יכולת השתכללות חוזה ללא חתימה

בעיניין שמעון נקבע, שחידוש פוליסה הנו כריתת חוזה הדורשת הצעה וקיבול, וככלל שתיקת המבוטח הניצע אינה יכולה להעיד כשלעצמה על גמירת דעת וקיבול ההצעה; לפיכך, הודעה חד-צדדית של מבטח על הארכת חוזה הביטוח אינה יכולה לשכלל חוזה מחייב בין הצדדים.

בית המשפט קבע שהערה זו עניינה הסכמה להעברת החידוש לבנק, ולא הסכמה לעצם החידוש, וממילא סבר שהערה זו אינה מהוה חלק מהפוליסה שעליה חתמו המבוטחים.

נוסף על כך, בית המשפט הגיע למסקנה שאסור היה לאיי.די.איי להחיל סעיף זה על מי שרכשו פוליסת ביטוח לפני כניסת הפוליסה החדשה לתוקף; וכן קבע שסעיף 14 לפוליסה אינו חוקי שכן אינו עומד בהוראות של חוזר 2014 (שכאמור, דורש קבלת הסכמה פוזיטיבית להארכת חוזה הביטוח אם החוזה אינו כולל תניה בדבר הארכת החוזה מאליו), ומנוגד לדיני החוזים הקובעים כי תניה שלפיה שתיקת הניצע כמוה כהסכמה – אינה תקפה.

...

בנוגע להחלת סעיף 14 על מבוטחים המשתייכים לקבוצה הראשונה והשנייה, מושקוביץ עומד על כך שהטענה העיקרית של איי.די.איי היא שהפוליסה הישנה כללה סעיף חידוש אוטומטי, בדמות אותה הערה במפרט הפוליסה שלשונה "אני מאשר העברת חידוש באופן ישיר לבנק". לטענתו של מושקוביץ, כלל לא ניתן ללמוד מהערה זו כי המבוטח הסכים לעצם ביצוע חידוש הפוליסה, ולבטח לא לחידוש תוך העלאת מחיר.

מכאן שהמפקח לא נימק מדוע לשיטתו מדובר בסעיף הארכה מאליו, אלא אך הגיע למסקנה שבתור סעיף הארכה מאליו, הוא אינו סותר את הוראות סעיף 9(ג) בדבר תקופת ההארכה האפשרית.

בית המשפט, לאחר שבחן את הסוגיה הפרשנית באופן עצמאי, הגיע למסקנה אחרת מזו של המפקח; ונראה שבדין כך. עם זאת, נשאלת השאלה אם עמדת המפקח ואישור המפקח לשינוי בתוכנית הביטוח, מקימות לאיי.די.איי הגנה כלשהי.

סוף דבר סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

אין בידי לקבל טענה זו. אכן, ייתכן כי ערבות יכולה להשתכלל גם ללא חתימה על הסכם בכתב.

...

סוף דבר ביתר טענות הצדדים לא מצאתי ממש והן נדחות.

העולה מן המקובץ כי דין התביעה נגד הנתבעים 1 ו – 3 להתקבל ויש לחייב אותם בחובות הנתבעת 2 מכוח הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, בניכוי הסכומים ששולמו או קוזזו מאז על חשבון החוב.

משהעילה בעניינה של הנתבעת 2 מוצתה בפסק הדין שניתן בהליך הקודם, אני מורה על מחיקת התביעה נגדה.

בין הצדדים לא נחתם הסכם בכתב, אך לשיטת התובעת, ההסכמות השתכללו לכדי חוזה מחייב.

אילו לא היה מדובר בעסקת מקרקעין, יכול שניתן היה לראות בהתנהגות הצדדים, כמקיימת את היסודות שבגינם יכול להשתכלל חוזה, על אף שלא נערך הסכם כתוב (בין אם יש לראות בהסכמה מיום 22.10.2020 כהצעה חדשה של התובעת ובין אם מדובר בהצעתם המקורית של הנתבעים שהתובעת קיבלה) אלא שבשעה שעסקינן בעסקת מקרקעין, ההיתחייבות לעשות עסקה טעונה מיסמך בכתב (סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969) ומסמך בכתב אַיִן.

...

עם זאת, בשים לב להוראות סעיף 37 (א) לחוק המקרקעין ובשעה שלא ניתן לבצע חלוקה בעין של הדירה אני נעתר לסעד החלופי ומורה על פירוק שיתוף מיידי בדירה.

אדגיש כי אינני נעתר לדרישת הנתבעים לפירוק שיתוף דחוי בדירה, שאינה מתיישבת עם הוראות הדין (השוו: רמ"ש (מחוזי באר שבע) 31047-04-21 ד.ד נ' ע.ל (מאגרים משפטיים, 27.06.2021)).

אשר על כן, לנוכח התוצאה אליה הגעתי ולאחר שבחנתי את התנהלות שני הצדדים, לא מצאתי ליתן צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

מאידך גיסא טוענים המבקשים בכתב ההגנה מטעמם כי ענייננו בהסכם מסגרת בלבד, וכי זה לא השתכלל לידי הסכם מחייב, שכן לא נחתם ע"י הצדדים ולא הונפקו ערבויות הדדיות לצדדים.

כך למשל נקבע בת.א. (ת"א) 40653-12-09 יובלים - נדל"ן וקמעונאות (2002) בע"מ נ' דלק נדל"ן בע"מ (31.1.11): "על המשיבה, הטוענת ליכולת כלכלית איתנה, היה להתכבד ולפרוס בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה אודות חוסנה הכלכלי ויכולתה לעמוד בהוצאות, בין היתר על ידי ראיות אודות נכסיה, זכויותיה, חובותיה, והתחייבויותיה. נתונים אלו יש לבסס על דפי חשבון, מסגרות אשראי, מאזנים, חוות דעת של רואי חשבון, זכויות רשומות בנכסים, זכויות החברה מכוח הסכמים וכד'". מאזן הבוחן שצורף לתגובה אינו מבוקר.

...

לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה דנן שהוגשה בחוסר תום לב במטרה לחסום את המשיבה מהגשת תביעה בגין נזקיה.

עם זאת, ולאחר שבחנתי באופן זהיר ביותר את נסיבות המקרה שלפניי ולאחר שהזהרתי את עצמי כי טרם שמעתי ראיות בתיק, אני מוצא כי לא ניתן לומר כי סיכויי התביעה הם קלושים.

תוצאה - קביעת סכום הערובה לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים בתיק, לרבות: סכום התביעה, היקף טענות הצדדים, העדויות הצפויות להישמע במסגרת בירור התביעה, המשאבים הכספיים שיהא צורך בהשקעתם לצורך ניהול ההגנה, הוראות כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס-2000, ועל מנת שלא לנעול את הדלת בפני התובעת (גם אם היא ענייה), אני מחייב את המשיבה להפקיד בקופת בית המשפט סך של 40,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשים בגין ניהול ההליך המשפטי, ככל שאלו ייפסקו לטובתם.

אני מחייב את המשיבה בהוצאות המבקשים בגין הבקשה דנן בסך של 1,500 ₪, שישולמו לב"כ המבקשים עד למועד הנ"ל. המזכירות תמציא את החלטתי לב"כ הצדדים.

.) וכשהוא לא מבין את הדקויות בעברית, יכול ולא השתכלל חוזה משלא הייתה גמירות דעת וכל אחד בחתימתו התכוון למשהו אחר לגמרי או שהחוזה נכרת בטעות גם אם לא הטעיתה, על ההשלכות שבדבר, שלא ניתן היה בכלל מלכתחילה לבצוע (ולא רק כי ישיג אישור מיותר ואז צריך תוספת, אלא לא יכולה לספק מה שלא קיים במערכת).

...

ברם, משהנתבעת בסופו של דבר לא ביצעה את עבודתה ביחס לשנת 2022 כפי שהתחייבה לעשות כן בהצעת המחיר ועל כן לא קיבל רישיון להפעלת המעון עבור שנת 2022, ביטל שני שיקים בסכום כולל של 7020 ₪ כולל מע"מ. מה גם, שעבור שנת 2023 הוא פעל באופן עצמאי וכן הצליח להשיג רישיון להפעלת המעון בעוד הנתבעת טענה כי לא הגיע המועד להגשת בקשה לרישיון, דבר שלטענתו התברר כלא נכון.

אם אין מדובר בתנאי אלא עבור שנת תשפ"ב כרישיון עצמאי לא קשר כלשהו לשנת תשפ"ג הרי ששוכנעתי גם שוכנעתי שהתובע לא היה מסכים מלכתחילה להיקשר בעסקה.

חרף האמור, אני סבורה כי לא ניתן להתעלם מכך שהתובע נתן לה לפעול והוא אמור לדעת כי יש לדון בכל שנה בנפרד דווקא בשל כך שהוא עסק פעיל בעניין ואמור לדעת כי בישראל שנת הלימוד לקבלת רישיון הפעלה היא לפי שנה עברית ולכן גם ניתן להבין ממנו עת דיבר על חודש ינואר 2022 כי יכול והתכוון לעבר – תשפ"ב (ינואר –יוני 2022) וכאן לעתיד (ספטמבר –דצמבר 2022, תשפ"ג) והיא ביצעה פעולות עבור מה שהוא ביקש וחתם וגם אם הדבר במומחיותה, הרי שניסתה לספק לו את מה שהוא ביקש ותרם לכך והוא יכול היה לעמוד על כך שמצוין רק תשפ"ב ולוודא כי התשלום גם עבור שנת תשפ"ג משאם יכול היה להיעזר בבתו בבקשה לתיקון פרוטוקול מיד לאחר הדיון, יכול היה גם מיד לאחר ביצוע העסקה לעבור על המסמכים עם בתו והוא ידע כי מצוין תשפ"ב ושנת 2022 עת הוא עצמו דיבר על שנת 2022.

כך או כך, אני סבורה כי יש להעמיד אשם תורם לתובע שיכול היה למנוע את הטעות בכך שהיה עומד על המשמר מלכתחילה ולא בדיעבד כשהוא אינו זר לחלוטין בתחום והוא עצמו למד על השינוי הרגולטורי וכוונתו הייתה הקלה בהגשת הטפסים וליווי ולא הגיע כייעוץ לשם ייעוץ ודווקא בהתנהלותו בתובענה עולה כי יודע להבחין מה צריך ומה לא וכפי שידע לבחון מה כתוב בפרוטוקול הדיון ולדרוש תיקונו יכול היה לפעול בזמן אמת גם ביחס לחוזה ועל כן אני מייחסת לו אשם תורם בשיעור של 20%.