מקום שבו החליטה האגודה בהתאם לתקנונה על דחיית בקשתו של מועמד להיתקבל על בסיס עינייני, אין הרשם מוסמך להתערב בהחלטה זו. אולם לרשם סמכות להתערב כאשר יש פגם פרוצדוראלי בהחלטת האספה בהתאם לכללי הצדק הטבע, או שהאספה פעלה בנגוד להוראות התקנון." ואם ההליך לדחיית המועמדות להיתקבל כחבר אגודה היה לא תקין "רשאי הרשם – לאחר חקירה שתתקיים בהתאם להוראות תקנה 6 לתקנות החברות וסעיף 43 לפקודה – לקבוע כי ההליכים לדחיית קבלה לחברות היו שלא בהתאם להוראות הדין, או התקנון, ולחייב את האגודה לתקן פגם זה." (חיים נועם עופר נועם אגודות שיתופיות – הילכות ופסיקה (מהדורה 4, הוצאת נבו 2020), עמ' 98).

...

תמצית טענות המשיבים (התובעים) יש לדחות את הבקשה מהנימוקים הבאים: הסעד המבוקש בתביעה, אינו מתמצה בשאלת "רישום" המשיבים בפנקס החברים של האגודה, אלא בשאלה חוקתית יסודית הקשורה לעניין מרכזי בחייו של אדם, קרי הפליית המשיבים על בסיס גילם ותוך כך, שלילת זכויותיהם בדירת מגוריהם בקיבוץ.

אני סבור, כי גם אם כטענת המשיבים, הסיבה העיקרית לדחיית בקשתם להתקבל כחברים באגודה, התבססה על גילם (ואיני נדרש לדון ולהכריע בכך), תחילה יש למצות את הדיון בטענותיהם בנוגע לאי תקינות ההליך ועניין זה מסור לרשם האגודות השיתופיות שידון ויבחן את תקינותו.

היה ויגיע הרשם לכלל מסקנה, כי ההליך לא היה תקין, ממילא הוא יהיה רשאי לחייב את האגודה לתקן פגם זה, לרבות מתן אפשרות למשיבים להגיש ערעור בפני האסיפה הכללית.

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, הבקשה מתקבלת והתובענה נמחקת.

בעיניין זה פנה התובע לרשם האגודות השיתופיות (להלן: "הרשם") בהליך של חקירת רשם לפי הדין וחקירה זו אמורה להכריע בנוגע לחברותו בקבוץ ובזכויותיו וחובותיו כתוצאה מכך.

בנוסף טוענים המבקשים כי אם יקבל הרשם את טענת המשיב לפיה הוא עדיין חבר קבוץ, הרי שיש לברר את הסיכסוך על פי תקנון הקבוץ וספציפית על פי סעיף 112 לתקנון הקבוץ הקובע כיצד יתבררו סכסוכים בין חברי הקבוץ.

לגבי התקופה בה אין מחלוקת כי המשיב היה חבר הקבוץ, ככל שהמבקשים טוענים כי יש לקזז סכום כזה או אחר בשל חובתו של המשיב להעביר את שכרו לקופה המשותפת, יכולים המבקשים לטעון טענה זו כבר כעת והיא אינה תלויה בהחלטת הרשם.

ברע"א 6353/12 אברהם נ. יגרמן ואח' נקבע: "המשיבים טענו עוד כי יש משמעות לעובדה שהמבקש לא עמד בתשלום הוצאות שנפסקו בעבר לזכותם. לשיטתי, ככלל, לא ראוי שעניין זה יובא בחשבון השיקולים הצריכים לסוגיה. השיקול האמור לא נזכר, למיטב ידיעתי, בפסיקת בית משפט זה בנוגע למרכיבי שיקול הדעת הראויים עת נשקלת הפעלת התקנה. בפסיקת בתי הדין לעבודה מוזכר כי ניתן לחייב תובע במתן ערובה כאשר מדובר במי שלא פרע חיוב קודם בהוצאות משפט (ראו, למשל, ע"ע 1064/00 קיניאנג'וי נ' אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ [פורסם בנבו] פד"ע לה, 625 (2000)). אלא שנוכח "הכלל ... שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד" (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון איבראהים פ"ד נח(5) 865, 869 (2004)), חיוב במתן ערובה נוכח אי תשלום הוצאות שנפסקו בעבר, שיכול לנבוע מחיסרון כיס, אינו ראוי בדרך כלל (אם כי יתכנו מקרים של היתחמקות מתשלום הוצאות, או נסיבות דומות אחרות, שיוכלו להצדיק חיוב בערובה להוצאות, אך יש להוכיח קיומן של הנסיבות המיוחדות, מה שלא נעשה בעניינינו).

...

  על כן אני סבורה כי בהיעדר פירוט רב יותר של הנסיבות בהן לא שולמו ההוצאות והטעמים לבקשה לחיוב בהפקדה בערובה, אין מקום בשלב הזה לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקשים.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף וכן את הבקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה.

בנוסף, אני מורה למשיב לכמת את תביעתו וזאת עד יום 02.10.19 ולשלם אגרה בהתאם.

עוד טענו המבקשים כי המשיבים הם חברי האגודה ובהיותם כך חל עליהם תקנון האגודה המהוה בהתאם לפסיקה הסכם בין הצדדים, כאשר בתקנון נקבע בחלק ו' סעיף 1 אשר כותרתו "יישוב סכסוכים" .

עוד טענו המשיבים כי הסיכסוך בגינו הגישו את תביעתם דנן אינו נכלל ואינו יכול להיכלל במסגרת סכסוכים הקשורים לעסקי האגודה זאת כל שכן כאשר מדובר במעשים אשר נוגדים את החוק בצורה מובהקת בעודם מונעים את חיבור נכסם של המשיבים לחיבורי מים כפי שתואר בהרחבה בכתב תביעתם של המשיבים.

סעיף ו'(1) לתקנון קובע כי : "כל סיכסוך הנוגע לעסקי האגודה בין חברים לאגודה ובין האגודה לחברים ובין החברים בינם לבין עצמם, כולל סכסוכים בין חברים לשעבר ו/או יורשיהם , ימסר להכרעתו של רשם האגודות השיתופיות בהתאם להוראות סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות". בכתב התביעה, המשיבים טענו כי רכשו מיגרש בהרחבה במושב דלתון (להלן "הנכס/המיגרש") והחלו בבניית יסודות הבית בהתאם לתוכניות הבנייה .

...

המשיבים הגישו תגובה וטענו כי דין הבקשה להידחות , כי סעיף 1 לחלק ו' לתקנון (להלן "התקנון") קובע כי סכסוכים בנוגע לעסקי האגודה ולעסקיה בלבד הם אשר יועברו להכרעתו של רשם האגודות.

דיון והכרעה: לאחר עיון בטענות הצדדים בבקשה, בתגובה ובתשובה וכן, לאחר שמיעת הצדדים בדיון שהתקיים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל ואנמק.

עיינתי בהודעה שהוגשה ע"י המשיבים, בעקבות הדיון והטענות שהועלו בה כי האגודה עושה דין לעצמה ומנסה לנהל הליכים במעמד צד אחד תוך הפנייה להודעות על ביטול הליך בוררות והודעה על החלפת בורר, אולם, לא הובהר באיזה הליך בוררות מדובר ולא הובהר אם קיים הליך בוררות אחר בין הצדדים ובכל מקרה, אין בכך כדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי בתיק זה. נוכח כל האמור לעיל ונוכח המסקנה אליה הגעתי כי מדובר בתביעה כספית נזיקית לפיצוי המשיבים בגין נזקים שלטענתם נגרמו להם עקב פעולות שלא כדין של האגודה וכי המדובר בסכסוך הנוגע לעסקי האגודה בין חברים לאגודה לבין האגודה בהתאם לתקנון האגודה ונוכח עמדת הנתבעת 9 כי המחלוקת צריכה להתברר בהליך בוררות (בהתאם לתגובת הנתבעת מיום 18.8.21),, אני נעתרת לבקשה ומורה בהתאם להוראות סעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 על עיכוב ההליכים בתיק לצורך העברת העניין לבוררות.